פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יובל אבידור: "גולדהאר רצה אותי, איוניר לא האמין בי"

        יובל אבידור מרגיש ש"הייתי ראוי לדקות במכבי ת"א, אבל לא קיבלתי אותן" וסבור ש"אני לא פחות טוב מהחלוצים של מכבי"

        "היום שאני הכי זוכר במכבי תל אביב, זה יום שישי לפני הדרבי בינואר. הגעתי לחדר הלבשה, ואפילו לא הסתכלתי לראות אם אני נכלל בסגל. הרגשתי טוב, כי שבועיים לפני כן פתחתי בפעם הראשונה אצל איוניר קצת אחרי שהוא הגיע. פתאום בא אליי מנהל הקבוצה אבנר טוויטו ואמר לי שאני לא בסגל. הופתעתי מאוד. זה היה חץ שנכנס לי ישר ללב. לא ידעתי מה קורה עם עצמי באותו הרגע".

        יובל אבידור שחקן עירוני קרית שמונה (ג'יליס)
        מתכונן להתחלה חדשה, אבל לא שוכח את העבר. אבידור בקרית שמונה (צילום: ג'יליס)

        כך מתאר יובל אבידור את הרגעים הקשים שלו במכבי תל אביב בעונה שעברה, אחרי שהגיע לקבוצה עם תקוות גדולות, ובסוף מצא את עצמו מודח מהסגל. "לא התקדמתי במכבי תל אביב", מודה החלוץ, "גולדהאר האמין בי, אבל איוניר לא". עכשיו אבידור מאושר לחזור לעירוני קרית שמונה ("זה מועדון חם יותר, מי שלא התאמן אצל רן, לא יודע כמה לומדים ומשתפרים אצלו"), אבל בעיקר מרגיש שנעשה לו עוול במכבי תל אביב: "הייתי ראוי לדקות, אבל לא קיבלתי אותן. אני לא פחות טוב מהחלוצים במכבי".

        "רוצה להחזיר לעצמי את שמחת החיים"

        איך ההרגשה לחזור לקרית שמונה?

        "הרגשה טובה, הרגשה של בית. אני מרגיש במקום הטבעי שלי, ואני שמח לחזור".

        מה היה חסר לך במכבי תל אביב שהרגשת אותו עם החזרה לקרית שמונה?

        "יש יותר משפחתיות, זה מועדון חם יותר. זה מתבטא באנשים ובמקום, המקום הרבה יותר מחבק".

        מה גרם לך לחזור לקרית שמונה?

        "זו הייתה ההחלטה הכי טבעית. הרגשתי שאני יכול לחזור לפה גם מהסיבה שבאמת רוצים אותי ומאמינים ביכולות שלי, וגם כי הרגשתי שיש לי חוב לקרית שמונה. רציתי לחזור אליה, אחרי שעזבתי אותה והתפתחתי".

        למה חוב? הרי תרמת הרבה לקרית שמונה בתקופה ששיחקת בה.

        "החוב הוא לאו דווקא לקרית שמונה, זה חוב כלפי עצמי. הרגשתי שאני חייב את זה לעצמי, כי היה לי טוב פה, נהניתי פה, עשיתי דברים יפים, ומפה אני אוכל לעשות את זה שוב".

        בתקווה לפרוח שוב?

        "קודם כל להחזיר לעצמי את שמחת החיים, את שמחת המשחק ואת האהבה למשחק, ולאחר מכן לקום בבוקר עם חיוך וללכת לעבודה למקום שאתה נהנה בו ומאמינים בך ויכולים להשתמש בך. כל השאר לא משנה".

        כמה זמן לא קמת בבוקר עם חיוך?

        "מי שמכיר אותי יודע שיש לי שמחת חיים, אבל כשאתה לא משחק ולא כל כך רוצים להשתמש בך, זה מאכזב. היום אני כבר קם עם חיוך ואהבה, ואני שמח לבוא להתאמן בקרית שמונה ולהתקדם".

