פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        צדק חברתי עכשיו

        מה הקשר בין פארסת הרכישה של בית"ר ירושלים לטרגדיית הירידה של הפועל פתח תקוה? חמי אוזן סבור שהתשובה וגם הפתרון נמצאים במחאת האוהלים – מהצורה שבה יש להעניש את האחראים לכישלון ועד הדרך היחידה לנהל בהצלחה את שני המועדונים

        ליל חמישי היה קשה לא רק לאוהדי הפועל פתח תקוה המסכנים, שקבוצתם ירדה ליגה במשרדי בקרת התקציבים, אלא גם לתקשורת: כל כך הרבה דיסאינפורמציה, כל כך הרבה מניפולציות, כל כל הרבה אינטרסים הופצו לכל עבר, עד שלא ידעת מה באמת קורה: קודם אין כסף, אחר כך הכסף גויס בעזרת מושיעים – ככה זה, תמיד יש מושיעים בכדורגל הישראלי - אחר כך הקבוצה ניצלה, או שכן, או שלא, עד שבא עופר אורליצקי בחצות ועשה סדר בדברים: לא נס ולא תה, הפועל פתח תקוה סיימה לשחק את המשחקים הילדותיים שלה, ואת העונה הבאה היא תעביר, בצדק, בליגה הלאומית.

        כל כך הרבה שקרים בערב אחד, תמיד עם אותם שמות, אותם מושיעים, אותם מנהלים, אותם תורמים, שהופכים ברגע אחד לאמת אחת גדולה: אלו האנשים שמחריבים את הפועל פתח תקוה. לא שלא ידענו את זה קודם, אבל בערב אחד כל אדם שזוכר למועדון הזה חסד נעורים קיבל תמונת מצב מצמררת שמסכמת הלכה למעשה עשר שנים של ביזיונות. הדבר הכי מדהים בכל הסיפור הזה הוא השמות שחוזרים על עצמם. ואז, אחרי שבועות של אדישות, אתה תוהה: רגע, אלו אותם אנשים שהביאו את הפועל פתח תקוה לקיץ הכי שחור בתולדות המועדון. אלו אותם אנשים שאמורים היו הפעם לקחת אחריות, כי בקיץ הזה באמת הגיעו מים עד נפש. אבל הם שם. עם שני מפרקים וצבא של כתבים, ושלל תחפושות דרכן הם מנסים לשוב אל עמדות הכוח. ביום ראשון האנשים האלה, שמזמן היו צריכים לשים את המפתחות, עומדים לבקש חנינה על מעשיהם ואישור להמשיך לשחק בליגת העל. השופט לא רק שצריך לזרוק אותם מכל המדרגות, אלא גם לפח הזבל של ההיסטוריה, אליו הם היו צריכים להיכנס מיוזמתם.

        בבקרה קבעו: הפועל פתח תקוה לליגה הלאומית

        בקבוצה עדיין מאמינים: אפשר לשנות את הגזירה

        * * *

        צהרי חמישי היו קשים לא רק לאוהדי בית"ר ירושלים המסכנים, שקבוצתם ספגה את החבטה הכי קשה בהיסטוריה במשרדיהם של עורכי דין שהם בכלל לא מכירים, אלא גם לתקשורת עצמה: כל כך הרבה דיסאינפורמציה, כל כך הרבה אינטרסים, עד שכבר לא ידעת למי להאמין: הרוכשים ניתקו קשר אבל שוחחו עם היו"ר איציק קורנפיין בבוקר; הרוכשים מבטיחים להעביר את הכסף אבל רוצים לפתוח את הסכם הרכישה. שמועות על חוזה שערורייתי ופרוץ לבריחות צצו לכל עבר; האנשים שמיהרו לחגוג את הרכישה, לסגור חשבונות ולהכריז הכרזות, פתאום נעלמו. ואז לפתע אתה מבין: הסיפור המלא עדיין לא סופר. לכולם עכשיו נוח להאשים את הליצנים מאמריקה (הלא כולם ליצנים בעיני הישראלים), אבל מה עם הליצנים שחתמו איתם את ההסכם? מיהם הליצנים שלא בדקו כמה הם שווים וכמה הם רציניים – את זה רק האוהדים המסכנים יודעים, למרות כל מסך העשן שמנסים לפזר.

