החוליגנים חוזרים

בדקה ה-119 הסתיים הכל. רוברט קוך הבקיע את השער השלישי לזכות דינמו דרזדן והצליח סוף סוף להרגיע את המאמן רלף לוסה ששחרר אנחת רווחה רועמת. הסיכוי האחרון של אונסנברוק, יריבתה של דרזדן במשחקי המבחן, אבד אחרי אותו שער והיא נשרה מהבונדסליגה השניה ופינתה את מקומה למנצחת אחרי הפסד 3:1.

גם אוהדי הקבוצה שנסעו 500 קילומטרים כדי לראות את קבוצתם חוזרת לליגה השניה אחרי שבע שנים חגגו, אם כי בדרכם המיוחדת, וכשמדובר באוהדי דרזדן – גם הטבעית. הם הבעירו אש ביציעי אצטדיון אוסנטל באוסנברוק, פירקו את מושבי יציע האורחים, גרמו נזק לגדרות ושברו מקררי מים ושלטי פרסום. יו"ר המועדון וולקר אופיץ הביע שאט נפש מ"ההרס הבלתי מתקבל על הדעת והוסיף ש"אי אפשר להסביר התנהגות שכזו. אין לי שום סימפטיה למעשים ואני מגנה את הונדליזם גינוי נחרץ".

את ההיסטוריה לא ניתן לשנות ויש דברים שייזכרו לעד בקרב תושבי גרמניה בכלל ואוהדי הכדורגל בפרט. דינמו דרזדן מוכרת בגרמניה לפני הכל בשל אלימות אוהדיה. גם מחוץ למדינה מוזכרת הקבוצה לרוב בקונוטציות שליליות של שנאת זרים, חוליגניות ואנטישמיות. זה החל עם הקמתה בשנת 1950 ומימונה על ידי משטרת העם המזרח-גרמנית והתגבר שלוש שנים לאחר מכן עם הפיכתה לזרוע ספורטיבית של המשטרה החשאית, השטאזי. במהרה היה המועדון לאחד החזקים והכוחניים במזרח גרמניה וכמה משחקניו אף שימשו כמרגלים שדיווחו על פעילות אנטי-ממשלתית ומחתרתית בקרב עמיתיהם לקבוצה. אך בניגוד למועדוני השטאזי השונים שנאבקו בתדמית השלילית עוד לפני נפילת חומת ברלין (כשהנציגה הבולטת היא דינמו ברלין) נשאר המועדון מדרזדן פופולרי בקרב תושבי מזרח גרמניה.

זה אמנם לא קל, אך אם מתעלמים לרגע מהתדמית השלילית שדבקה במועדון, מבחינים בקבוצה שהגיעה בעברה להישגים לא מעטים ושלמרות הידרדרותה לליגות הנמוכות בעשרים השנים האחרונות היתה לאחת הקבוצות החשובות בכדורגל הגרמני. דינמו דרזדן הוציאה מתוכה מספר שחקנים איכותיים כמו אולף קירסטן, אלכסנדר ציקלר, יינס ירמיס ומתיאס זאמר, שחקן נבחרת גרמניה וכיום מנהלה הספורטיבי של התאחדות הכדורגל המקומית. גם מקומם של הזרים לא נפקד: מירוסלב סטביץ' היוגוסלבי, איבו אוליץ' הצ'כי ושוער פולהאם ונבחרת אוסטרליה מרק שוורצר.

ארבע פעמים העפילה דינמו דרזדן לרבע גמר גביע אירופה לאלופות והדיחה בדרך רבות וטובות כפורטו, טורינו ובנפיקה ליסבון. אבל בגרמניה כמו בגרמניה – המשחק החשוב שנכנס לפנתאון הקבוצה נערך באוקטובר 1973 עת פגשה בסיבוב השני את באיירן מינכן. זה היה המפגש הראשון בהיסטוריה העולמית והגרמנית בין קבוצות משני עברי החומה. פרנץ בקנבאואר, גרד מולר, אולי הונס וספ מאייר עמדו לפגוש את הקבוצה שמאז חזרתה לליגה המזרח גרמנית הראשונה ב-1969 שלטה בסצנת הכדורגל המקומית, הציגה טכניקת כדורגל התקפית חדשנית לתקופתה והדיחה בדרכה למפגש הכל-גרמני את יובנטוס הגדולה.

הכדורגל ההתקפי של שתי הקבוצות השתלם לאוהדים ולצופים: 3:3 במשחק הראשון, 3:4 למינכן במשחק השני. באותה עונה לא עצרה באיירן מינכן וזכתה בגביע אחרי שניצחה בגמר את אתלטיקו מדריד 0:4. דינמו דרזדן מצידה זכתה לכבוד מקצועי ולשביעות רצון מעמידתה האיתנה מול האימפריה הבווארית וחזרה להפציץ בליגה המזרח גרמנית.