        "הייתי ראוי לדקות, אבל לא קיבלתי אותן"

        אתה מדבר על להתקדם, אבל סך הכל הלכת אחורה כשחזרת לקרית שמונה.

        "כשעזבתי את קרית שמונה ועברתי למכבי תל אביב, ראיתי בזה התקדמות מקצועית ושאיפה להגיע למועדון גדול ולנסות להצליח ולפרוח במועדון גדול. השנה הראשונה הייתה שנת התאקלמות, והשנה השנייה התאפיינה בפרשות דרכים, אם זו העזיבה של נמני וההגעה של מוטי, וכל מיני עליות וירידות".

        חילופי המאמנים השפיעו עליך?

        "אצל אבי נמני שיחקתי יותר, אבל העניין הוא שגם כשלא פתחתי בהרכב, היו לי הרבה משחקים שנכנסתי כמחליף. קיבלתי גם זימון לנבחרת, שזה היה קפיצת מדרגה והתקדמות מקצועית, כלומר הגעתי למצב שאני כן מתקדם ומתאקלם, אבל לא שיחקתי כל כך הרבה. אחרי חילופי המאמנים בפעם הראשונה מצאתי את עצמי מחוץ לסגל".

        למה צריך לקחת שנה להתאקלם במכבי?

        "בשנה הראשונה נשאר שלד מסוים, אבל הביאו שחקנים חדשים לכמה עמדות. היה צריך להתחבר, כי זו הייתה קבוצה ששנה לפני כן אומנם זכתה בגביע הטוטו, אבל לא היה בה משהו שהביא אותה להצלחה. כשנגמרה השנה אנחנו השחקנים האמנו שהשלד יישאר, אבל נוצר מצב בדיוק הפוך: הביאו 12 שחקנים חדשים, ועוד פעם היינו צריכים לבנות את עצמנו".

        האמנת שתשחק יותר במכבי?

        "בשנה הראשונה קיבלתי את ההזדמנויות שלי. פתחתי ב-13 משחקים באותה עונה, ובעוד 17 עליתי כמחליף. נתנו לי את הזמן וסיימתי את העונה עם שבעה שערים, שזה לא מספר מבוטל. הייתה הזדמנות שווה בין השחקנים. אבל בשנה השנייה פתחתי רק בשני משחקים".

        מה הרגשת בקיץ שעבר כששוב הגיעו הרבה שחקנים?

        "קודם כל, מי שהיה סביבי הרגיש שאני לא מרים ידיים מזה שמביאים שחקנים. היה לי מחנה אימונים מצוין ופתיחת עונה טובה יחסית לדקות שקיבלתי. היו הרבה רגעים שעוד השפעתי על המשחק. לקראת אמצע העונה כבר קיבלתי שמונה דקות, עשר דקות, וזה זמן שאי אפשר להפיק ממנו תוצרת. צריך יותר מזל בשביל שחלוץ יבקיע בדקות מועטות כאלה. זה לא זמן לתת לשחקן להוכיח שהוא שווה משהו. הרגשתי שאני לא הולך לקבל את הצ'אנסים".

        לא הרגשת ראוי לכך?

        "הייתי ראוי לדקות האלה, אבל לא קיבלתי אותן".

        אולי זה בגלל שהגיעו שמות כמו ברק יצחקי ואלירן עטר?

        "לגבי אלירן, אין מה לומר, כי הוא הוכיח את עצמו וכבש הרבה. אבל בתחילת השנה עטר היה קצת פצוע, ברק יצחקי נפצע לרוע מזלו במחזור הראשון וגם ישראלביץ היה פצוע, ונוצר מצב שמישהו צריך למלא את המקום הזה. הרבה פעמים זה הייתי, אני אבל ברוב הפעמים זה לא היה מתחילת המשחק. קיבלתי מספיק דקות כדי לבשל ולהבקיע, אבל בגלל שהוכחתי את עצמי כמחליף, ציפיתי לקבל קצת יותר דקות. למרות זאת, ככל שהזמן עבר קיבלתי פחות ופחות".

