סטפון מארבורי להפועל ירושלים? פרויקט ההעברות ההזויות, חלק ב'

איך נולד הרעיון?

קיץ 2001. נבחרת ישראל בכדורסל מסיימת תשיעית באליפות אירופה שנערכת בטורקיה, אחרי הפסד בארבע נקודות הפרש לספרד. למאיר טפירו, שקלע 14 נקודות באותו משחק, הייתה אליפות טובה מבחינה אישית, וגם הסקאוטים שנכחו בטורניר התרשמו בעיקר מהדרך בה ייצר לעצמו מצבי קליעה וממשחק האחד על אחד שלו, ורשמו את השם שלו בפנקסים. כמעט שנתיים חלפו. בסוף חודש מאי 2003, סיים טפירו את חוזהו בהפועל ירושלים אחרי שלוש שנים מוצלחות ויצא לנקות את הראש בטיול במרכז אמריקה. שם הוא קיבל את ההודעה המפתיעה עם הזמנה להיבחן במחנה קיץ של מיאמי היט. בישראל החלו לפנטז על שחקן NBA ראשון אי פעם.

מה היה קורה אילו השחקן היה מגיע?

לצידו של טפירו בליגת הקיץ, שיחק אז רוקי בשם דווין וויד, שנבחר חמישי בדראפט. המאמן פט ריילי עזב מעט לפני פתיחת העונה את תפקידו כמאמן וקידם את עוזרו ואן גנדי לעמדת המאמן הראשי. מיאמי של אותה עונה כללה את וויד, למאר אודום וקארון באטלר, ושיחקה כדורסל פתוח והתקפי, דבר שהיה יכול להתאים לטפירו. כמו כן, העובדה שטפירו היה מגיע ל-NBA לא ממכבי תל אביב, אולי הייתה פותחת מעט את הליגה לתחרות, והופכת קבוצות ישראליות אחרות לאטרקטיביות. בואו נמשיך לפנטז. דמיינו את הקהילה הישראלית והיהודית הגדולה במיאמי מפוצצת את האולם של ההיט, ואולי מעבירה אותם עוד סיבוב בפלייאוף, אחרי שהם הפסידו לפייסרס בחצי גמר המזרח בפלייאוף של אותה עונה. כל שנותר לטפירו זה רק ללמוד לרוץ ולקפוץ.

כמה זמן החזיק הרעיון?

טפירו יצא למחנה הקיץ של ההיט, הפגין יכולת טובה, הרשים את אנשי הצוות המקצועי של הקבוצה, ואף הצליח לשרוד את הניפויים שהתקיימו במחנה ולהגיע לטורניר ליגת הקיץ שהתקיים באורלנדו. במשחקי ליגת הקיץ עצמם, שבניגוד למקובל נערכו באולם הגדול של המג'יק (בגלל התעניינות הקהל במשחקים בהם השתתף הרוקי לברון ג'יימס), טפירו לא הרשים וסגר עם ממוצעים של 4.3 דקות למשחק ו-0 נקודות. עוזר המאמן של מיאמי סטן ואן גנדי הסביר אז בראיון למה טפירו לא מתאים לליגה הטובה בעולם: "במונחים של NBA הוא לא ממש מהיר או זריז והייתה לו בעיה בהתמודדות עם השחקנים שמולו, במיוחד בהגנה" .טפירו חזר במהרה לארץ, שיחק באליפות אירופה שהתקיימה בספטמבר בשבדיה וחתם לבסוף בקבוצה החדשה שהוקמה באותה עונה – בני השרון. השחקן הסביר אז את הסיבה שבגללה הוא לא ב-NBA: "מבחינת יכולת התקפית וטכנית לא היה לי ממה להתבייש. רמת האתלטיות היא גבוהה מאוד וזו הסיבה היחידה שאני לא שם". אכן, סיבה הגיונית.

איך נולד הרעיון?

