הפנים המכוערות של פיפ"א: פרשת השוחד שמאיימת על המוסד

ביוני 2007 היה אמור יו"ר ההתאחדות הסקוטית, ג'ון מקבת', להתחיל את תפקידו החדש באחת מהוועדות המרכזיות של פיפ"א. "אני מכיר כמה חברים שם, שאחרי שאני לוחץ להם ידיים, אני בודק אם כל האצבעות עדיין על היד שלי", הוא אמר בראיון בתקשורת הבריטית, "אם אתקל בשחיתות, אהיה חייב לחשוף אותה... ארבעת הנציגים הבריטים (סקוטלנד, ווילס, צפון אירלנד ואנגליה) יודעים מה המשמעות של פייר פליי והיכן עובר הגבול, אבל עם אפריקה המצב קצת שונה. מדובר במדינות עניות שמנסות לתפוס את מה שהן יכולות. אני מניח שעם הקריביים זה אותו דבר".

נשיא ההתאחדות הצפון-מרכז אמריקאית ושל הקריביים, ג'ק וורנר, קרא, זעם וזעק "גזענות". הטרינידדי ששימש כאחד משבעת הסגנים של נשיא פיפ"א, כינס מספר בכירים אחרים בפיפ"א כדי לנסח מכתב לוועדת האתיקה של הארגון ואמר: "כולנו נעלבנו עד עמקי נשמתינו. נתמוך בכל פעולה של שליחתו של מקבת' בחזרה לסקוטלנד, המקום אליו הוא שייך". הסקוטי, כמעט מיותר לציין, לא נכנס לתפקידו בפיפ"א בסופו של דבר, אבל מספר חודשים לאחר מכן חשפה רשת הטלוויזיה BBC את אחת מהסיבות לדברים שאמר.

הרבה לפני שהתנגש עם וורנר על רקע אותו ראיון, אי שם ב-2004, מקבת' ארגן ביחד עם ההתאחדות של טרינידד וטובגו משחק ידידות בין הנבחרות באדינבורו. אחדי המשחק ניגש אליו אותו וורנר ששימש כיועץ מיוחד להתאחדות של ארצו וביקש ממנו שהצ'ק המיועד לנבחרת מהאיים הקריביים לא יירשם להתאחדות, אלא לחשבון הבנק הפרטי שלו. מקבת' סירב, אבל למד להכיר את ג'ק וורנר. אחד מהאנשים המושחתים ביותר בעולם הכדורגל ושחקן מרכזי בתוהו ובוהו השורר במסדרונות פיפ"א בזמן האחרון.

וורנר, מורה להיסטוריה בהסמכתו, הפך לחבר בוועדה המארגנת של פיפ"א אי שם ב-1983 ובהמשך מונה לאחד מסגני נשיא פיפ"א. למרות שכיו"ר קונקאקאף – התאחדות הכדורגל של צפון ומרכז אמריקה והקריביים, הוא מייצג הרבה מדינות לא מפותחות מבחינה כדורגלנית, בזמן הצבעות שונות אין הבדלה בין הקולות של אימפריות אירופאיות ושל ברזיל וארגנטינה, לאלו של גרנדה או הרפובליקה הדומניקנית לדוגמה. בזכות 35 התאחדויות שרובן תעשנה כדברו בכל הנוגע להצבעות בפיפ"א, וורנר צבר כוח רב ולמד לנצל אותו.

בטרינידד וטובגו מספרים שמי ששימש עד לפני מספר ימים כסגן נשיא פיפ"א, אך פוטר במסגרת הקרב המתוקשר עם ספ בלאטר, החל לטבול את ידו במעשי שחיתות לפני שנים ארוכות. העולם הגדול, לעומת זאת, למד להכיר את פועלו אחרי מונדיאל 2006. בזמן הטורניר בגרמניה נתפס בכיר אחר בפיפ"א, איסמעיל בהמג'י, כשהוא מוכר כרטיסים שקיבל מתוקף תפקידו, לאוהדים אנגלים. הוא הושעה מיידית והתאחדות הכדורגל העולמית שיגרה חקירה והקימה ועדת אתיקה חדשה, אבל וורנר שבדיעבד מסתבר שגם כן סיפסר בכרטיסים, היה מחוכם בהרבה.