        לא נראה ששמו אותך שווה בין שווים עם השמות החדשים שהגיעו לקבוצה.

        "לא יודע אם זה באמת זה, או שפשוט היו שחקנים שהביאו אותם והיו צריכים לתת להם לשחק, גם אם חלוץ אחר היה בתקופת שיא. אני הייתי בכושר טוב, אבל היה צריך להחזיר אותם לכושר אחרי שהם חזרו מפציעות. כשהם הביאו תוצאות, רק הם שיחקו, ואותי הזיזו הצדה".

        "אני לא פחות טוב מהחלוצים שיש במכבי"

        למה זה תמיד בא על חשבון יובל אבידור?

        "אלה היו ההחלטות המקצועיות. זה לא שהרמתי ידיים. נוצר מצב שאלירן וברק יצחקי היו צריכים לחזור לשחק, וזה לגיטימי, כמו שאני שנה לפני כן קיבלתי את הקרדיט. אז מן הסתם יובל אבידור היה צריך לזוז הצדה".

        למה מן הסתם? יובל אבידור הוא סוג ב'?

        "מה לעשות שהביאו שחקנים בהרבה מאוד כסף והיו צריכים לתת להם לשחק. היו הרבה תקופות ושבועות שבמהלך האימונים הרגשתי בכושר טוב, וגם מוטי איוניר בא ואמר לי שיכול להיות שאני אשחק ושאני בכושר טוב ושאהיה מוכן לשבת. אבל אז הגיעה שבת, ואני לא מתלבש. מה השיקולים? אין לי מושג. זו החלטה של מאמן".

        זה לא מתסכל פי שניים כשאיוניר אומר לך שאתה בדרך להרכב ופתאום שוב אתה ביציע?

        "אחרי שלא התלבשתי כבר שניים-שלושה משחקים ברצף, הייתי בתקופה פחות טובה מקצועית ומנטאלית. הייתי קצת שבור, אבל אמרתי לעצמי שיש לי שתי אפשרויות: או להוריד את הראש ולהיות מתוסכל ולומר לעצמי שעושים לי בכוונה ושכולם נגדי, או שאגיד לעצמי שבגלל שיש שחקנים בתקופה יותר טובה, אצטרך להוכיח את עצמי פי שניים כדי לחזור לסגל, וזה מה שעשיתי".

        אתה אומר שהשקעת ונתת הכל, ועדיין כולם היו יותר טובים מיובל אבידור?

        "בסופו של דבר, זה מה שהמאמן החליט, ואני מאמין שזו החלטה מקצועית בלבד. לא היו לי מעולם בעיות עם מאמנים או בעיות משמעת, אפשר לשאול גם את נמני וגם את מוטי".

        איך מרגיש שחקן שמרגיש שהוא נותן הכל ולא מקבל הזדמנות?

        "בינואר היה משחק דרבי שלא התלבשתי בו בדיוק שבוע לפני חלון העברות. בלילה של חלון העברות רציתי לעבור לקרית שמונה, אבל בסופו של דבר זה לא יצא לפועל. ממה שהבנתי, בעל הבית הטיל וטו על המעבר שלי ושהוא לא מוכן שאעזוב ושאני שחקן חיוני למערכת ושיש לי עוד הרבה לתרום. הנחתי שהבעלים רוצה אותי. מוטי איוניר לקח אותי לשיחה ואמר לי שלמרות שרציתי לעזוב, זה לא אומר שהוא לא יתייחס אליי והבטיח שאקבל את הדקות שלי כשאוכיח את עצמי. אבל בסופו של דבר הוא כנראה חשב שאני לא מספיק טוב".

        הבעיה הייתה תמונה בך או שלא האמינו בך מספיק?

