יש משהו אירוני בכך שאפילו התואר היחיד בתולדות נבחרת קולומביה לא נחשב על ידי רבים להישג אמיתי בגלל בעיות הטרור והסמים במדינה. אירוח הקופה אמריקה ב-2001 הסתיים אמנם בהנפת הגביע, אך קדמה לו פארסה גדולה מאוד, בניצוחה של COMNEBOL, התאחדות הכדורגל של דרום אמריקה. קולומביה היתה שרויה אז במאבק בין הממשל לבין ברוני סמים וארגוני מחתרת שונים, והמתח הגיע לשיאו כאשר הרנאן מחיה, סגן נשיא ההתאחדות הקולומביאנית שניהל את ההכנות לטורניר, נחטף על ידי בדלנים שמאלנים. בנוסף, איימו הפושעים לשים את ידם גם על כוכבי נבחרת ארגנטינה, הרנאן קרספו ודייגו סימאונה. באסיפת חירום שהתקיימה פחות משבועיים לשריקת הפתיחה המתוכננת של הקופה, הודיעו ראשי הכדורגל בדרום אמריקה שקולומביה איבדה את האירוח, במטרה למנוע אירועים חריגים. ונצואלה וברזיל נשקלו כמארחות חלופיות, אבל נשיא קולומביה הפעיל לחץ פוליטי עצום, וכעבר יומיים בלבד שונתה ההחלטה האליפות הוחזרה למארחת, אך נדחתה ל-2002. בזה, כמובן, לא תמה הסגה. חברות הטלוויזיה שרכשו את זכויות השידור נחרדו מאובדן ההכנסות הצפוי והפעילו לחץ משלהן, ובסופו של דבר התקיים הקופה בקולומביה בתאריכים המקוריים.
כאן העסק כבר ירד מהפסים, וארגנטינה הודיעה שהיא מחרימה את הטורניר, מחשש לחיי שחקניה. כל חברי ההתאחדות הצביעו על כך פה אחד, וההחלטה התקבלה במדינה בהבנה, כמעט ללא ביקורת. ברזיל אמנם הסכימה להשתתף, אבל מלכתחילה התכוונה לשלוח סגל חסר, ואחרי הבלגן הודיע הקפטן מאורו סילבה שהוא לא מעוניין להגיע. הונדורס, שהוזעקה ברגע האחרון להחליף את ארגנטינה, חוללה את הסנסציה הגדולה כשהדיחה את סלסאו ברבע-הגמר, אבל לואיס פליפה סקולארי הצליח לשרוד בכיסאו כמאמן, וזה אומר לא מעט על החשיבות שייחסו בהתאחדות הברזילאית לאירוע. כדי לזכות בגביע, נזקקה קולומביה לניצחונות על פרו ברבע-הגמר, הונדורס בחצי-הגמר ומקסיקו בגמר. זה אולי מכובד, אבל מבחינה ארגנטינה הטורניר הרי בכלל לא נערך. לא לחינם התבדחו בשבועות האחרונים אוהדי קולומביה בפורומים באינטרנט שהם צריכים לנקום במארחת הנוכחית ולבטל את השתתפותם ברגע האחרון. הציניקנים הגיבו שאיש לא ישים לב אם זה יקרה.
הסנסציה שחיסלה אותי
בעשור שעבר מהזכייה הידרדרה קולומביה למעמד של נבחרת זניחה למדי ביבשת. היא נכשלה במוקדמות בשלושת המונדיאלים האחרונים, כאשר תמיד הפסידה את המקום החמישי לאורוגוואי על חודה של נקודה (או הפרש שערים), והודחה בבושת פנים בשלב הבתים בקופה אמריקה הקודם ב-2007. הקולומביאנים התרגלו לתדמית הלוזרים, ונזכרו בנוסטלגיה בשנות ה-90' העליזות. הנבחרת של קרלוס ולדראמה, פרדי רינקון, אדולפו ולנסיה ופאוסטינו אספרייה הייתה אחד הלהיטים הגדולים בעולם בימים ההם, אם כי לא זכתה בדבר. המאמן דאז, פרנסיסקו מטוראנה, דגל בסגנון מסירות קצרות ואחזקת כדור, ואם תצפו במשחקיה של קולומביה בשלהי המאה ה-20, תגלו לא מעט דמיון לטיקי-טאקה של ברצלונה שכבש את העולם. את ההצגה הגדולה ביותר היא סיפקה, כמובן, ב-0:5 הבלתי נשכח באיצטדיון מונומנטל של ריבר פלייט, ב-5 בספטמבר 1993, במוקדמות המונדיאל. הניצחון לא רק הבטיח את העפלתה של קולומביה לארה"ב 94' ושלח את ארגנטינה לפלייאוף מול אוסטרליה. זו הייתה תוצאה ששינתה סדרי עולם. זה היה הפסד ביתי ראשון אי פעם של ארגנטינה במוקדמות גביע העולם, ופלה כה התלהב שהצהיר על קולומביה כפייבוריטית שלו לזכייה בתואר. בדיעבד, תלו רבים את הכישלון הקולומביאני בציפיות המוגזמות שיצרה החמישייה הסנסציונית. הרי מאותו מונדיאל הם נותרו בעיקר עם טראומת הרצח של אנדרס אסקובר.
