חלבי זה גם פרווה

גולת הכותרת בקריירה של יותם הלפרין היא השלשה ב-2008 מאותו משחק במדריד מול ריאל, שהעניק למכבי תל אביב ניצחון ותנופה אדירה לפני הפיינל פור. זו בדיוק הבעיה של הלפרין, שהמשחק ההוא היה היוצא מהכלל שמעיד יותר מכל על הכלל. והכלל הוא שמדובר בשחקן שמסוגל לקלוע 25 נקודות ועדיין לא להשפיע על המשחק, שמשכיח את העובדה שהוא משחק באחת הקבוצות הגדולות באירופה, שאחריות על המגרש היא לא תחום שהוא מצטיין בו

ב-6 בנובמבר 2006 הגיע בכיר טניסאי רוסיה למקום השלישי בדירוג העולמי ונשאר בעשירייה הראשונה במשך יותר משלוש שנים, כשאת כל זה הוא עושה בלי להגיע אפילו פעם אחת לגמר גראנד סלאם. אם חיפשתם מישהו שהצליח להפוך את מתודת ה"ראש לשועלים" לאמנות ולנצל את השיטה לטובתו, דוידנקו הוא, כנראה, האיש שלכם

מה שמדהים אצל ניר לוין הוא שקריירת האימון שלו כמעט זהה לקריירת המשחק - תמיד במקום השני, פעם בתקופה מסיים עם זכייה בגביע. במקרה הזה לא מדובר בסגן הקלאסי של בר כוכבא, הלוזר שתמיד מגיע לבאר ואף פעם לא שותה ממנה, אלא בסותם חורים שמקבל תפקידים כברירת מחדל ולא באמת מקבל הזדמנויות לבנות משהו בצלמו ובדמותו. לא פלא שהוא מצטייר כמיסטר נייס גאי, מושג שבעולם הספורט קשה לפרשו כמחמאה

בן 21, מקבל זמן משחק, מגלה ניצוצות של שחקן גדול ואפילו מבקיע שערים בקבוצה הטובה בעולם, שבמקרה נמצאת במולדתו קטלוניה. אז מה מכניס את בויאן קרקיץ' לקטגוריית החלביים? אולי העובדה שלא נראה שהוא יכבוש באיזשהו שלב את חולצת ההרכב, אף על פי שהוא בסגל הבוגרים כבר ארבע שנים ועתידו עוד לפניו. בויאן מכוון גבוה יותר, אבל לצערו הוא עדיין תקוע בסטטוס של "עוד שחקן בסגל" וספק גדול אם זה ישתנה

דינארה סאפינה הגיעה למקום הראשון בעולם לאחר שאחיה מראט עשה זאת, ובכך עשו השניים היסטוריה כשהפכו לאח ואחות היחידים אי פעם ששהו בפסגה. היא לא הייתה שם יותר מדי זמן ויש לציין שגם הבילוי הקצר בטופ הושג בזכות פציעות ופרישות של טניסאיות צמרת אחרות. במאני טיים היא מעולם לא הצליחה, ואף על פי שבניגוד לניקולאי דוידנקו כן הגיעה למשחקי גמר, אין לה תואר גראנד סלאם ביחידות. בקיצור, הכל מלבד מספר 1 אמיתית

ייתכן שבעוד מספר ימים נראה את ביבי חוגג זכייה באליפות עם מיאמי, מה שלא יהפוך את הקריירה שלו לפחות חלבית. הוא תמיד היה שחקן טוב, אפילו טוב מכדי להפיל עליו את התיק בחוסר היכולת של סקרמנטו לזכות בתואר, אבל שם זה נעצר. שחקנים רבים לקחו אליפות בדמי ימיהם כספורטאים ותחת חסותם של כוכבים גדולים מהם, במקרה של ביבי מדובר באירוניה של ממש

למי שלא מכיר, האיש הזה הוא הקומישינר של ה-NFL, ליגת הספורט המשגשגת ביותר בעולם. האיש הזה גם עלול להיות אחד האחראים לקלון הגדול ביותר בתולדות הליגה - שביתה המרחפת על ראשם של השחקנים ואוהבי הפוטבול. הוא לא האשם היחידי ואולי אפילו לא העיקרי, אבל הוא מאוד שמרני וחסר כריזמה, תכונות שבוודאי לא מסייעות לפיתרון מהיר של הסכסוך עם ארגון השחקנים

בסוף שנות ה-90 סומן סלים טועמה כתגלית הגדולה של הכדורגל הישראלי. לאורך השנים קרו המון דברים שהפריעו לו, בראש ובראשונה הוא עצמו. לטועמה תמיד היה כדורגל אבל מעולם לא היה לו רצון גדול מספיק כדי להיות ממוקם ברשימת הצמרת של כדורגלני ישראל. לקח אליפויות, שיחק באירופה, יש לו הופעות בנבחרת ובכל זאת, מלבד הפיכתו לסמל השלילי של בית"ר ירושלים, אין שום חותמת שטבע ב-13 שנות משחקו בליגת העל, בבלגיה ובקפריסין

חובבי הסטטיסטיקה של הפורמולה 1 יכולים אולי להתרשם מרובנס באריקלו, אבל כנראה שרק הם. ובתכל'ס, את מי בכלל מעניינת הסטטיסטיקה של הפורמולה 1. באריקלו הוא אמנם הנהג המנוסה ביותר בהיסטוריה של הסבב, אף אחד לא התחרה כל כך הרבה כמוהו. הוא גם היה סגן האלוף פעמיים. מצד שני, אנחנו תמיד נזכור אותו בתור נהגה השני של פרארי בתקופת השיא של מיכאל שומאכר והקבוצה האיטלקית. כל עוד הוא לא הצליח להפוך לנהג הבכיר אחרי ששומאכר פרש ולהפוך לאלוף פורמולה 1, באריקלו תמיד יישאר חלבי

אפילו פרשת הדקירה במועדון תל אביבי לא העניקה לדיאור פישר תואר טראבל-מייקר. וכמו שהוא לא יודע להיות רע על המגרש, הוא לא יכול לעשות את זה על הפרקט. פישר הוא שחקן פנים נחמד בעל קליעה טובה מחצי מרחק, אבל קבוצה שמתכננת להגיע רחוק לא יכולה לבנות עליו. לא צריך להביט יותר מדי לאחור, מספיק להיזכר מה עשה מול מכבי תל אביב בחצי גמר הפיינל פור האחרון