ג'סטין גאטלין: "כנראה שלעולם לא אגלה מי רצח אותי"

ישנם לא מעט ענפי ספורט שבהם מאמינים בהזדמנות שניה, אבל האתלטיקה לא נכללת ביניהם. אולי זה בגלל שמלכת הספורט משוייכת למקרה הידוע ביותר של הסמים בספורט בעידן המודרני - המקרה של בן ג'ונסון. העובדה שהספרינטר הקנדי הפך ביום אחד מהאיש המהיר בעולם לספורטאי המושמץ בעולם, לא מנעה מאתלטים בכירים אחרים "להמשיך בדרכו" ולהסתכן בעונשי השעייה "מחסלי קריירות". זה אומר שהאתלטים שפשעו בנטילת חומרים הושעו ברוב המקרים לתקופה של ארבע שנים, ובענף כל כך תובעני מדובר בדרך כלל בפתח לסיום הקריירה. בן ג'ונסון ניסה לחזור אחרי קצת יותר משלוש שנים, אבל כשהוא השתתף במשחקים האולימפיים בברצלונה 92' הוא אפילו לא הצליח להעפיל לגמר ריצת ה-100 מטרים, הריצה בה רימה וניצח ארבע שנים לפני כן, קצת לפני שנתפס על שימוש בסטרואידים אנאבוליים.

בן ג'ונסון וממשיכיו נוטים ליצור אנטגוניזם בקרב המעריצים שכל כך רוצים להאמין ב"משחק הוגן" באיצטדיוני האתלטיקה, אבל בזמן האחרון קשה להתכחש לעובדה שיש כמה אתלטים "מסוממים" לשעבר שאי אפשר שלא להעריץ אותם. אחרי הכל, ג'ונסון עוד היווה דוגמה טובה לאתלט שהצליח לחזור למסגרת תחרותית (למרות שנתפס בשנית על שימוש בחומרים אסורים). רוב האתלטים בכלל לא טורחים לחזור אחרי השעיות כל כך ארוכות, הרי בסך הכל הם מבינים שהעונש שספגו הוא גזר דין מוות לקריירה - רק במילים יפות יותר. וזו בדיוק הסיבה שעוד אחד מהאתלטים "המסוממים" היותר ידועים בהיסטוריה של האתלטיקה, ג'סטין גאטלין, הפך בקיץ הנוכחי למושא להערצה בארצות הברית ובעולם.

תזכורת קטנה. ג'סטין גאטלין היה הספרינטר הטוב בעולם לפני פריצתם של אסאפה פאוול ויוסאין בולט. הוא היה למעשה האמריקאי האחרון ששלט בריצת ה-100 מטרים. הוא זכה בזהב אולימפי באתונה 2004, באליפות העולם ב-2005, השווה את שיא העולם ב-2006 (9.77 שניות) ובאותה השנה נכשל בבדיקה לאיתור חומרים אסורים שגילתה בגופו ריכוז גבוה של הורמון הגדילה הגברי טסטוסטרון. ההודעה על הבדיקה של גאטלין גרמה לשוק בעולם הספורט. כמו מריון ג'ונס, גם גאטלין נחשב לאחד הספורטאים היותר נחמדים ואינטיליגנטים באתלטיקה האמריקאית. הוא היה סוג של קונצנזוס, היה חביב על כולם, נערץ על ידי כולם, ופעל למען הקהילה אפילו בפרוייקט לחינוך ספורטאים צעירים נגד חומרים אסורים בספורט - הוא היה ממש "אריק זאבי" של האתלטיקה האמריקאית.

גאטלין טען כי מעולם לא החדיר לגופו חומר אסור, והאשים את אחד המעסים שטיפלו בו בטענה כי השתמש בשמן שכלל את ההורמון. הטיעונים לא עזרו, מה גם שגאטלין נכלל ברשימה שחורה של אתלטים שאימן טרבור גרהאם (מאמן שבדיעבד דגל בשימוש בהורמוני גדילה והושעה לכל החיים), רשימה שכללה גם את מריון ג'ונס וטים מונטגומרי - האתלטים הטובים בעולם לפני עשור, שגמרו את הקריירה בגלל החומרים הממריצים. הכוונה הראשונית הייתה להשעות את גאטלין לכל החיים, למען יראו ויראו. לאחר מכן נגזר עונש השעייה לשמונה שנים שבסופו של דבר קוצץ לארבע.