לחמישייה ההיא יש, כמובן, משמעות גדולה מאוד גם עבור הנבחרת בתכלת-לבן. ראשית, היא הגיעה חודשים ספורים אחרי הזכייה האחרונה של אלביסלסטה בתואר כלשהו, קופה אמריקה ב-1993. היתה זו נבחרת אפורה וחסרת ברק, שצלעה אל הגמר בזכות הצלות הפנדלים של סרחיו גויקוצ'אה והזכירה לרבים את הבושה באיטליה 90'. דייגו מראדונה, שהתאושש אז מבעיות הסמים, ישב ביציע במונומנטל, צפה בקולומביה מפרקת את הנבחרת של אלפיו באסילה, ובשלב מסוים החל לשמוע את הקהל קורא בשמו. הצעקות התגברו עם כל שער, והלחץ התקשורתי עשה את שלו. במשחקים מול אוסטרליה דייגו כבר היה בסגל, ואפילו בישל את השער של אבל באלבו בסידני. הסוף ידוע את דרכו בנבחרת סיים מראדונה כשחקן כאשר הושעה במהלך המונדיאל בגלל שימוש בחומרים אסורים.
איך זה קשור לקופה הנוכחי? ובכן, לקולומביה מצפה לפחות משחק אחד מול ארגנטינה כי השתיים הוגרלו לאותו בית. בהתחשב בעובדה שהן שובצו עם בוליביה וקוסטה-ריקה, ששלחה לטורניר את הנבחרת הצעירה, סיכויים רבים שתסיימנה במקומות הראשונים בבית, ולמי שלא מכיר את השיטה ההזויה של הקופה הנוכחי צפויה הפתעה. לפי כל הגיון בריא, שתי הנבחרות הראשונות מאותו בית לא אמורות להיפגש עד הגמר, אבל בארגנטינה עשו הכל כדי למנוע את המשחק מול ברזיל, ולכן אין הצטלבות בין העולות מבית א' ובית ב'. התוצאה קולומביה עשויה לבחון את ארגנטינה שוב בחצי-הגמר, בהזדמנות נוספת לשחזר את הניצחון ההוא.
מגיעים משוחררים
לא רבים מוכנים לשים עליה כסף, אבל קולומביה נמצאת בקו עליה ברור, כשהמטרה המוצהרת היא העפלה למונדיאל 2014 עם נבחרת שתשכיח את הגיבורים משנות ה-90'. במדינת הקפה צמח דור שחקנים נהדר, ואפילו הצוות המקצועי מזכיר לא מעט את הימים הגדולים. המאמן הרנאן דאריו גומס היה עוזרו הנאמן של מטוראנה בשני המונדיאלים שלו, ב-1990 וב-1994, ועמד על הקווים בעצמו ב-1998. עוזרו כיום הוא ליאונל אלבארס, הקשר עם רעמת השיער השחורה ששרף בזמנו שטחים בקישור כדי לספק כדורים ל-ולדראמה ורינקון. מטוראנה עצמו הוחזר בתחילת השנה לתפקיד ניהולי בהתאחדות על מנת לתאם בין נבחרות כל הגילאים. האופטימיות הזהירה שהחלה עם זכיה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 ב-2005 מתפתחת לאט-לאט לתקווה אמיתית, אם כי רוב הפרשנים בקולומביה לא רואים בנבחרתם מועמדת לזכייה בקופה הנוכחי. לדעת העיתונאי דניאל אדוארדו, זה עשוי לפעול לטובתם: "תמיד עדיף להיות משוחררים מלחץ חיצוני".
