מהמנוחה לנחלה?

מאזן בעונה הסדירה: 1:2 לדאלאס

המאמנים בפלייאוף: ריק קרלייל 43:45, סקוט ברוקס 8:10

הפעם האחרונה שבה שתי הקבוצות נפגשו הייתה בתחילת ינואר, כלומר כשדאלאס טרם התמודדה מול חמישיית הת'אנדר שכוללת את איבאקה ופרקינס; מנגד, נוביצקי נפצע במפגש השני ונעדר מהשלישי, כך שגם הניצחון הבודד של אוקלהומה סיטי לא אומר הרבה - אולי לרעתם, אם כבר (הסתיים ב-4 הפרש בלבד, למרות שהמאבס חסרו גם את קארון באטלר). אז למה בכלל להזכיר שלושה משחקים בלתי מייצגים שהתקיימו מזמן? כי יש כמה נתונים מאוד רלוונטיים מתוכם: 4 מ-13, 5 מ-15, 5 מ-16. אלה היו מספרי הקליעה של ראסל ווסטברוק (31.8% במצטבר), שלפי נבואות הזעם אמור לפרפר את ג'ייסון קיד בהתקפה.

לאורך העונה, בין אם המאבס שמרו אחד-על-אחד או אזורית (מה שהם לא עשו מול הלייקרס, ויש להם כלים מצוינים לכך), ווסטברוק קיבל מרווח לזריקות מבחוץ בזמן שנתיבי החדירה לסל היו סגורים בפניו (עם 48 דקות של צ'אנדלר/הייווד הממתינים בצבע). כך קיד לא נאלץ לרדוף אחריו, שיחק 37.3 דקות בממוצע לאותם מפגשים ותרם את שלו בריבאונד וניהול התקפת המאבס. בדקות המנוחה של קיד, ווסטברוק יזכה לטיפול צמוד יותר מג'יי ג'יי בראה, שאומנם נמוך ממנו אך מפצה על כך בשמירה פיזית, קשוחה וטורדנית.

בגזרת דוראנט, דאלאס תוכל לשים עליו את שון מריון או דשון סטיבנסון בכל רגע נתון, במיוחד כאשר תאבו ספולושה ישחק לצדו ולא ג'יימס הארדן. יתכן גם שריק קרלייל ישלוף מהספסל את קורי ברואר הארוך והאתלטי, שנתן כמה דקות טובות במשחק הראשון מול הלייקרס ומאז אופסן בחזרה. אומנם כתבתי אתמול שדוראנט לא יזכה לאותו טיפול פיזי מעיק שטוני אלן העניק לו לאורך שבעה משחקים, אבל אין מה לזלזל בקשיחות של סטיבנסון ובנתונים הפיזיים של מריון. במהלך העונה דוראנט קלע באחוזים טובים מול המאבס, אבל הסתפק בממוצע של 6 גיחות לקו בלבד, לעומת 6.7 זריקות משלוש.

מבחינה התקפית, דאלאס תצטרך להסתגל להגנה שלאורך העונה דורגה שישית בכמות הזריקות משלוש שהיא אפשרה ליריבותיה, לעומת הלייקרס שדורגו 28 באותה קטגוריה. זה אומר שמריון יצטרך לבצע הרבה חיתוכים לטבעת ולספק נקודות בצבע, אסור לו להתמקד אך ורק בשמירה על דוראנט; צ'אנדלר יכול וצריך לנצל את יתרון האתלטיות שלו מול פרקינס הכבד ולהוציא לפועל הזדמנויות מעל הטבעת; על ג'ייסון טרי מוטל התפקיד של ייצור מצבי קליעה בפיק אנד רול, ואילו בראה מסוגל לכווץ את הגנת התאנדר כדי לאפשר לקלעי המאבס כמה שיותר שלשות פנויות, בכל זאת. שכחנו גרמני אחד? נוביצקי פשוט צריך להמשיך ולספק את סחורת פלייאוף ה-MVP שלו.

