בקיץ 1987 שילמה קייזרסלאוטרן סכום זעום של 50 אלף מארק גרמני לאולדנבורג הקטנה ורכשה ממנה את מיכאל שולץ בן ה-26. הבלם גבה הקומה (1.94 מטר) אמנם מעולם לא שיחק לפני כן בבונדסליגה, אבל עד מהרה הצליח להתבלט ולהפוך לאחד משחקני ההגנה הטובים בגרמניה.
קייזרסלאוטרן, לעומתו, לא הצליחה להותיר רושם חיובי, נאבקה נגד הירידה ואת העונה הבאה - 1988/9 - סיימה במקום התשיעי. בעוד הקבוצה שלו מדשדשת, שולץ פרח מבחינה אישית ושנתיים אחרי שנחת בפריץ ואלטר שטדיון, הוא נמכר לבורוסיה דורטמונד היומרנית תמורת כשני מיליון מארק.
שולץ קיווה שבקבוצת הענק מנורדריין-וסטפאליה התמורה ליכולת הטובה שלו תגיע בדמות תארים, אבל בעונה הראשונה שלו שם דווקא קייזרסלאוטרן אותה עזב, הניפה את הגביע הגרמני. בשנה הבאה היא גם זכתה באליפות. באותו זמן גם הוא לא ידע שמהלך עניינים דומה עתיד ללוות את הקריירה שלו עד לקיצה.
בכניסה לעונת 1993/4, ספרו אוהדי בורוסיה דורטמונד 31 שנה ללא תואר אליפות. את שתי העונות החולפות סיימו הצהובים-שחורים עם סגנות ומקום רביעי, וכעת התחושה הייתה שאפשר לעלות מדרגה נוספת ולהניף סופסוף את הצלחת. בשביל לשפר את הסיכויים, ראשי הקבוצה טמנו את ידם בצלחת הרכש והנחיתו בקבוצה מספר שחקנים, ביניהם את סטפן פרוינד מהיריבה שנואה שאלקה, קשר נבחרת ארגנטינה לאונרדו רודריגס שהגיע מאטאלנטה האיטלקית וגם שני שחקנים נוספים: מתיאס זאמר שנקנה כחצי שנה לפני כן מאינטר וקרל היינץ רידלה שחזר לגרמניה מלאציו. מחיר התענוג ששולם על השניים האחרונים היה גבוה מ-15 מיליון מארק גרמני.
זאמר ורידלה הצטרפו לכוכבים כמו סטפן שאפויזאט וסטפן רויטר והיו אמורים להצעיד את דורטמונד לתואר הנכסף, אבל בקבוצה היו גם כאלו שלא אהבו את חזרתם הנוצצת של שני הסטארים מהליגה האיטלקית העשירה. מיכאל שולץ היה אחד מהם. "הם באו לקבוצה וחברים שלי, ששיחקו איתי במשך שנים, עלו ליציע או נמכרו. זה פוגע ביכולת שלי", הסביר אז. אלא שהכעס של שולץ לא נבע רק מהנאמנות שלו לחבריו הוותיקים והקושי לקבל את העובדה ששני הכוכבים נהנו ממשכורת גבוהה בהרבה מזו שלו ושל שאר השחקנים. את מתיאס זאמר הוא ממש לא סבל.
שולץ היה אז בן 32 - השחקן המבוגר בקבוצה מלבד החלוץ פרנק מיל - והוא התקשה לקבל את העובדה שזאמר הצעיר ממנו בשש שנים ושהגיע לקבוצה חודשים ספורים בלבד לפני כן, כבר מחלק הוראות מדי משחק ומעיר לשחקנים ללא הפסקה. הפיצוץ הראשון לא איחר להגיע והשניים התווכחו על המגרש כבר במחזור השני - בו קבוצתם הפסידה לשאלקה 1:0 בדרבי של חבל הרוהר. היחסים נשארו מתוחים גם בחודשים הבאים ובסיומה של עונה עם סגל נוצץ, אבל חולה, דורטמונד הסתפקה במקום הרביעי.
האוהדים ספרו כבר 32 שנה ללא אליפות ובקיץ המאמן אוטמר היצפלד וראשי המועדון שוב החלו במסע החיפוש אחר פתרונות. אחד מהם היה ברור הקבוצה חייבת להיפטר ממנהיג המחנה היריב של מתיאס זאמר. שולץ נמכר לאלופה ורדר ברמן, ואילו דורטמונד? אתם כבר יודעים או מנחשים מה צפן לה העתיד.
