סיכום גמר ה-NBA: הדברים הקטנים שעושים אליפות גדולה

דאלאס אלופת 2010/11: סיקור מיוחד ומרגש

בין אם החגיגות של שחקני מיאמי באמצע הרבע האחרון של משחק מס' 2 הן הגורם הישיר לאותו קאמבק הירואי של דאלאס או לא, אי אפשר להתעלם מכך שאותה ריצת 5:22 של המאבס, יצרה את התחושה שהנה קיבלנו סדרת גמר מאוזנת ופתוחה. באותן דקות ראינו מצד דאלאס שמירה הדוקה בצבע, שגרמה לוויד ולברון להסתפק בשלשות קשות; ראינו את ג'ייסון טרי מספק את הסחורה, לאחר דקות ארוכות ומתסכלות של איבודים והחטאות; ובעיקר ראינו את סל הניצחון של נוביצקי שלוש שניות לסיום המשחק – זה היה הדובדבן שבקצפת הקאמבק וה-רגע המכונן, שבין היתר גם הראה כי ניתן לנצח את מיאמי בביתה בפלייאוף הזה – מה שדאלאס עשתה פעם נוספת כדי לקחת אליפות.

אומנם טרי הצליח להתגבר על השמירה של לברון ולחמם את הידית ככל שהסדרה התקדמה, אבל ההבדל הבולט שבין שלושת המשחקים הראשונים בהם מיאמי השיגה את שני ניצחונותיה ונטלה את הובלת הסדרה פעמיים, לבין שלושת המשחקים הבאים שדאלאס ניצחה ברצף, טמון בג'יי ג'יי בראה. את שלושת המשחקים הראשונים הוא פתח על הספסל וסומן כמאכזב העיקרי מבין המחליפים בדאלאס – טרי כאמור השתפר ממשחק למשחק, סטויאקוביץ' פשוט נדחק מהרוטציה. אבל בראה התקשה לסיים בצבע מול שחקני החוץ הגבוהים של מיאמי, כשגם הקליעה שלו מבחוץ לא נכנסת. באותם משחקים בראה העמיד ממוצעים של 4.3 נקודות, 21.7% מהשדה, 1 מ-8 מחוץ לקשת ויחס אסיסטים-איבודים של 1:1.

כבר במשחק הרביעי שבו בראה עלה בחמישייה, ראינו שינוי לטובה בהתקפת המאבס – ג'ייסון קיד קיבל סיוע בהובלת הכדור והצליח להימנע מאיבודים תוך כדי כדרור. החדירות של בראה לצבע עדיין לא תורגמו לנקודות רבות מצדו (3 מ-9 מהשדה), אבל כיווצו את הגנת מיאמי וכך אפשרו למריון וסטיבנסון כמה מבטים נוחים לקליעה, בעוד שטייסון צ'אנדלר הסתער באין מפריע לכיוון הטבעת וצבר 9 ריבאונדים בהתקפה. בשני המשחקים האחרונים לסדרה, בראה כבר כיכב עם ממוצעים של 16 נקודות, 56.5% מהשדה, 5 מ-8 מחוץ לקשת ו-5 אסיסטים למשחק. התקפת המאבס בהתאם לכך, נראתה הרבה יותר חלקה ומתואמת כפי שהורגלנו לראות אותה בשלבים המוקדמים יותר, עם הרבה שלשות פנויות (12 למשחק) והנעת כדור סבלנית (21 אסיסטים למשחק לעומת 16.7 בארבעת המשחקים הראשונים).

לברון ג'יימס כמעט ולא שיחק בעמדת הפאוור פורוורד, למרות שעשה זאת בהצלחה בגמר המזרח וזה היה פותר המון: מאפשר למיאמי לשחק עם שני צלפי שלשות על הפרקט בו זמנית (ביבי/צ'אלמרס ומייק מילר לצד ווייד); יוצר נתיב פתוח לחדירה לסל עבור לברון, הודות לאותו ריווח של קלעי השלוש ומיס-מאץ' בהגנה; וכופה על קרלייל לבחור בין התקפה להגנה – כדי להשאיר את מריון על לברון ואת צ'אנדלר לשמירה על הרחבה, היה עליו לספסל את נוביצקי לפרק זמן ממושך. כאשר נוביצקי היה חוזר בסופו של דבר, הוא היה נאלץ להתמודד עם לברון מחוץ לקשת השלוש או בצבע.

