הדיכאון הגדול הבא: סיפורו של סוני פייק

לקראת סוף 1997 כבר היו עסוקים מיקי וסטפני פייק הלונדונים במאבק גירושין מכוער. בעוד האם דרשה שבנה לוק המכונה "סוני", יקפיד להגיע ללימודים, ילמד למבחנים וישיג ציונים טובים, האב לא היה מוכן לשמוע. מיקי דרש שסוני בן ה-13 יתמקד בכדורגל וישים את בית הספר בצד, ואחרי שהשניים לא הצליחו להגיע להסכמה והקרע בבית המשפחה לא היה ניתן יותר לאיחוי, 22 שנות נישואין הסתיימו בבית המשפט. זה היה רק אחד ממכבשי הלחצים שהופעלו על הנער סוני פייק באותה תקופה. כך קריירת הכדורגל של מי שהוגדר כיורש של ג'ורג' בסט, מעולם לא יצאה לדרך.

כשאייאקס גילתה את סוני פייק בלונדון, הוא היה בן 7 ואף אחד באנגליה עדיין לא הכיר אותו. הקבוצה מאמסטרדם הייתה אימפריה גם בקנה מידה אירופאי, קבוצה שעמדה לזכות בליגת האלופות, שגידלה את דווידס, סיידורף וקלייברט ושהתהדרה במחלקת הנוער הטובה בעולם. פייק הזאטוט שיחק בקבוצת הילדים של לייטון אוריינט וניצב תחת מעקב קבוע של הקבוצה ההולנדית וכשהתבגר מעט, החל לטוס מלונדון לאמסטרדם וחוזר חלילה מדי כמה ימים. הוא חיזק את היסודות שלו, החל לככב ולבסוף אנגליה שמעה עליו. ועוד איך שמעה עליו.

אביו של סוני, מיקי, סבר שכעת נדרשות תוספות שלאו דווקא קשורות באימוני טכניקה וכושר גופני. כבר כשהיה בן 10, מאחורי סוני פייק הייתה מערכת משומנת של סוכן ויחצנים. הילד עם רעמת השיער התחיל להתארח בתכניות טלוויזיה וכתבות עליו הציפו את העיתונים. כשהיה בן 13 רשת BBC הגדילה לעשות כשליוותה אותו באמסטרדם במסגרת תכנית הטלוויזיה Touched With Fire שעסקה בילדי פלא. "התקשורת התאהבה בקונספט של ילד עם יכולות עולמיות ועם דרכון בריטי", הסביר הבלוגר דייב הנסי.

באותה תקופה - אמצע שנות ה-90 - אוהדי הכדורגל באנגליה כבר שוכנעו שבתוך כמה שנים הנבחרת שלהם תיהנה משחקן הכדורגל הטוב בעולם. היו שהשוו אותו לג'ורג' בסט, אחרים דיברו על דייגו מראדונה, הפסימיסטים "הסתפקו" ביורש לפול גאסקוין הנפלא. אפילו הדוד – חלוץ העבר מארק פאלקו שמאוחר יותר נבחר לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות טוטנהאם – כבר הושם תחת צילו של אחיינו. כולם הכירו את סוני פייק והבאז העצום והרעשני לא פסח על הנער.

עד מהרה המצלמות שליוו אותו באמסטרדם, הראיונות הטלוויזיונים והלחץ הבלתי פוסק להצליח – גם של האבא וגם של הממלכה כולה – הכריעו את סוני הצעיר ובגיל 16 הוא חווה התמוטטות עצבים ושקע בדכאון. "לא יכולתי לחיות עם זה יותר וזה ממש דפק אותי. הפסקתי ללכת לאימונים ובמבט לאחור - ממש מדהים לבחון את עומק התחתית אליה הגעתי", הוא סיפר שנים לאחר מכן.

אחרי שסוני הצליח לאסוף את עצמו ולהתאושש מההתרסקות המנטלית, שום דבר כבר לא חזר לקדמותו. לא בבית ולא על המגרש. "כשהייתי בדכאון אייאקס לגמרי שכחו ממני, אבל כשהמצב שלי השתפר הם התנהגו כאילו הם תמיד היו שם בשבילי", סיפר פייק, "בשלב הזה הבנתי כמה הכדורגל ברמות הללו הוא שטחי". סוני אמנם הוכיח שיש לו כשרון בלתי מבוטל כשהיה ילד, אבל אחרי שהפך לנער ונפגע מחשיפת היתר, הוא לא הצליח לקיים את ההבטחה ולא קיבל הצעה לחוזה מקצועני באמסטרדם.

גם באנגליה קבוצות לא קפצו עליו והוא עצמו התקשה להתמודד עם הנפילה ממעמד של ילד הפלא של הכדורגל האנגלי, לעוד שחקן מתוך אלפים אחרים שרק מחפשים הזדמנות. הוא שיחק קצת בסטייבנג', אנפילד ו-וולת'האם פורסט מליגת הקונפרנס, וכשהיה בן 20 החליט לוותר סופית על קריירה ככדורגלן.

"פלה הבא", "מראדונה הבא", "קרויף הבא"... היום כבר ממהרים להכתיר יורשים גם לכריסטיאנו רונאלדו וללאו מסי. אחדים מצליחים למלא את הציפיות בצורה זו או אחרת, אבל אחרים מתרסקים. סוני פייק הוא רק דוגמה אחת מיני רבות. הכדורגל ריסק את המשפחה שלו, מוטט את עצביו ולבסוף ניפץ את חלומו, אבל הכוויה העזה לא פגעה באהבה שלו אליו.

אחרי שזנח את המשחק, סוני בחר להצפין לסקוטלנד ולהתחיל ללמוד פסיכולוגיה באוניבסיטת דנדי (בראיון קצר הוא סיפר ש"באייאקס הבנתי כמה הפסיכולוגיה יכולה לעזור לאנשים"). הוא השתתף בליגת פארקים מקומית בימי ראשון, שיחק קט רגל עם חבריו והדריך שתי קבוצות של בתי ספר מקומיים. הוא השתתף בקורס מאמנים של ההתאחדות הסקוטית, ממשיך לפקוד אצטדיונים – הפעם כצופה – והוא מקווה להשתלב שוב בכדורגל, אולי כחבר בצוות אימון, אולי כפסיכולוג ספורט. הפעם כשהוא חכם, בוגר ומוכן יותר.