פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פרשו כשחצי תהילתם בידם

        סאבוניס נכנס ובצדק להיכל התהילה, אבל אפשר רק לדמיין מה היה משיג אם היה מגיע ל-NBA לפני גיל 31. אסף רביץ מדרג את האירופאים שפספסו קריירה אגדית בליגה הטובה בעולם

        חידה: מאיזו מדינה הגיע האירופאי הראשון ל-NBA? אני מניח שרובכם לא ניחשתם בולגריה. ב-1985, זה היה דווקא גיאורגי גלוצ'קוב הבולגרי שנבחר על ידי פיניקס, והגיע לעונה אחת שהתאפיינה בעיקר בשינויי משקל קיצוניים. היו ילידי אירופה ב-NBA גם לפניו, אבל הוא היה הראשון שהגיע לליגה הטובה בעולם לאחר ששיחק באירופה ולא דרך המכללות. אך הכניסה האמיתית של האירופאים ל-NBA התחילה מספר שנים לאחר מכן, כשכוכבי הגוש המזרחי החלו לנסות את מזלם מעבר לים ולחומה.

        הכניסה של ארווידס סאבוניס להיכל התהילה בשבוע שעבר, בעיקר בזכות הקריירה שלו באירופה, היא הזדמנות טובה עבורנו לחזור לשנים הראשונות של החדירה האירופית ל-NBA. בשנים ההן, השחקנים הבכירים נזקקו למזל רב וגם לכוח רצון חזק מספיק, כדי לוותר על העולם היחיד שהיה מוכר להם ולנסות משהו חדש לגמרי בו אין להם מושג כמה טובים הם יהיו. לרבים מהם המעבר התאפשר רק בגיל מאוחר. בלא מעט מקרים נשארנו עם תחושה של החמצה, של קריירת NBA שהייתה יכולה להיות הרבה יותר משמעותית. הנה דירוג חמשת הקריירות המפוספסות של אירופאים ב-NBA, שמייצגים גם את הסיבות המרכזיות לפספוסים.

        5. פרדרג דנילוביץ'

        פרדראג דנילוביץ' (AP , dusan vranic)
        היו לו כל הנתונים כדי להצליח. פרדרג דנילוביץ' (צילום: AP)

        אחד מהכוכבים הגדולים באירופה בשנות ה-90' הספיק בתקופה הזאת לבלות שתי עונות גם ב-NBA. דנילוביץ' הסרבי הוא אולי השם הבולט ברשימה של כוכבי יורוליג, שניסו את מזלם מעבר לים למספר שנים והעדיפו לחזור לאירופה. ברוב המקרים זה קרה בגלל כישלון בארה"ב והחזרה לאירופה לוותה בירידה ביכולת. לא במקרה של דנילוביץ'. לאחר שנים נהדרות בווירטוס בולוניה הוא עזב ל-NBA, סיפק מספרים לא רעים במיאמי ודאלאס וחזר לבולוניה כדי להוביל אותה לזכייה ביורוליג ב-98'. היחיד שמזכיר את המסלול הזה הוא חואן קרלוס נבארו.

        לעומת נבארו, שהיה פיור שוטר עם לא מעט חסרונות ב-NBA, לדנילוביץ' היו כל הנתונים כדי להצליח. הוא נחשב לשוטינג גארד גבוה (2.01), הוא נחשב גם לקלע חוץ איכותי, לחודר ברמה גבוהה, לחוטף טוב ולאתלט. רוב הסיכויים הם שאם הוא היה מתעקש על ה-NBA הוא היה מצליח לפתח קריירה יפה, בטח כשלוקחים בחשבון את הווינריות המדהימה שלו. אבל הוא העדיף לחזור למקום בו הוא סופרסטאר ולא רק עוד שחקן לא רע. במקרה שלו, בהחלט מדובר היה בבחירה ולא באילוץ.

