הבנתם למה עדיף פיינל פור?

חלומות לחוד ומציאות לחוד. גלבוע/גליל לא הצליחה להפוך גמר הפיינל פור הערב (חמישי) לצמוד, כפי שכולנו קיווינו, שכן היא לא ממש הופיעה אליו - גם מבחינה התקפית וגם מבחינה הגנתית. בצד אחד הציבה מכבי את צ'אק אידסון על גל מקל ובכך הקשתה על הרכז המצוין עם מוטת ידיים אדירה, שהכריחה את האלופה היוצאת להתמודד לא פעם עם סוף שעון הזריקות; בצד השני וורן קרטר עשה לא מעט טעויות, הוא נתן לדיוויד בלו את הזריקות הקלות שפתחו את הפער ואולי סגרו את הסיפור, ולאחר מכן המשיכו חבריו לשכוח שחקנים מחוץ לקשת – דברים שלא צריכים לקרות במעמדים כאלה. המאץ'-אפ-זון שמכבי שמרה הקשתה על גלבוע להגיע לזריקות טובות, מה שמנע כמעט מכל שחקניו של ליאור ליובין להיכנס לעניינים. למזלם היה להם את קורטני פלס בכושר מדהים ששמר עליהם בסביבת המשחק, אך לא יותר.

הדקות הטובות ביותר של מכבי היו כשאידסון ובורשטיין הניעו את הכדור מבחוץ, והכניסו אותו לסופוליס שחורציאניטיס בצבע. כשסופו היה בחוץ, מכבי לא היתה רגועה במשחק העומד, עשתה טעויות רבות והוסיפה להחזיק ביתרון הגדול בעיקר בשל משחק המעבר המשובח. איבודי הכדור הרבים של גלבוע/גליל אפשרו לליאור אליהו כמה קליעות יפות ולפארגו שלשות חופשיות. האלופה היוצאת אמנם חזרה למשחק, אך במחצית השניה מכבי עשתה את ההתאמות וכבר לא יצאה לעזור נגד השחקן של פלס. בלאט העלה את ההרכב הכי חזק שלו, וכשמכבי משחקת עם ההרכב הכי טוב שלה ואת ההגנה הכי טובה שלה היא גדולה על הליגה בכמה רמות.

לגל מקל היה משחק לא טוב. את יכולתו הנהדרת בחצי הגמר, והעובדה כי הוביל את גלבוע/גליל לגמר – אי אפשר לקחת ממנו, וגם לתואר שחקן העונה הוא בהחלט ראוי. אלא שהיום מכבי סגרה אותו לגמרי, היא מאוד הקשתה עליו עם המאץ'-אפ-זון שמנעה את החדירות שלו והכריחה אותו לזריקות קשות מבחוץ. אין ספק שמה שגל צריך לשפר כדי לעלות מדרגה זה את רמת הטכניקה בזריקת ניתור, בשחרור כדור, במהירות שזה קורה, בדברים האלה יש לו עוד הרבה עבודה אבל הוא בדרך לרמות הכי גבוהות.

אחרי הכל ולמרות הכל, הפיינל פור זה מותג, ואבנר קופל ראוי לשאפו גדול על ערבים יפים שמכבדים את הענף ומציגים אותו באור חגיגי ונאה. במכבי תל אביב אולי לא ממש אוהבים את זה, אבל נניח שהאליפות היתה מוכרעת בסדרה של שלושה משחקים וכולם היו נגמרים בשלושים הפרש, איך היו נשמעות הביקורות אז? אמת, מכבי תל אביב הראתה ביומיים האחרונים כי היא הרבה מעל הליגה, ואת המתח היום היה אפשר לחתוך בשקית ולא בסכין, אבל בשורה התחתונה כשמגיעים לערבי הפיינל פור מרגישים אווירת כדורסל מרשימה, חגיגית ומשמעותית. יותר מזה קשה לבקש.