על פי דו"ח מיוחד שהוכן על ידי חברת החקירות, וורנר ניצל את סמכותו כדי לשים את ידיו על 900 כרטיסים למשחקי נבחרת אנגליה, 1,500 כרטיסים למשחקי נבחרת מקסיקו ו-3,000 כרטיסים למשחקי נבחרת יפן במונדיאל 2006, ומכר אותם דרך חברת נסיעות שבראשה עומד לא אחר מבנו, דריאן. ההליך היה קבוע: סגן נשיא פיפ"א היה מבקש לשמור לו כמות גדולה של כרטיסים, משלם עליהם ולבסוף מוכר אותם במחיר הגבוה פי שלושה וארבעה בצורה חוקית כביכול, דרך אותה חברה. אגב, כלי תקשורת מקומיים האשימו את וורנר במעשים דומים כבר במונדיאל 2002, אבל אז אף אחד בפיפ"א לא חשב לפעול.

אחרי שתוצאות החקירה הגיעו, הגיע גם פסק הדין: בנו של וורנר, דריאן, נקנס במיליון דולר - סכום הרווח המוערך שעשה ממכירת הכרטיסים - ועל חברת הנסיעות שבבעלותו נאסר למכור כרטיסים לארועים של פיפ"א. הבן נשא באשמה, אבל האב המשיך לכהן בתפקידיו השונים בהתאחדות הכדורגל העולמית. עד השבוע האחרון.

ג'ק וורנר הוא אותו פוליטיקאי ששולט במרכז המפלגה, אבל לא באמת רוצה לעמוד בראשה. האיש ששומע את סודותיהם של כולם, שידו בכל ויד כל בו. על טיבו קשה לעמוד. מצד אחד הוא הסתכסך עם שחקני נבחרת טרנידד וטובגו אחרי שלא עמד בהבטחות לשלם להם 50 אחוז מההכנסות של הנבחרת במונדיאל 2006 (למרות שהגדרתו היא רק "יועץ להתאחדות", וורנר שולט בכדורגל הטרנידדי ביד רמה). מצד שני, כשמלכת היופי המקומית וונדי פיצוויליאמס לא הייתה יכולה לממן נסיעה לתחרות מלכת היופי העולמית ב-1998, וורנר מימן לה כרטיסים במחלקה הראשונה.

הוא גדל בסביבה לא קלה וכתב אוטוביוגרפיה ששמה "zero to hero" (מאפס לגיבור). התמיכה שלו בשכבות החלשות מובנת וטבעית - הרי יו"ר ההתאחדות האנגלית לורד טריסמן טען שוורנר דרש שבתמורה לקול שלו במירוץ אחר אירוח מונדיאל 2018, אנגליה תממן בניית מרכז חינוכי בטרינידד – אבל מצד שני הוא ספסר ברשיון, אדם שמחזיק ביותר מדי עמדות כוח כמו סגן נשיא פיפ"א ושר התחבורה של טרינידד וטובגו, מושחת שניצל בעבר את כוחו כדי לצבור הון אישי.

יכול להיות שההשעייה האחרונה של ג'ק וורנר מפיפ"א סיימה את התפקיד שלו בצמרת הכדורגל העולמית, אבל אסור להספיד את האיש מהאיים הקטנים בים הקריבי. הוא שרד חקירות בעבר, התגבר על כתבות בגנותו והמשיך לנצל את קולותיהן של למעלה מ-30 נבחרות אותן הוא בעצם מייצג כדי להישאר בעמדת כוח.

ספ בלאטר, שבחודשים האחרונים החל לחשוש לכסאו והפך את וורנר לאחד מיריביו, לא טוב יותר או פחות. הוא ו-וורנר הם אותו פקיד שקיבל יותר מדי כוח לידיים והשוני המרכזי ביניהם הוא פשוט בסגנון. אנשים כאלו מזיקים לכדורגל יותר ממה שהם מועילים לו.

אחרי ריב מתוקשר עם וורנר בעקבות פרישתו של דוויט יורק מנבחרת טרינידד וטובגו ב-2008, רוי קין – אז מאמנו של יורק המזדקן בסנדרלנד – כינה את סגן נשיא פיפ"א "ליצן" ואמר "אנשים מודאגים בגלל מה שקורה בכדורגל עם סוכנים ומנהלים, בגלל שמאמנים מאבדים את העבודות שלהם. אבל אנחנו צריכים להיות מודאגים מאנשים כמו ג'ק וורנר". בצדק.