רושם ראשוני

גשטאד היא עיירה ציורית על גבול שוויץ-צרפת, שמדי שנה בסוף חודש יולי לובשת חג. מיד אחרי סיום הגרנד סלאם בווימבלדון, נערך בגשטאד טורניר מסבב ה-ATP (סך פרסים של כ-400 אלף יורו). הסלוגן שמקבל את פני הנכנסים לאתר הרשמי של הטורניר הוא: "האלופים של היום פוגשים את כוכבי המחר". שם, על משטח החימר, לעיני הקהל הביתי המשולהב, ערך רוג'ר פדרר את הופעת הבכורה בסבב כשחקן בוגר. וכמה שהסלוגן הזה מתאים לו.

בחמישה ביולי 1998, עוד בטרם מלאו לו 17, הוכתר פדרר כאלוף ווימבלדון לנוער. יומיים לאחר מכן הוא התייצב לסיבוב הראשון בגשטאד. ההגרלה זימנה לו מפגש עם הארגנטינאי לוקאס ארנולד קר. היריב דורג אז במקום ה-88 בעולם - לא הרחק מדירוג השיא בקריירה שלו - ונכנס לטורניר כלאקי לוזר.

המשחק הסתיים ב-4:6, 4:6 לזכותו של קר, שהודח בסיבוב השני על ידי מרסלו ריוס הצ'יליאני. אלכס קורצ'ה הספרדי זכה בטורניר אחרי ניצחון על בוריס בקר. ופדרר? הוא הרוויח 5,250 דולר, זכה בנקודת דירוג אחת ודורג במקום ה-702 בעולם.

הנתון המעניין הוא שהמפגש הזה היה היחיד בין פדרר לקר בכל הזמנים. הארגנטינאי, היום בן 36, עדיין פעיל בסבב הזוגות, מה שהופך אותו לאחד משלושה שחקנים פעילים שמחזיקים במאזן חיובי מול פדרר. השניים האחרים הם רפאל נדאל ואנדי מארי.

רק חודשיים וחצי לאחר אותו משחק, רשם פדרר ניצחון ראשון כשחקן בוגר כשגבר 2:6, 2:6 על גיום רו בסיבוב הראשון בטולוז. ב-2003, חזר פדרר לגשטאד כאלוף ווימבלדון, זכה לקבלת פנים מלכותית והפסיד בגמר לייז'י נובאק. שנה לאחר מכן, פדרר כבר זכה בטורניר ומאז אותו גמר, לא שב עוד לעיירה הציורית הירוקה בה החל את הקריירה.

מגיל צעיר סומן מיקי ברקוביץ' כמי שאמור להיות הכוכב הגדול הבא של מכבי תל אביב, אבל אף אחד לא באמת שיער לאילו מימדים תגדל התופעה של הילד שהפך ברבות השנים לכדורסלן הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. ההופעה הראשונה של ברקוביץ' בקריירה הייתה אי שם ב-1971 כאשר הוא הוקפץ לשחק מול קרית חיים, שהייתה אחת הקבוצות החזקות ביותר בליגה.

כבר מגיל 15.5 ברקוביץ' החל להתאמן עם הבוגרים ואת ההזדמנות הראשונה העניק לו יהושע רוזין ז"ל, שקיבל אותו בזרועות פתוחות ודאג לזרוק אותו אל הפרקט באותו משחק שנערך במגרש מכבי לקראת הסיום. ברקוביץ' הספיק לקלוע בזמן המועט שקיבל שתי נקודות ראשונות בקריירה בניצחון 75:107.

"התרגשתי מאוד, הקהל עודד אותי ולרגע לא חשבתי שהרגע הזה יהיה תחילתה של קריירה כל כך מפוארת", נזכר השבוע ברקוביץ'. "אחרי המשחק רוזין אמר לי: 'ילד, אתה ילד פלא. תיזהר רק שלא יילך הפלא ויישאר רק ילד'".

והיה גם רגע אחד שברקוביץ' זוכר מהדקות שאחרי המשחק. "אחרי שהשחקנים והקהל עודדו אותי, הלכתי לחדר ההלבשה והאפסנאי של מכבי אמר לי: 'אתה יודע מה? תבחר לך נעליים'. שאלתי אותו: 'מה, נעליים חדשות?', אז הוא אמר לי: 'לא, נעליים משומשות, כמו של השחקנים הוותיקים'. הייתי צריך לחפש מצד אחד נעליים שהיו כמה שיותר טובות וכמה שפחות בלויות, זכיתי בנעלי אולסטאר מבד".

מאותו הרגע, ברקוביץ' הפך לכוכב. "זו הייתה התגשמות חלום. בבית ספר למחרת המורה להתעמלות שלי, בני קומפורטי ז"ל, קיבל אותי בחיבוק חם. כולם מסביב ראו שהתגשם החלום".

לפני 27 שנים ניתן הניצן הראשון לתחילת עידן בכדורסל המקצועי. מייקל ג'ורדן הפציע לאוויר העולם במשחקו הראשון בקריירה ב-NBA ושינה מקצה לקצה את הענף, אלא שאף אחד מהיושבים באולמה של שיקגו ב-26 באוקטובר 1984 לא חשב בכלל שהוא חוזה ברגע היסטורי. "הוא לא היה סנטר דומיננטי או איש גדול שאתה בונה קבוצות סביבו, כמובן גם לא פוינט גארד שתמיד הכדור עובר דרכו. הוא היה שוטינג גארד, עד כמה הוא יכול לשלוט?", נזכר חברו לקבוצה, רוד היגינס, לגבי תחילת דרכו של ג'ורדן.