כשמיכאל שולץ נמכר לורדר ברמן בסיומה של עונת 1993/4, הוא סופסוף יכול היה להתחיל להריח ניחוחות של אליפות. אחרי שנתיים בקייזרסלאוטרן הבינונית בזמנו ועוד חמש בדורטמונד הלחוצה וחסרת ההישגים, הוא נחת כעת באחד מהמועדונים ששלטו בכדורגל הגרמני באותה תקופה, בקבוצה שבשנתיים האחרונות זכתה באליפות ובגביע.
לאורך מרבית עונת 1994/5 נראה היה שהתכניות של הבלם הוותיק לזכות בתואר, עומדות לצאת לפועל. אוטו רהאגל הציג אז את הקבוצה ההתקפית ביותר בגרמניה, עם מריו באזלר ואנדראס הרצוג בקישור, ולדימיר בסטצ'אסטניך ומרקו בודה בחוד ובסך הכל 70 שערי זכות. שלושה מחזורים לסיום העונה הביסה ברמן את באייר ארדינגן 1:6, ועלתה ליתרון של שתי נקודות בראשות הטבלה, כשבקופה נותרו שש בלבד (על ניצחון הוענקו אז שתי נקודות). בצפון-מערב גרמניה נשבו רוחות של אליפות, אבל אף אחד כנראה לא לקח בחשבון את "קללת מרקו שולץ".
למחזור האחרון הגיעה ברמן עם יתרון של נקודה על פני דורטמונד וכשהיא תלויה רק בעצמה, אבל הפסד 3:1 לבאיירן מינכן מנע ממנה לסיים עונה שלישית ברציפות עם תואר. מי שהניפו את הצלחת באותו 17 ביוני 1995, היו דווקא מתיאס זאמר וחבריו מבורוסיה דורטמונד, שגברו 0:2 על המבורג. כפי שקרה לו בקייזרסלאוטרן, מיכאל שולץ שוב ראה כיצד הקבוצה שהוא עזב פחות מ-12 חודשים לפני כן, זוכה בתואר בלעדיו.
השנים הבאות נצבעו בצהוב-שחור. דורטמונד זכתה באליפות שנייה ברציפות ולאחר מכן גברה על יובנטוס 1:3 בגמר ליגת האלופות. מתיאס זאמר נבחר לשחקן השנה באירופה וגם הוליך את נבחרת גרמניה לזכייה ביורו 1996, קרל היינץ רידלה כבש באותו משחק נגד יובנטוס צמד ומרטין קרי ולאחר מכן יורגן קולר, תפסו את המקום במרכז ההגנה והשכיחו שפעם היה שם שחקן בשם מיכאל שולץ. דורטמונד נפתרה מהקללה.
מיכאל שולץ פרש בסוף עונת 1996/7, כשהוא בן 36 וכשמאחוריו 243 הופעות בונדסליגה, שמונה שערים והרבה מאוד פספוסים. קייזרסלאוטרן ובורוסיה דורטמונד זכו בגביעים ואליפויות אחרי שהוא עזב, ורדר ברמן הפסיקה לזכות בהם כשהוא הגיע אליה.
ב-10 השנים בהן הבלם שיחק במדיהן, שלוש הקבוצות הללו זכו במרוכז בחמש אליפויות, חמישה גביעים, פעם אחת בליגת האלופות ופעם אחת בגביע אירופה למחזיקות גביע. שולץ לא היה שותף לאף אחד מ-12 התארים הללו.
קצת אחרי שהוא הודיע על תליית הנעליים, שאל אותו עיתונאי גרמני האם הוא חושב שכעת, אחרי שפרש, ורדר ברמן תחזור לזכות בתארים. שולץ השיב: "אני בטוח שכן. אני מוכן לשים על זה כסף". ברמן, כמעט מיותר לציין, הניפה את הגביע הגרמני כעבור שנתיים והאגדה על "קללת מיכאל שולץ" קיבלה עוד חיזוק.
שחקן העבר שהפך בהמשך לפרשן בטלוויזיה, סיכם קריירה שכללה מדליית ארד עם הנבחרת האולימפית של ארצו בסיאול 1988, מקום שני עם גרמניה ביורו 1992, הפסד בגמר גביע אופ"א עם דורטמונד ב-1993 ושתי סגנויות בבונדסליגה עם דורטמונד ב-1992 ועם ורדר ברמן ב-1995. אם זו לא קללה, מה כן?