        כל כך הרבה חצאי אמיתות ביום אחד, תמיד עם אותם שמות, אותם מושיעים, אותם מנהלים, אותם עורכי דין, שהופכים ברגע אחד לאמת אחת גדולה: אלו האנשים שמחריבים את בית"ר ירושלים. אלו האנשים שלא יורדים מהגב של בית"ר ונאחזים בה בכוח כדי להפוך לדמות משפיעה במדינה שלנו. אלו האנשים, או יותר נכון החבורה, שבמשך שלוש שנים לא יזמה פתרון אחד מקורי. אלו האנשים שיצרו ניהול מקצועי כושל במשך שלוש שנים, אלו האנשים שהפכו את בית"ר לקבוצה אפורה ולא מרגשת יותר, אלו האנשים שרק לפני מספר חודשים היו חתומים על אחת הפאדיחות הכי מוזרות בתולדות המועדון, כששמואל קוזוקין עלה לשחק כשהוא לא רשום בטופס המשחק. האם מישהו מהם שילם את המחיר? האם נעשה תחקיר אמיתי ואמיץ של מה שקרה שם, כמו אחרי פרשת הפקס במכבי חיפה? כנראה שלא. כנראה שזה לא יכול להתקיים במציאות הזו שבה לכולם יש אינטרס אחד יותר גדול מהקבוצה, ורובם מרוויחים שם סכומים שבאמת מצדיקים מחאה חברתית. אלו האנשים שיעשו עכשיו הכל כדי להציל את עורם, מבלי לקחת אחריות על החותמת הברורה שלהם על אחת התקופות הכי שחורות בתולדות בית"ר ירושלים. כמו במקרה של הפועל פתח תקוה, לא צריך לומר יותר את שמם ולתת להם קרדיט בחינם. מסך העשן שהם מפזרים במשך שנים כבר לא עובד יותר. הם היחידים שעדיין משחקים מחבואים עם המציאות.

        הלם בבית"ר ירושלים: "אנחנו בקריסה טוטאלית"

        יעקב שחר: "לאדלר ולוין לא היו יכולות כלכליות"

        * * *

        בבוקר שישי הדברים עדיין נראים מעט אחרת: אתה רואה את האוהלים, את המחאה החברתית, את הצעקה שעולה מהרחובות, את התמונות בעיתונים, את הרוח החדשה שנושבת בישראל, ומבין שהרוח הזו צריכה ויכולה להיכנס להפועל פתח תקוה ובית"ר ירושלים. רק הרוח הזו תוכל להעיף את כל האנשים שנאחזים בגרון של המועדונים האלו. כי מי יבואו במקומם? אינטרסנטים חובבנים אחרים, כאלה שעשו את אותן טעויות בדיוק בגלגול הקודם. הרוח הזו צריכה להפיל את האסימון הגדול יותר: בית"ר ירושלים והפועל פתח תקוה צריכות לעבור לניהול האוהדים. התקומה של המועדונים האלו נמצאת אצל האוהדים שעדיין אוהבים את הקבוצה בכל לבם, כואבים את כאבה וחרדים לגורלה – בלי קשר למה שהם מקבלים בחזרה. אם יש תקופה שבה זה באמת אפשרי, זו התקופה הנוכחית. האוהדים האלה צריכים כבר הבוקר להתחיל את הצעדה שלהם אל משרדי המועדון, ובאחריות, בתכנון, בארגון, באומץ ובתושיה, לגרש משם את האנשים שלא נותנים למועדון שלהם רגע אחד לנשום.

        בבוקר יום ראשון, הדברים האלה צריכים לשבת בראש של בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, ולסרב בכל תוקף לקבל את ערעורה של הפועל פתח תקוה. גם אם הקונספירציה הכי הזויה ולא רצינית נכונה במקרה הזה ועופר אורליצקי הוא בעצם המתנקש של אבי לוזון בהפועל פתח תקוה, אסור לתת פרס לאנשים שהביאו את הפועל פתח תקוה למצב הזה. אחרי עונה כזו, אחרי קיץ כזה – דינם הוא אחד: הביתה. וכמה שיותר מהר. לא יכולה להיות בשורה יותר מעודדת בעקבות פרשת הכדור המרכזי – הקומבינות האלה לא עוברות יותר. הטריקים שבעזרתם האנשים האלה ממשיכים לנהל קבוצות לא מקובלים יותר. הם מכתימים את הפועל פתח תקוה. הם מכתימים את הכדורגל הישראלי. הפועל פתח תקוה ובית"ר לא צריכות לחשוש מהבוקר שאחרי, בין אם זה יהיה בלאומית או ייגמר בירידת ליגה, ובלבד שמחריבי המועדונים האלה ייקחו בפעם הראשונה אחריות ויפנו את הבמה.