וכיכר העיר דוממה

כיכר קטלוניה היא מקום מושלם לחגיגות. זה אחד המקומות היפים בברצלונה, אבל לא מדובר ביופי בלתי מושג, אלא יופי שמזמין עוד ועוד אנשים להתחכך בו, כמו שכיכר אמורה להיות עבור ההמון. היה זה רק טבעי שאחרי ניצחון של ברצלונה, גאוות העיר וכל חבל קטלוניה, אוהדי הקבוצה, התיירים וסתם עוברי אורח יתקבצו בה ויריעו לרגע החשוב שבו הקבוצה מודל 2011 הפכה סופית לאחת החשובות בהיסטוריה. אבל זה לא קרה.

במקום, ב-5:00 בבוקר, האזור נראה מוכה אסון. הכניסות לתחנת המטרו של הכיכר מלוכלכות ומטונפות בפחיות בירה, בקבוקים וסתם זבל עירוני לא אופייני למקום. משאיות עם זרנוקי מים מנסות לכסות את כתמי הלילה מהכבישים כששוטרים מאבטחים את הצמתים. הכיכר עצמה מלאה עד להתפקע, אבל חגיגות כדורגל אין שם – רק המוני מפגינים עצובים, יושבים בפתח הכיכר כמו מנים לחסום אותה מפולשים, אוחזים בשלטי "לא לאלימות" ומדברים עם צוותי הטלוויזיה שעדיין נמצאים במקום ולוקחים סינקים שיספרו על מה שעבר עליהם הערב, מה שהיה אמור להיות הלילה השמח בתולדות העיר והפך ללילה מהורהר ונוגה.

הגרסאות למה שקרה במקום קודם לכן, שעה קלה אחרי שברצלונה ניצחה את מנצ'סטר יונייטד, סותרות. שני צלמי עיתונות סיפרו לוואלה! כי המתח עם המשטרה, שהגיע לשיא ביום שישי עת נעצרו 100 מפגינים בכיכר, שוב הביא לעימותים עמה. את האקס-פקטור של השבת תרמו אוהדי ברצלונה שהיו ככל הנראה גם שיכורי ניצחון וגם שיכורי אלכוהול, שתרמו למהומה. "הם באו לכאן ופשוט חיפשו קרב", סיפר פאולו, תושב העיר שלא מתעניין בכדורגל, אך ישב עם חברתו בכניסה לכיכר בפנים חתומות. "הם יכולים לשמוח כמה שהם רוצים, אבל שיעשו את הבלגן המזוין שלהם במקום אחר. אנחנו מפגינים כאן".

תושב אחר, אלברט שמו, שכמו רבים ממפגיני הכיכר נמצא שם כשהוא לבוש בחולצת הקבוצה, דווקא טען כי האוהדים הביעו סולידריות עם המפגינים ושמרו את המהומות לשוטרים – הציבור השנוא על שני הצדדים ללא ספק. "הקבוצה היא מעל הכל", הוא אומר ומיד מנשק את הסמל. "שמחנו על הניצחון ומיד חזרנו להפגין", הוא מוסיף. תושבים נוספים סיפרו כי היחס למשחק היה אדיש למדי – קריאות ניצחון לגיטימיות וחזרה למלחמה. בינתיים, מכיוון שדרות הרמבלה המפורסמות ממשיכים לזרום אוהדים שהגיעו מחגיגות הניצחון שהוזזו לאזור אחר, מאחר והכיכר נכבשה על ידי המפגנים, הנמצאים כאן בדיוק שבועיים, מאז הפגנת ה-15 במאי ברחבי המדינה. הם שרים שירי הלל לקבוצה, אבל אלו נספגים בחלל האפל והמתוח של העיר. המסיבה של ברצלונה הגיעה כמעט לכל בית בעולם, בוודאי בישראל. רק בכיכר המרכזית של ברצלונה עצמה, היא פשוט אינה רצויה.

כמה ימים לפני כן, מוזיאון הקמפ-נואו, הצמוד לאצטדיון המיתולוגי, גדוש בתיירים שבאו לספוג את החוויה העצומה שהוא מציע. אלא שמבין מסכי המגע המשוכללים ושלל הגביעים והאטרקציות, בלטו במיוחד שלטי המניפסט של ברצלונה, שמסבירים במספר שפות את מטרת-העל של הקבוצה, שאינה מסתכמת כלל וכלל בכדורגל ובספורטיביות. למעשה, ברצלונה היא בין קבוצות הכדורגל הבודדות בעולם שעל דגלה חרוטים אלמנטים חברתיים ופוליטיים, לצד מטרות כמו ניצחון על המגרש ומיקסום רווחים מחוצה לו.

המרקם העדין הזה, שהוא הוא צלמה ודמותה של הקבוצה האהודה בעולם כיום, יעמוד למבחן לא פשוט עם שוך החגיגות. שחקני הקבוצה, לא מעט מהם שחקני בית, שלא לדבר על מאמנה שנחשב לסמל ומופת מקומי, ייאלצו להתמודד עם מה שהדחיקו בזמן ההכנה למשחק מול יונייטד – הטלטלה החברתית והפוליטית שפוקדת את העיר. הזריחה שעלתה לא מזמן על הכיכר המרכזית הביאה איתה יום חדש, אבל עבור שחקני ברצלונה, היא גם הביאה איתה את רגע האמת שלהם – האם יגיעו עם הגביע לכיכר? האם יתעלמו מקיומה? מכל מקום, אותם ערכים שמתנוססים בגאון ברחבי מוזיאון הקמפ נואו מחייבים אותם להתייחס. עבור תושבי ברצלונה, מדובר במשהו לא פחות חשוב מזכייה בליגת האלופות של אירופה.