שמונה אליפויות מזרח גרמניה, שמונה סגנויות, אחת עשרה הופעות בגמר הגביע המזרח גרמני ושבע זכיות: הישגים אלו ליוו בגאווה את דינמו דרזדן עם העפלתה לבונדסליגה הראשונה. החיים בצמרת ליגת הכדורגל המאוחדת היו קשים מאוד ואחרי ארבע שנים סיזיפיות בתחתית הפסיד המועדון המזרחי במלחמת ההישרדות האחרונה שלו והחל בנשירה שנעצרה רק בליגה הרביעית.

השנים הבאות בדרזדן סבלו מחוסר יציבות וזעזועים לא מעטים בקבוצה. מאמנים מונו ופוטרו והקבוצה נעה בין הליגה השניה לשלישית. גם פתיחת עונת 2010/11 לא בישרה טובות. שחקן העבר מתיאוס מאוקש שמונה באמצע העונה הקודמת לתפקיד המאמן והצליח להציל את הקבוצה מירידה לליגה הרביעית, פוטר אף הוא כחודש וחצי בלבד לסיום העונה האחרונה בעקבות חמישה משחקים רצופים ללא נצחון ולמרות המיקום בצמרת הליגה. מחליפו רלף לוסה, שמונה באפריל לתפקיד, סיים את שארית העונה ללא הפסד וזכה להעפיל עם הקבוצה חזרה לליגה השניה אחרי ניצחון מצטבר 2:4 על אוסנברוק בצמד משחקי המבחן.

דינמו דרזדן נהנתה העונה ממספר האוהדים הממוצע למשחק השני בגודלו בליגה השלישית, כשהיא מפגרת ב-197 צופים בלבד אחרי אלופת הליגה ואחת ממייסדות הבונדסליגה איינטרכט בראונשוויג. מסורת המועדון והיותו אחד הגדולים במזרח המדינה עשויים לאפשר לו להתגבר על מכשולים מקצועיים ופיננסיים המאפיינים את רוב קבוצות המזרח ולהשקיע בסגל שחקנים שיוכל לתקוע יתד בליגה השניה. 'ספורט פייב', סוכנות הספורט הגרמנית מהגדולות בעולם, חתמה ב-2009 על חוזה לעשר שנים לשיווק הקבוצה. האצטדיון המחודש של המועדון, הגלוקסגאס (חברת אנרגיה בווארית), מרשים בכל קנה מידה מקצועי עם 38,500 מקומות ישיבה ועמידה, משמש דרך קבע כביתה של נבחרת גרמניה במשחקים בינלאומיים רשמיים ויארח בחודש הבא ארבעה משחקים במסגרת מונדיאל הנשים השישי.

כל שנותר למועדון, בעיקר עם פתיחת העידן החדש והעלייה לליגה השניה, הוא לדאוג שהאוהדים יתחילו לשמוח בדרכים לגיטימיות. בעבר הצליחו אותם אוהדים להביא לתקריות רבות שפגעו עוד יותר בתדמית המועדון. במרץ 1991 הופסק משחקה של דינמו דרזדן מול הכוכב האדום בלגרד בשל חזיזים שהושלכו לכר הדשא; באוגוסט 1993, במהלך תקיפת יציע אוהדי לוק לייפציג, נשמעו יריות מכיוון אוהדי דרזדן. ביוני 1995 התפוצץ רימון הלם במשחק בין באייר לברקוזן לדרזדן במרחק שני מטרים בלבד מרודי פלר. בספטמבר 2002 תקפו אוהדי הקבוצה שוטרים בסיום הדרבי המקומי. 13 אוהדים נעצרו, 43 שוטרים נפצעו, שלושה מהם באורח קשה.

הנהלת המועדון מנסה בכל כוחה למנוע תופעות מעין אלו ופתחה בקמפיין שכותרתו "אצלנו אין מקום לאלימות". עד להגעת 'ספורט פייב' נתקלה דרזדן בקשיים במשיכת ספונסרים לקבוצה בשל החוליגניזם שפשה ביציעים ואף בטענות קשות מצד אוהדיה ה"רגועים" שחששו להגיע למשחקי הקבוצה. משימה לא קלה עומדת בפני פרנסי המועדון בהתחשב בעובדה שהמלים "דינמו דרזדן" ואלימות קשורות קונוטטיבית אלו באלו קשרים גורדיים.

אלכסנדר הגדול הצליח להתיר את הקשר הגורדי וכבש את אסיה. העידן החדש בדרזדן יכול גם הוא להביא בסופו של דבר להתרת הקשר האלמותי ולרגיעה יחסית ביציעים. העיר דרזדן זוכה לפופולריות בקרב סטודנטים זרים והיא אחת הערים המתויירות באירופה, בעיקר בשל השילוב בין ישן לחדש בארכיטקטורה העירונית שנחרבה ברובה באותה הפצצה מפורסמת של בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השניה. אולי לנו הישראלים קשה יותר להזדהות עם הקבוצה, בעיקר בשל חורבן הקהילה היהודית בה בתקופת השואה והייצוג הפוליטי של הימין הקיצוני במועצת העיר. אולי יהיה לנו הישראלים קל יותר אם נדע שאפילו בדינמו דרזדן יש לנו ייצוג: דניאל מזר – בן 20, קשר, הבן של דורון.