        4. ניקוס גאליס

        ניקוס גאליס (AP , giorgos nisiotis)
        מאוד יכול להיות שהוא היה הופך לשחקן שישי מצוין בבוסטון. ניקי גאליס (צילום: AP)

        הרשימה הזאת לא אמורה לכלול שחקנים שלא שיחקו בכלל ב-NBA וגם לא שחקנים ששיא הקריירה שלהם היה מוקדם מכדי לאפשר להם להגיע לליגה הטובה בעולם (כמו דינו מנגין ומיקי ברקוביץ'). אז מה מיוחד בגאליס? שהוא היה שם, ממש על סף כניסה. הוא שיחק ארבע שנים במכללת סיטון הול, בעונה האחרונה הוא קלע 27.5 נקודות למשחק ב-57.6 אחוזים מהשדה. בדראפט של 79' הוא נבחר ע"י בוסטון, השתתף במחנה האימונים ונחתך ברגע האחרון בגלל פציעה שאורכה לא היה ברור. כן, הוא פספס הזדמנות לשחק בסלטיקס ב-79', השנה בה הגיע לקבוצה לארי בירד. לאחר שלא קיבל חוזה, גאליס החליט לחזור ליוון, לחתום באריס סלוניקי ולהפוך לסקורר הגדול בתולדות הכדורסל האירופי.

        האם גאליס היה מצליח ב-NBA? אין לכך תשובה טובה. מצד אחד, הוא היה שוטינג גארד בגובה 1.83, מצד שני הוא היה קולע בליגה היוונית כ-40 נקודות בממוצע למשחק לאורך כל שנות ה-80, הניתור שלו מהמקום לקליעה היה מדהים, והוא מתמודד חזק על תואר השחקן עם ההתמצאות הטובה ביותר בצבע אי פעם. לא הצלחתי למצוא נתוני אחוזים מהשדה שלו, אך לפי הסיפורים הם אמורים להיות דומים לאחוזים מהשנה האחרונה במכללות. מאוד יכול להיות שהוא היה הופך לשחקן שישי מצוין בבוסטון או הופך לגרסת שנות ה-80 של אלן אייברסון בקבוצה פחות טובה. ואת המילה האחרונה בסוגיה הזאת אני משאיר לרד אאורבך, המנהל המיתולוגי של הסלטיקס, שהגדיר את הוויתור על גאליס כטעות הגדולה ביותר בקריירה שלו.

        3. אנדריי קירילנקו

        שחקן יוטה ג'אז, אנדרי קירילנקו (GettyImages , Mike Ehrmann)
        בחמש השנים האחרונות אנדריי קירילנקו הוא השחקן הכי מבוזבז ואחד המתוסכלים ב-NBA (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        הנציג היחיד ברשימה שעדיין פעיל הוא גם השחקן בעל קריירת ה-NBA הארוכה ביותר ברשימה הזאת. קירילנקו פרץ בתקופה בה שחקנים ברמה שלו לא יכולים שלא להגיע לליגה הטובה בעולם, אבל הוא גם הדוגמה הבולטת ביותר לשחקן אירופאי שב-NBA לא הצליחו לנצל את היכולות הייחודיות שלו שהיו יכולות להפוך אותו לשחקן אול אראונד בקנה מידה היסטורי. זה קרה ללא מעט שחקנים פחות מוכשרים, אבל AK47 היה יכול להפוך לאחד הכוכבים הגדולים בליגה, או לפחות לגרסה משופרת של ג'וש סמית'.

        מה שהכי מעצבן בסיפור של קירילנקו זה שהיה שלב בו זה כן עבד. ב-2003/04 AK הנהיג את חבורת הנגרים שהיו ביוטה באותה תקופה לעונה מדהימה, שנתיים לאחר מכן הוא סיפק שורה של 15.3 נקודות, 8 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.5 חטיפות ו-3.2 חסימות. אבל אז הוא נתקע בקבוצה שמשחקת בסגנון שלא מתאים לו, בעמדה שהיא לא הטבעית עבורו, ובעיקר בליגה שלא מעריכה מספיק את מה שהוא מסוגל לעשות. בחמש השנים האחרונות קירילנקו הוא השחקן הכי מבוזבז ואחד המתוסכלים ב-NBA, במהלכן הוא הספיק להוביל את רוסיה לזכייה בלתי אפשרית באליפות אירופה, כדי להזכיר לנו מה הפוטנציאל שלו. קשה להאמין ששחקן אמריקאי היה מתבזבז ככה כל כך הרבה שנים.