        "אם היו מאמינים בי, היו נותנים לי לשחק יותר. כנראה שלא האמינו בי. בסופו של דבר התאמנתי בשביל עצמי, בשביל לשמור על אורח חיים ספורטיבי".

        מה רגע המשבר שאתה הכי זוכר בשנתיים במכבי?

        "היום שאני הכי זוכר, זה יום שישי לפני הדרבי בינואר. הגעתי לחדר הלבשה, ואפילו לא הסתכלתי לראות אם אני נכלל בסגל. הרגשתי טוב, כי שבועיים לפני כן פתחתי בפעם הראשונה אצל מוטי קצת אחרי שהוא הגיע. פתאום בא אליי מנהל הקבוצה אבנר טוויטו ואמר לי שאני לא בסגל. שאני לא ב-18 הראשונים. זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה הבוגרת שלי שלא הייתי בסגל. פתאום המאמן החליט שאני לא מספיק ראוי להיות ב-18. בשנה וחצי האלה עד למשחק הזה, היו לי דרבים ששיחקתי די טוב, והייתי חם למשחק".

        הופתעת מההחלטה?

        "הופתעתי מאוד. זה היה חץ שנכנס לי ישר ללב. לא ידעתי מה קורה עם עצמי באותו הרגע, לא הבנתי מה קרה שפתאום אני לא מספיק טוב. לבוא ולראות מהיציע את החברים משחקים, זה הדבר הכי קשה לכדורגלן. ניסיתי לנתח איפה לא הייתי בסדר איפה טעיתי".

        היו לך שיחות עם מוטי בתקופה הזו?

        "היו לי הרבה שיחות עם מוטי. חלק אני יזמתי וחלק הוא. היינו בקשר רציף כדי שאבין מה הרצונות שלו ממני ומה צריך לעשות כדי שאהיה בסגל. ברוב השיחות הוא אמר לי שהכל בסדר ושאני צריך להמשיך להתאמן טוב. אין אימון שלא השקעתי ולא התאמנתי כמו שצריך. זה לא שהוא בא ואמר לי שאני צריך לשפר משהו כזה או אחר. אולי הוא לא רצה לומר לי שאחרים יותר טובים ממני והוא לא רצה לפגוע בי".

        "ההבדל הוא שאחרים קיבלו הזדמנויות. אני לא"

        היו ימים שכבר הפכת לאדיש עם פרסום הסגל?

        "יכול להיות שאנשים אחרים יגידו שהייתי אפאטי, אבל אני לא חושב שזה נכון. תמיד הייתי מוכן לרגע שאהיה בסגל. מה שנפגע מזה זה הביטחון. כלומר לפני שמגיע הטופס מי יהיה בסגל, הייתי קצת חסר ביטחון. צריך לדעת להתמודד עם תקופות כאלה, ולקח לי שבועיים מבחינה מנטאלית כדי להרים את עצמי".

        אתה זוכר בכל העונה אחרונה במכבי תל אביב רגעים מאושרים?

        "תחילת העונה הייתה טובה. אומנם לא שיחקתי 90 דקות, אבל היה לי מחנה אימונים טוב. היה לי בישול נגד מוגרן, שער נגד פאריס סן ז'רמן, זימון לנבחרת וגול נגד סכנין, אבל כל זה היה ממש בהתחלה. אחר כך הרגעים המאושרים שלי בכדורגל דעכו".

        אם זה היה תלוי בך, היית נשאר במכבי?

        "למכבי הייתה אופציה עלי. בהתחלה הם אמרו לי שהם כן בחרו לממש את האופציה, ואמרתי לעצמי: 'קדימה, התחילה עונה חדשה. זה אומנם אותו מאמן, אבל אם מכבי החליטה שאני מספיק חשוב להישאר, אז אני אתן הכל כדי להצליח'".

        באמת האמנת בזה? הרי גם בינואר השאירו אותך ועדיין לא נתנו לך הזדמנות.