אבל מעל הכול, זה היה מאפשר למיאמי לנטרל את נוביצקי בערבי הקליעה החלשים שלו – במשחק הרביעי הוא קלע 6 מ-19, במחצית השנייה של המשחק החמישי 3 מ-9, אבל בשניהם נוביצקי הגיע עשר פעמים לקו העונשין. עם כל הכבוד לשמירה הפיזית של אודוניס האסלם, הוא לא מסוגל לעצור את נוביצקי כשהוא מוריד מולו כדור לרצפה ולוקח אותו לסל. מול לברון הסיפור הזה היה משתנה, אפשר לקבל תזכורת לכך מהסנסציה של פלייאוף 2007 שנבעה בין היתר משמירתו של סטיבן ג'קסון על נוביצקי; וגם בפלייאוף הנוכחי ראינו כיצד ביגמן נמוך, חזק ונייד כמו קארל לאנדרי, מנע מפאו גאסול לתקוף את הסל בכדרור הודות לשמירה פיזית בגובה המותניים. העניין הוא שלברון גם לא נופל מהאסלם מבחינת גובה ומאסה, כך שהודות לאתלטיות ומוטת זרועות עדיפה, אפילו בכל הנוגע לזריקות הבלתי ניתנות לשמירה של נוביצקי, לברון היה מסוגל לתרום לא פחות – ועוד לא התחלנו לדבר על יכולת החטיפה שלו במידה שנוביצקי היה מוריד כדור לרצפה. לברון עשה עבודה נהדרת מול דרק רוז בגמר המזרח, אסור היה לו להסתפק בשמירה על ג'ייסון טרי בגמר – מה גם שעם התקדמות הסדרה זה הפסיק לעבוד, ניתן היה להפקיד את צ'אלמרס ו/או ווייד על הג'ט.

כעת השאלה הגדולה שמעסיקה את חובבי ה-NBA היא האם ייחתם הסכם קיבוצי חדש, או שמא הליגה בדרך לשביתה? ברגע שנקבל תשובה שלילית על השאלה השנייה, יוותר לראות כיצד ייראה אותו הסכם קיבוצי חדש בכל הנוגע לחוזים של שחקני הדרג המסייע. תהיו בטוחים שקיובן יעשה כמיטב יכולתו כדי להשאיר את טייסון צ'נדלר על חוזה חדש ומתגמל, אבל כעת סביר מאוד שגם בראה וסטיבנסון ישדרגו את חשבון הבנק שלהם, כך גם מריו צ'אלמרס במיאמי שגם יחזור לחמישייה על חשבון ביבי המאכזב; ואיפשהו במאגר השחקנים החופשיים או בין אלו המועמדים לטרייד, ישנו סנטר כלשהו שייבחר לקחת את כישוריו לסאות' ביץ'. סמואל דלמברט וג'ואל פריזבילה – תתחילו לעבוד על מצגות בשביל לברון.

הרבה ותיקים פספסו צ'אנס להשיג טבעת במדי מיאמי, רובם עשויים להיעלם מסגל הקבוצה כבר בקיץ הקרוב. דווקא בשורות האלופה הטרייה יש כמה שמות מעניינים שאומנם זכו בטבעת אך לא ממש היוו פקטור בפלייאוף: קארון באטלר ורודריג בובואה. הראשון גמר את העונה בתחילת דצמבר ומסיים חוזה – לא ברור איזה הצעות אטרקטיביות הוא יוכל לקבל בשוק החופשי, לאור גילו המתקדם (31), היסטוריית הפציעות שלו ומגבלות השכר החדשות שאמורות להופיע בהסכם קיבוצי חדש. לצד העובדה שבאטלר הוקיר תודה להנהלת המאבס על כך שלא ניצלה את החוזה המסתיים שלו לטובת שדרוג בטרייד דד ליין, סביר מאוד כי דאלאס תוכל להשאיר אותו ואולי אף במחיר מציאה. חזרה של באטלר לתפקוד מלא ובריא בעונה הבאה, עשויה לשים אותו בתפקיד קלייד דרקסלר לעניים, עם דאלאס בתפקיד יוסטון רוקטס של עונת 95', שאיש לא ספר אותה בדרך לריפיט.

גם הסיפור של בובואה דומה – שחקן מוכשר שנפצע קשות, נכס משמעותי בשיחות טריידים שדאלאס העדיפה לשמור לעצמה, וחומר לחמישייה במידה והוא חוזר לעצמו. משחק מס' 6 של דאלאס מול הספרס, בסיבוב הראשון של פלייאוף אשתקד, נראה כמו עוד זיכרון רחוק וכואב של המאבס, שאין סיבה להעלות באוב. אבל הרוקי בובואה קלע באותו משחק 16 נקודות תוך 21 דקות, רובן ברבע האחרון, ונראה כמו חלק אינטגרלי להתאוששות של דאלאס מעוד מפח נפש. כמו לגבי באטלר, הוכח שאפשר בלעדיו ולא ברור עד כמה יהיה לו מקום פנוי ברוטציה – אבל בובואה בריא ומשופר בהחלט עשוי להרכיב עם נוביצקי וצ'אנדלר טריו שייקח את דאלאס רחוק וגבוה, עד לפרישתו של ה-MVP פיינלס הטרי.