        2. ארווידס סאבוניס

        סנטר פורטלנד טרייל בלייזרס ארווידאס סאבוניס (שמאל) (AP , shawn baldwin)
        אם היה מגיע קודם ליגה הטובה בעולם, גם האמריקאים היו יודעים להעריך עד כמה הוא ענק. סאבוניס (צילום: AP)

        הענק הליטאי הנפלא, שלכבודו הכתבה הזאת נוצרה, דווקא הספיק לשחק שבע עונות לא רעות בכלל בפורטלנד, כולל עונה שכמעט נגמרה באליפות, ולהפוך לשם מוכר ב-NBA. אבל זה רק קמצוץ ממה שהוא היה יכול להיות. סאבוניס פספס את הרכבת והגרסה שהאמריקאים קיבלו הייתה גרסה איטית, מסורבלת ורוויית פציעות של הסנטר הנהדר. העובדה שגם כך הוא היה מהסנטרים הבולטים בליגה רק מעצימה את התהייה מה היה קורה אם הוא היה נולד 20 שנה מאוחר יותר, ומגיע ל-NBA בגיל 19.

        במציאות, בגיל 19 הוא היה בז'לגיריס ובנבחרת ברית המועצות. מומלץ לחפש סרטונים שלו מהתקופה כדי להאמין שפעם היה מדובר באתלט עצום ביחס לשחקן בגובה 2.21 מ', שבנוסף למהלכי פוסט מגוונים ויכולת ריבאונד וחסימה ברמה הגבוהה ביותר, הוא מסוגל גם לקלוע שלשות ולמסור כמו גארד. בדומה לשחקנים רבים בגובה שלו, ולא מעט בגלל שימוש יתר של הסובייטים בו, הוא החל להיפצע ויכולותיו נפגעו. זה עדיין הספיק לו כדי להפוך לכוכב הגדול באירופה באמצע שנות ה-90' ולהוביל את ריאל מדריד לזכייה ביורוליג לפני שהצטרף לפורטלנד בגיל 31. מה היה קורה אם הוא היה נוחת בפורטלנד הגדולה של תחילת שנות ה-90', שכבר אז החזיקה בזכויות שלו? מאוד יכול להיות שלמייקל ג'ורדן היו כמה טבעות פחות.

        1. דראזן פטרוביץ'

        אולימפיאדת ברצלונה 1992: שחקן נבחרת קרואטיה דראזן פטרוביץ' מול שחקן נבחרת ארצות הברית מייקל ג'ורדן (GettyImages , Mike Powell)
        אגדה שהייתה באמת. דראזן פטרוביץ' מול מייקל ג'ורדן (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        בסופו של דבר, אפילו סאבוניס לא הצליח להדיח מהפסגה את שאלת ה-"מה היה קורה אם" הגדולה בתולדות הכדורסל האירופאי. פטרוביץ' כיכב בשנות ה-80 בציבונה זאגרב, הוביל אותה ואת נבחרת יוגוסלביה לתארים כסקורר בלתי עציר, עבר לריאל מדריד והיה מהראשונים להגיע ל-NBA, גם הוא לפורטלנד. הוא התקשה לקבל דקות כמחליף של קלייד דרקסלר אז הוא עבר לניו ג'רזי ובעונה השנייה שלו שם הפך לכוכב שבמשך שתי עונות קלע יותר מ-20 נקודות באחוזים פנטסטיים מהשדה ומהשלוש והוביל את הנטס לפלייאוף. ואז הגיעה הטרגדיה - בקיץ של 93' הוא נהרג בתאונת דרכים בגרמניה.

        פטרוביץ' הקרואטי התחיל את קריירת ה-NBA רק בגיל 25, קיבל צ'אנס אמיתי רק בגיל 27 ומת בגיל 28 וחצי, בשיא הקריירה. זה לא מקרה של מוות שמעצים את האגדה - האגדה הייתה באמת. השוטינג גארד הפנטסטי הזה היה יכול להפוך לכוכב ה-NBA האירופאי האמיתי הראשון ולשכנע את האמריקאים להאמין בשחקנים מהיבשת הישנה הרבה יותר מוקדם. יחד איתו התקדמו ב-NBA שחקנים כמו דינו ראדג'ה ושרונאס מרצ'וליניוס, אבל לא היה להם את הפוטנציאל של פטרוביץ' להפוך לסופרסטאר.