נראה כאילו זה היה ממש מזמן, אבל רק לפני שנה וחצי חיפשו מאמן לנבחרת ישראל. מהרגע בו היה ברור לכולם שדרור קשטן לא ימשיך לקדנציה שלישית בנבחרת, אי שם באוקטובר 2009, ועד למינויו של לואיס פרננדז במרץ 2010, נזרקו לחלל אינספור שמות ומועמדים. מי לא הוזכר? רונאלד קומאן, רוד חוליט, פרנק רייקארד, רוברטו דונאדוני, ולדימיר וייס ואפילו אריגו סאקי עלו כמי שעשויים להוביל את הנבחרת במוקדמות יורו 2012.

אחרי כמה חודשים וכשכבר היה נראה שאבי לוזון וראשי ההתאחדות איבדו כיוון, עלתה יוזמה של כמה אוהדי כדורגל ישראלים, שדרשו למנות למשרה את מאמן נבחרת מצרים חסן שחאתה, שזכה עם הנבחרת הפרעונים שלוש פעמים ברציפות באליפות אפריקה לאומות. אותה קבוצת אוהדים תפסה יוזמה חיובית ושלחה מכתב לנשיא פיפ"א ספ בלאטר ומקבילו באופ"א מישל פלטיני, בו נאמר: "זהו רגע היסטורי של כוונות טובות. מינוי שחאתה למאמן ישראל לא ישנה רק את הכדורגל הישראלי והיחסים בין ישראל למצרים, אלא את המזרח התיכון והעולם כולו". גם שחאתה עצמו קיבל מהם מכתב, שזכה לכותרת המבטיחה "יוזמת ז'נבה - גרסת הכדורגל", עם הנוסח המרגש: "נבחרת ישראל זקוקה למאמן כמוך. האם אתה יכול לסרב לאפשרות ללכת בעקבות אנואר סאדאת, שהגיע לישראל ועשה היסטוריה?"

מה היה קורה אילו היה המאמן מגיע?

אם אומרים על לואיס פרננדז שיש לו מזג חם, מעניין איך היה מגיב שחאתה לביקורות כלפיו ברחוב הישראלי ובתקשורת. אבל זו רק התייחסות צרה. מי יודע, אולי באמת מינויו היה מחולל איזו תפנית ביחסים על השכנה מדרום ומשפר במשהו את השלום הקר בין שתי המדינות? אולי זה אפילו היה מונע את מהפכת כיכר תחריר? ויותר מזה, אולי תחת ניהולו של האיש והשפם - גם היינו מפסיקים לשחק כמו נמושות, ומתחילים לפרק את האירופאים בלי פחד? אולי.

כמה זמן החזיק הרעיון?

הרעיון החזיק מעמד כמה ימים טובים. מספר קבוצות פייסבוק נפתחו בנושא וצירפו מאות חברים בזמן ששחאתה ושאר המצרים עדיין לא ידעו את חשיבות הרשת החברתית וההשפעה שתהיה לה על המדינה שלהם כעבור מעט פחות משנה. ככל שהזמן עבר, הסיפור תפס תאוצה כשאף אחד לא מצליח להשיג תגובה אפשרית מהמאמן המצרי. אלא שכל החגיגה נגמרה לאחר כמה ימים, כששחאתה השיב בגסות רוח למכתב שנשלח אליו. "אני מעדיף למות מרעב מאשר לחשוב אפילו על האפשרות לאמן את ישראל", אמר המאמן בן ה-61, "אני יכול להבין את הקנאה של ישראל בהצלחות של נבחרת מצרים, אבל מבחינתי זה בלתי אפשרי לבקר בישראל או לאמן את הנבחרת שלה. אפילו אם היא הייתה המדינה היחידה בעולם שהייתה מוכנה לשכור אותי. איך הציונים הללו חושבים שאוכל לקחת את המשימה של אימון נבחרת שכוללת רוצחי ילדים? איך אוכל לעבוד בנבחרת שמייצגת מדינה כובשת? מהרגע בו נולדתי שמעתי שישראל הורגת ערבים, יורה פצצות ומחריבה ערים וכפרים. אבל זו פעם ראשונה בה אני שומע שבכלל משחקים שם גם כדורגל".