לאחר התמודדות עם הקשיחות והפיזיות של הגריזליס, אוקלהומה סיטי חייבת לדבוק באותו הלך רוח ולא ליפול למלכודת של הורדת הילוך ברמת האינטנסיביות, מול דאלאס הרגועה יותר. ווסטברוק וספולושה צריכים להתמקד ביצירת לחץ על קיד, כשהוא יהיה מוביל הכדור היחידי בדאלאס עם סטיבנסון בחמישייה. גם ה'תאנדר פוגשים יריבה שונה לגמרי מזו בחצי הגמר, בכל הנוגע לשלשות – שמירה אזורית כבר לא תועיל הפעם באותה מידה, כך גם דאבל טים על נוביצקי. סקוט ברוקס ישים עליו סוללה של שומרים מתחלפים, עם ניק קוליסון כאופציה לשמירה קשוחה ופיזית שאמורה להרחיק את נוביצקי מהצבע, בעוד שדוראנט בהרכב נמוך ישתווה אליו מבחינת גובה ואורך. רביעיית הגבוהים של אוקלהומה תהיה חייבת לקחת את המלחמה על הצבע מול צ'אנדלר והייווד.

אבל אי אפשר להתעלם מכך שאוקלהומה סיטי היא בראש ובראשונה קבוצה התקפית. עם ווסטברוק-הארדן-דוראנט בחמישייה, דאלאס כבר לא תוכל להחביא את קיד, טרי וסטויאקוביץ' בהגנה. אם ווסטברוק יוכל להעניש את האסטרטגיה ההגנתית של המאבס בקליעה אמינה מחצי מרחק והלאה, הסדרה תלך לכיוון של הת'אנדר – אבל האם זה באמת יקרה לאורך סדרה שלמה? התרחיש העדיף הוא שברוקס יאפשר להארדן לרכז את המשחק, ואילו ווסטברוק ינצל את מהירותו מבלי שהכדור בידיו – במצב כזה אין לדאלאס שומר שיהיה מסוגל לעצור אותו.

איבאקה יצטרך להיות הרבה יותר עקבי עם הג'אמפ שוט שלו, כדי למנוע מנוביצקי לתרום בשמירה הקבוצתית. אותו הדבר נכון לגבי הרכב עם קוליסון כסנטר – הוא מסוגל להעניש בקליעה ממרחק, במידה וצ'אנדלר יישאר באזור הצבע. למרות שהגנת המעבר של דאלאס השתפרה בפלייאוף, יכולות החסימה של איבאקה ודוראנט לצד הרגליים הצעירות באוקלהומה, נותנות לה יתרון משמעותי במגרש הפתוח.

כי אומרים שזה פלייאוף של חילופי דורות בגלל הדחות מוקדמות מהצפוי של הספרס, בוסטון והלייקרס, אבל שוכחים מסוללת הוותיקים של דאלאס, שנמצאת איתנו כבר פלייאוף 11 ברציפות (אם כי זה רק גמר המערב השלישי לקבוצה בפרק זמן זה). מולה תתייצב הקבוצה הצעירה ביותר בפלייאוף, עבורה זה יהיה גמר מערב ראשון בתולדות המועדון הטרי, כנראה ראשון מני רבים. מי שמכיר בעובדה לפיה הגנות זוכות באליפויות, אבל יודע גם שסגנון אטרקטיבי בהתקפה זוכה באהבת הצופים, יוכל לקבל כאן שינוי מרענן מקרב ההגנות שיתרחש במקביל בגמר המזרח.

כאן תמצאו מאצ'-אפ בין שני הסקוררים הטובים בליגה; מפגש קצוות בין שני רכזים שונים בתכלית – קיד הקשיש שמחפש קודם את המסירה, מול ווסטברוק הצעיר שקודם כל זורק; והתמודדות פיקנטית בעמדת הסנטר, בין שומר הרחבה החדש באוקלהומה (פרקינס), לבין מי שהיה אמור לקבל את תפקידו לפני שנתיים (צ'אנדלר, שלא עבר את הבדיקות הרפואיות).

בניגוד ללוח המשחקים המוזר של גמר המזרח, באדיבותה של אופרה ווינפרי, כאן הקבוצות יפגשו כל יומיים – לכאורה יתרון לאוקלהומה סיטי, אבל צריך לזכור שגם הרגליים הצעירות הללו עייפות מסדרה קשה של שבעה משחקים. לדאלאס היה יותר משבוע לנוח, והסגל העמוק של קרלייל יאפשר לו לנהל את הסדרה מבלי להתיש את שחקניו יתר על המידה. המאבס מנוסים יותר, נחושים יותר ללכת עד הסוף, מחזיקים ביתרון הביתיות ומסתמן שרוב המאצ'-אפים משחקים לטובתם, משני צדי המגרש. 2:4 לדאלאס.