אחרי ניסיון כושל לעשות הסבה לפוטבול, גאטלין הפתיע את עולם האתלטיקה ובקיץ שעבר הודיע על חזרתו למסגרת התחרותית, במקביל לסיום ההשעייה שלו. בקיץ 2010 הוא התוודע לעולם האכזר של אתלט המחפש הזדמנות שניה. בזמן שבכירי הספרינטרים בעולם מילאו את היומנים שלהם בתחרויות הגדולות בעולם ובעיקר אלו מסבב ליגת היהלום, גאטלין לא הוזמן לשום תחרות מהסוג הזה. רוב התחרויות הגדולות בעונת האתלטיקה מתקיימות באירופה, ושם לא רואים בעין יפה אתלטים עם עבר של שימוש בחומרים אסורים. תחת זאת, הוא מצא את עצמו מתקאמבק בתחרות זניחה באסטוניה, ותוצאה של 10:09 שניות אחרי מספר תחרויות קטנות לא הרשימה יותר מדי אנשים באותו קיץ. אף אחד לא האמין שגאטלין יגיע בכושר הרבה יותר טוב לקיץ 2011, ויתמודד על אחד משלושת המקומות הראשונים באליפות ארצות הברית, משם מגיעים לאליפות העולם. טייסון גיי גמר את העונה שלו עוד לפני התחרות באורגון, וגאטלין בן ה-29 הפציץ בריצת הגמר עם זמן נהדר של 9:95 שניות שסידר לו את המקום השני אחרי וולטר דיקס. הוא הבטיח את השתתפותו באליפות העולם שתיפתח בסוף אוגוסט בדרום קוריאה, שם הוא יתחרה גם ב-100 מטרים וגם בריצת השליחים. מי שעשה קאמבק מרשים מהשעיית חומרים אסורים שנה לפני גאטלין היה דווין צ'יימברס הבריטי, אבל אין ספק שלאור הנסיבות והתחרות הקשה בין הספרינטרים האמריקאים, הקאמבק של גאטלין הוא המרשים ביותר עד עכשיו, מבין הספורטאים שהושעו לארבע שנים ויותר מכל פעילות.

עד היום ג'סטין גאטלין לא מודה בשימוש במודע בחומרים אסורים, והוא מטיל את האחריות על מאמנו דאז טרבור גרהאם ועל המעסה כריס ווטסטיין. בארצות הברית אנשים נוטים להאמין לו, ואחרים פשוט מאמינים בהזדמנות שניה. זו גם הייתה הסיבה לכך שתחרות ליגת היהלום היחידה אליה הוזמן הייתה על אדמת מולדתו. באירופה ממשיכים לנסות ולהתכחש לספורטאים כמוהו בכל דרך אפשרית. ולא רק זה, גאטלין אמנם סיים את עונש ההשעייה שלו ויכול להשתתף בתחרויות בינלאומיות, אלא שבוועד האולימפי הבינלאומי חושבים אחרת. לפי התקנון שלהם, ספורטאי שמסיים עונש השעייה בגלל חומרים אסורים, לא יכול להשתתף במשחקים האולימפיים הבאים אחרי העונש. מהסיבה הזאת, לא גאטלין ולא דווין צ'יימברס או לשון מריט (אלוף העולם ב-400 מטרים) יוכלו להתחרות בלונדון 2012.

למעשה, גאטלין לא ממש יכול להתעשר כיום מתחרויות, בעוד שספרינטרים בעלי יכולות לרדת מ-10 שניות גוזרים קופונים שמנים בשיא העונה. גם בכל הקשור לחוזי פרסום מצבו די אבוד. בימים הטובים שלו היה לו חוזה ענק עם "נייקי", אבל אז הגיעו הימים הרעים. "מה שנייקי עשו לי היה כמו להגיד לי 'קח חוזה טוב, אבל אם יחשדו בך שעשית משהו רע ניפטר ממך מייד'. הייתי מצפה מהם להגיד לי שהם מאמינים בי", סיפר גאטלין בראיון שערך לקראת הקאמבק שלו. על כל נושא החומרים האסורים הוא אמר: "היום שבו הודיעו לי על התוצאה החיובית היה הקשה בחיי. ישבתי בבית, קיבלתי את שיחת הטלפון, ולא הפסקתי לבכות. לא הצלחתי להבין למה זה קורה לי בתקופה שבה הכל היה מושלם כל כך, ולא הצלחתי להירגע במשך שבוע. עד היום אני לא מבין את זה, אני מרגיש כמו טופאק וביגי (ראפרים אמריקאים שנרצחו) - כנראה שלעולם לא אגלה מי רצח אותי".

וכמו שאומרים בסיפורים עם סוף טוב - הכי חשוב זה להשאיר את הדברים הרעים מאחורה ולהביט אל העתיד. ב-28 לאוגוסט נדע עד כמה טוב סופו של הסיפור על ג'סטין גאטלין, או שנגלה שאנחנו רק בתחילתו של פרק ב' בקריירה מופלאה של ספרינטר, שהוא בכל זאת גדול. הוא גדול כי הוא עמד במשימה קשה כנגד כל הסיכויים, ובעיקר בגלל שהוא לא שבע מזה. מיד בתום אליפות ארצות הברית אמר גאטלין: "הדבר שהכי חזק אצלי הוא הביטחון העצמי, וככה זה היה תמיד. אני אלוף אמיתי ומהסיבה הזאת אני מרגיש שאני יכול להתחרות כיום נגד כל אחד. אני לא מפחד מהרצים המהירים בעולם, הם רק יוציאו ממני את היכולת הכי טובה שלי. אני מעריך שעד לסיום העונה הנוכחית אני אוכל להגיע לתוצאה של 9:80 שניות, אבל קשה לחזות את זה. מה שאני יודע זה שאני מוכן להשיג כל תוצאה שתגרום לי לנצח באליפות העולם".