רדאמל פלקאו, הכוכב הגדול של הנבחרת, דווקא לא מהסס לפזר הבטחות: "אני מאמין שהנבחרת הזו יכולה ללכת רחוק יותר מכל קודמותיה. זה נכון שההעפלה למונדיאל בברזיל חשובה יותר, אבל אני שומר בליבי תקווה לזכות בגביע כבר עכשיו". הביטחון העצמי של פלקאו בשמיים אחרי 17 שערים בליגה האירופית ו-39 כיבושים בכל המסגרות בעונה הפנומנלית של פורטו. לפני ארבע שנים הוא בכלל לא היה בסגל, אבל הפעם מגיע על תקן אחד הסקוררים הטובים בעולם, ויש תחרות קשה על מקום לצידו, במידה ויהמר גומס על מערך עם שני חלוצים. הוגו רודאייגה מוכר יותר לאוהדי הכדורגל האירופי אחרי שנתיים מוצלחות מאוד בוויגאן אתלטיק, אבל בדרום אמריקה מתלהבים דווקא מתיאופילו גוטיירס שהוכתר למלך שערי הקלאוסורה בארגנטינה במדי ראסינג. גם לג'קסון מרטינס מצ'יאפס המכסיקנית יש סיכוי להתברג בהרכב, ואל תשכחו את אדריאן ראמוס החסון מהרטה ברלין.
בכלל, בהשוואה לנבחרות הקודמות של קולומביה, הסגל הנוכחי משופע בכוכבים שמוכיחים את עצמם באירופה. חוליית ההגנה נראית נפלא, אפילו אם יש חשש לגבי כושרו של הבלם הוותיק מאריו ייפס שלא קיבל דקות משחק רבות במילאן. שני המגנים, חואן סוניגה מנאפולי ופאבלו ארמרו מאודינזה, הם כוכבים עולים בליגה האיטלקית שחקנים מהירים, עם שליטה טובה בכדור ובעיטה חזקה ממרחק. עוד כוכב אודינזה הוא הבלם כריסטיאן סאפאטה, עם חמש עונות ניסיון באיטליה כשהוא רק בן 24. בקישור נהנית קולומביה מכושר נהדר של פרדי גוארין, חברו של פלקאו לפורטו, שכבש אף הוא חמישה שערים בליגה האירופית, וכדאי לשים לב גם לאלקין סוטו, שחקן הרכב במיינץ, הפתעת העונה החולפת בבונדסליגה.
ולדראמה מתגעגע לולדראמה
מה חסר לכל התלכיד הזה? אם תשאלו את קרלוס ולדראמה, הוא לא רואה בהרכב שחקן שיודע לתת את המסירה האחרונה כמוהו. יש לכך סיבה הפליימייקר הטוב ביותר של קולומביה, ג'יובאני מורנו, נופה מהסגל למרות שנמצא בשלבי החלמה סופיים מפציעה בברכו. בהיעדרו, ניתן היה לצפות לזימונו של מקנלי טורס המוכשר, אך גומס השאיר גם אותו בבית. "קולומביה לא יצירתית מספיק", מתלונן ולדראמה, "יש לנו הגנה מעולים נהדרת, יש לנו חלוצים מצוינים, אבל בקישור השחקנים נלחמים 90 דקות ולא משיגים כלום. אני אוהב את טורס, אבל המאמן לא נותן לו הזדמנויות. מורנו יהיה חשוב מאוד במוקדמות המונדיאל. יש לי חיבה לשני השחקנים האלה כי הם יודעים מה לעשות עם הכדור. הם עושים את ההבדל, וחבל שהם נוסעים לקופה".
אז אם ההצלחה תגיע, היא תושג לדעת ולדראמה בדרך שונה, בשיטה אסתטית פחות שלא תשכיח את הגעגועים למסירות הזהב שלו. אבל הגאון שלא זכה באף תואר עם קולומביה יחזיק אצבעות לבני ארצו, ויש להניח שכמוהו יעשה גם מראדונה. דייגו זוכר היטב כיצד החזיר אותו הקהל לנבחרת אחרי ההשפלה ב-1993. הוא לא יגיד זאת בפומבי, אך המאמן שהודח באופן שנוי במחלוקת אחרי הכישלון במונדיאל מייחל לשמוע את הקהל שואג שוב בשמו אם קולומביה תביס את שנוא נפשו סרחיו באטיסטה. האם פלקאו וחבריו מסוגלים לכך?