במשחק הבכורה של מלך שיקגו, הוא זכה להופעה חלומית מבחינתו, מלבד כמה דקות שהוא בטוח כבר שכח. לצד הניצחון על וושינגטון, ג'ורדן קלע 16 נקודות עם 5 מ-16 מהשדה ו-6 מ-7 מהעונשין. הספק הנאה לו יש להוסיף גם שישה ריבאונדים ושבעה אסיסטים. ומה קרה בדקות הבעייתיות? תתפלאו לשמוע, אבל במהלך המשחק, ג'ורדן שהיה בסך הכל בן 21, איבד שלוש פעמים רצופות את הכדור, גרם אפילו לשדרים להרמת גבה על הטעויות ולקהל של הבולס לשרוק לו בוז.

כמובן שזו גם הייתה הפעם האחרונה שהקהל של שיקגו הרשה לעצמו לעשות זאת. "כשחקן ותיק בקבוצה, כשמייקל הגיע למחנה האימונים מה שראיתי זה שהדקות של מישהו הולכות להיחתך", נזכר היגינס. את עונת הרוקי שלו סיים ג'ורדן עם 28.2 נקודות בממוצע למשחק, 6.5 ריבאונדים ו-5.9 אסיסטים, אבל גם עם הפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף למילווקי, שנסלח מהר מאוד כששבע שנים לאחר מכן הוא כבר העניק את האליפות הראשונה למועדון.

במיוחד בשבוע בו שאקיל אוניל, מגדולי הסנטרים בהיסטוריה של המשחק, הודיע על פרישה, אין מתאים מלחזור להופעת הבכורה. שאק היה סופרסטאר ענק כבר בימיו במכללת לואיזיאנה סטייט, הוא נבחר במקום הראשון בדראפט 1992 וסומן כדבר הבא עוד לפני שדרך על הפרקט ב-NBA. אז איך נראתה הבכורה שלו?

15,151 צופים גדשו את האולם באורלנדו בליל שישי לראות את הפלא החדש במשחק הפתיחה של העונה מול מיאמי היט. לקראת סיום הרבע הראשון, הם קיבלו טעימה ראשונה כששאק רשם דאנק מפלצתי. זה נגמר עם 12 נקודות, 18 ריבאונדים, אבל גם שמונה איבודים ויציאה בשש עבירות דקה וחצי לסיום. ניק אנדרסון (42 נקודות) היה האיש של המג'יק שניצחו 100:110.

ב"לוס אנג'לס טיימס" הלכו למחרת על כותרת שעתידה להישחק: "שאק הראה מעט קסם (מג'יק) בבכורה". הדיזל סיפק בסיום ציטוטים סולידיים שלא רמזו על העתיד לבוא: "אני חושב ששיחקתי די טוב. עשיתי כמה עבירות מטופשות במחצית השנייה, בלעדיהן אולי הייתי נראה טוב יותר. באמת לא ידעתי למה לצפות. אני מתכוון לשחק חזק ואם אתן הופעות ספקטקולאריות, זה טוב. אם לא, לא ארד על עצמי".

מי שדווקא הסתכל על חצי הכוס הריקה הוא המאמן דאז, מאט גוקאס, שהיה מודאג מכמות האיבודים: "הייתה לו בעיה של שליטה בכדור, אבל הייתי מרוצה מהמשחק שלו באופן כללי". מה הפלא שבמשך העונה אמר שאק כי המועדון חייב להעיף את המאמן ולמנות את עוזרו בריאן היל?

לפני כשלושה חודשים, הרבה לפני פיצוץ פרשות הבגידה והסקס, אנגליה עצרה לחגוג 20 שנה להופעת הבכורה של ריאן גיגס בבוגרים של מנצ'סטר יונייטד. כבוד ששמור רק לאגדות כמו הוולשי. עיתוני הבוקר בראשון במרץ היו עמוסים מספרים, מרואיינים וציטוטים נוסטלגיים מ-20 שנה של קריירה מפוארת. אבל דווקא אותו משחק בכורה, לא היה כל כך נוצץ.

ב-1991, הכל היה אפור במנצ'סטר. העיר המתועשת עוד לא החלה לפרוח, אולד טראפורד היה זקוק לשיפוץ ומשטח הדשא שלו היה במצב איום וגם הקבוצה סגרה 25 שנה בלי אליפות. בשני במרץ, כשהיונייטד אירחו את אברטון, הם היו בעיצומו של רצף שבעה משחקים ללא ניצחון. גיגס בן ה-17 נזרק למערכה כמחליף במחצית השנייה.

ב"גרדיאן" תיארו את הבכורה של הקשר הצנום, "שנראה כי החולצה גדולה למבנה גופו", כלא מבשרת טובות. לגיגס עצמו יש זיכרון כואב אחר: "הדבר שהכי זכור לי זה דייב ווטסון נכנס בי מאחור. זאת הייתה 'קבלת פנים לליגה של הגדולים'. היה לי חתך גדול בברך שנים אחר כך. מעבר לזה, אני לא זוכר הרבה חוץ מאת אלכס פרגוסון צועק על כולם בחדר ההלבשה". המשחק, אגב, הסתיים בהפסד השדים האדומים 2:0. העונה כולה - במקום השישי האפרורי.

ווטסון מתקרב לגיל 50 ומאמן כיום את קבוצת הנוער של וויגאן. כששאלו אותו לדבריו של גיגס, הוא התאמץ להיזכר: "זה מה שהוא אמר? אני לא זוכר את זה, אבל סביר שעשיתי משהו כזה. כנראה שזה העמיד אותו במקום טוב ולא גרם לו נזק. אולי אנסה את זה עם הילדים בוויגאן כי ריאן המשיך משם לקריירה מבריקה". איך שגלגל מסתובב.