אם הדברים הללו היו מכווני דעת קהל פופוליסטיים או סתם אטימות פנאטית כנראה שמעולם לא נדע. מה שבטוח ששחאתה ואנחנו הפסדנו הזדמנות להרפתקה מרתקת.

איך נולד הרעיון?

סטפון מארבורי, אחד מהשחקנים היותר מוכשרים והיותר בעייתיים בזמנו ב-NBA, סיים בקיץ 2010 חצי עונה מוצלחת בדרקונים האמיצים מהליגה הסינית, וחיפש קבוצה חדשה ברמה גבוהה יותר. בתחילת אותו קיץ הציע סוכנו של השחקן את שירותיו של מארבורי למכבי תל אביב, שוויתרה עליו, ואחר כך ניסה את מזלו אצל האדומים מהבירה. הקבוצה חשבה לבדוק קודם כל את העניינים הכספיים ולראות מה הסכום שעבורו מארבורי יהיה מוכן לשחק בירושלים. בכל מקרה, לאנשי הצוות המקצועי של הקבוצה בראשותו של המאמן הטרי עודד קטש, ניתנה אופציה להפיל את ההחתמה במידת הצורך. "מארבורי חשב להגיע לאירופה והייתה התעניינות. שם של שחקן כזה זה תמיד יותר באזז. לפעמים זורקים אבן לאוויר, וזה פוגע במשהו", נזכר מתן חרוש, שבאותם ימים עזב את מלחה לטובת אריס סלוניקי של שרון דרוקר.

מה היה קורה אילו היה השחקן מגיע?

לנו לא נותר אלא לדמיין את היציעים של מלחה גדושים, כשלצד ילדים בני 14 עם כיפה עומדת הפמליה של הכוכב האמריקאי ובשידורי הטלוויזיה היינו מקבלים אלי-הופים בלופ של מארבורי לאורי קוקיה. הפועל הייתה מגיעה בקלות אל הפיינל פור, רק בשביל להפסיד שוב בחצי הגמר. או בקיצור, שום דבר לא באמת היה משתנה. "ירושלים תמיד מושכת שחקנים אמריקאים גדולים, גם בגלל העיר וההיבט הדתי", אמר חרוש, ולכן ישנו תמיד הסיכוי שבעקבות מארבורי היו באים למלחה עוד שמות מפורסמים כמו גילברט ארנאס (אולי החולה היחיד בסינדרום ירושלים שמעולם לא ביקר בעיר) ומרקוס קמבי. בעצם, עם השביתה ב-NBA , יש עוד סיכוי שזה יקרה.

כמה זמן החזיק הרעיון?

כשעלה הרעיון, הודו אנשים בקבוצה שהסיכוי שמארבורי יחתום הוא די קלוש, כך שהרעיון מתחילתו עמד על כרעי תרנגולת. מלכתחילה, הסיבה שמארבורי הגיע לסין הייתה כדי לשווק את ליין הנעליים שלו, אותן הוא דאג למכור במחיר שווה לכל נפש, והנפשות בסין, כידוע, הן רבות. מנהל הקבוצה גידי דודי אמר אז ש"הסיפור נופח מעבר לכל פרופורציה" והוסיף גם שלא הייתה הצעה, לא חוזה ולא משא ומתן. גורמים בירושלים אמרו השבוע: "זה לא היה ממשי ולא הגיע לפסים ממשיים". לעומת זאת, העיתון "ניו יורק פוסט" פרסם כי הייתה הצעה מצד הקבוצה, אלא שמארבורי דחה אותה. כל הסיפור לקח שבוע, ובסופו של דבר סטארבורי המשיך לשחק בליגה הסינית, בה הוא נמצא גם היום.

עוד הזיות: פאבל נדבד לבית"ר, לואיס פיגו להפועל ת"א