        "הבעלים החליט בינואר שאני אשאר במערכת, אבל יכול להיות שנפלתי בין הפטיש לסדן, בין הבעלים שרצה אותי לבין מוטי שלא רצה אותי. בסופו של דבר, מוטי קובע. לכן אחרי שבועיים אמרו לי שהם לא מממשים את האופציה ושאני משוחרר, והחזרה צפונה הייתה טבעית".

        מה היה הכי חסר לך?

        "היה חסר לי בעיקר לחזור לשחק, השמחה מהכדורגל, והקשר בין השחקן למאמן, שזה דבר מאוד חשוב שלא היה לי במכבי. לא היה לי קשר טוב עם מוטי, והכוונה לקשר מקצועי. הוא לא האמין בי, ובזה זה נגמר. אישית אין לי משהו נגד מוטי".

        היום אפשר לומר שלא התקדמת במכבי תל אביב?

        "באופן מקצועי לא התקדמתי במכבי תל אביב. עכשיו הרצון שלי זה לפרוץ שוב דרך קרית שמונה, ואני מאמין ביכולות שלי. אני גם מאמין בקבוצה הזו ובמקום הזה ובהתנהלות של קרית שמונה".

        היום כשאתה מסתכל על חלוצי מכבי, אתה חושב שאתה פחות טוב מהם?

        "לרגע לא חשבתי בעבר, וגם לא היום, שאני פחות טוב מהחלוצים במכבי. פשוט אני רואה עכשיו שהם מקבלים את ההזדמנות וזה ההבדל ביני לבינם".

        "אחרי קרית שמונה, העלייה תהיה חדה"

        יש לך יחסים מצוינים עם רן בן שמעון.

        "רן מכיר אותי עוד מגיל 16 בהפועל חיפה. יש לי מערכת יחסים טובה מאוד עם רן, יש לו הערכה ואמונה כלפיי, ואני מאמין שהוא יידע איך לקדם אותי מקצועית. חשוב מאור שיהיו שיחות עם המאמן, שמצדו מנסה ללמד אותך ולקדם אותך".

        קרית שמונה יכולה לעשות קפיצת מדרגה ולהפוך לגורם משמעותי בצמרת לאורך זמן?

        "המטרות שלנו צנועות יותר. אנחנו רק רוצים לשחק כדורגל טוב ויפה וליהנות מהמשחק. נבנית כאן קבוצה טובה דרך תהליך של קידום שחקנים, ואני מאמין שתהיה לנו עונה טובה".

        אתה מודע לציפיות שיש ממך לאחר עזיבת עמאשה?

        "אני מודע לציפיות, אבל באתי לקרית שמונה כיובל אבידור ולא בתור וויאם עמאשה. אני רוצה להוות פקטור משמעותי בקבוצה. חובת ההוכחה עליי, ואני מאמין שהדרך והכיוון שלי יוכיחו שהחזרה לקרית שמונה הייתה החלטה חשובה".

        עדיין יש לך חלומות להגיע לקבוצה גדולה ולהצליח בה?

        "יש לי חלומות ושאיפות להתקדם, ולהגיע לאירופה זה חלום. זה שלא הצלחתי במכבי, לא אומר שנעלמו לי החלומות. להפך, החלומות רק מתגברים. אני תמיד שואף קדימה, וגם כשהייתי במכבי שאפתי קדימה. החזרה שלי לקרית שמונה היא אולי ירידה קטנה לאחור מבחינה מקצועית, אבל העלייה ממנה תהיה עלייה חדה מאוד. מי שלא התאמן אצל רן, לא יודע כמה לומדים ומשתפרים אצלו. כרגע מה שמעניין אותי זה להחזיר את ההנאה לשחק, לראות בשבת שאני ב-11 הראשונים, לתת גולים, להיראות טוב ולעזור לקבוצה".

        אתה פוסל חזרה למכבי?

        "אני לא יודע מה יהיה. הכל יכול להיות".