השמש זורחת במזרח

הכי טובה - ניו ג'רזי נטס

בנוסף להיותה המצטיינת היא גם המפתיעה ביותר. תחת השראתו של הפליימייקר האולטימטיבי ג'ייסון קיד, אוסף אקלקטי של שהחקנים נהפכים לקבוצה מצויינת ואטרקטיבית. המהירות והאתלטיות של מרטין וג'פרסון, היד של ואן-הורן וקיטלס ומשחק הפנים הבטוח של טוד מקאלך, כל אלה הופכים את הנטס להצגה הטובה בתפוח הגדול, במיוחד בשנה בה האחות הגדולה מהמדיסון סקוור גרדן מקרטעת.

קבוצה שנבנתה ללא שום היגיון ומחשבה מפגינה כדורסל אנמי וחסר מעוף. אם זה ספריוול ויוסטון, שלא מצליחים לחבר שני משחקים טובים ברצף, רוטציית הרכזים (ג'קסון, וורד ואייסלי) הפאתטית או המאמן דון צ'ייני שנראה כאילו כל העסק גדול עליו. עצוב מאד שזאת הקבוצה שמייצגת את עיר ההופס.

אם שמים לרגע את הנטס בצד, אין ספק שההפתעה של המזרח היא הוושינגטון וויזרדס. עדות לגדולתו של ג'ורדן, שגם בהיעדרו של הכישרון הצעיר ריצ'רד המילטון, הצליח להנהיג אוסף של שחקנים בינוניים ומטה (יוברט דייויס, פופאי ג'ונס, ג'היידי וייט) למאזן חיובי וכדורסל מלהיב. אסור לשכוח לתת קרדיט למאמן האינטנסיבי, דאג קולינס.

הבחירה הקלה ביותר. האיש שהגיע ממדבר אריזונה לביצות המדאולנדס ואחרי סיום צורם לכמה שנים לא רעות בפיניקס (החקירה נגדו על הכאת אשתו והמהירות בה ניסו הסאנס להיפטר ממנו), הצליח להפריח את השממה. קיד הוא מהיר, חכם, מנהיג, סקורר כשצריך והכי חשוב - החבר'ה נהנים אתו מכל רגע. מאז מג'יק ג'ונסון, לא היה שחקן שהפך את חבריו לקבוצה לשחקנים טובים יותר באופן כל כך ברור. המאזן של הנטס הוא עדות לעונה הנהדרת של הרכז הקשוח. במקום השני נבחר כדורסלן אלמוני בשם מייקל ג'ורדן. האיש שניהל קבוצת כדורסל חלשה ומדשדשת החליט לללבוש את מדי הכדורסל על מנת לעזור לחבורת שחקניו המבלובלים. הוא עשה זאת. מייקל הוא כבר לא אותו שחקן שהיה, אבל האגדה שנקראת ג'ורדן רק הולכת ומתעצמת.

אם בחודשיים הראשונים היה נראה שג'אמל טינסלי, הפוינט גארד של אינדיאנה פייסרס, הולך לקחת את התואר בהליכה, אז לקראת פגרת האול סטאר מסתמן שהשוטינג גארד/סמול פורוורד האתלטי של הנטס תופס את מקומו כרוקי המוביל. מלבד יכולת הדאיה שלו, ג'פרסון הוא גם שומר נהדר אבל מעל לכל, הוא משחק כדורסל סולידי וקבוצתי. ג'פרסון, בוגר מכללת אריזונה הוא חלק חשוב מההתעוררות של הנטס ואין ספק שהוא יהיה בורג מרכזי בקבוצה עוד שנים רבות.

כבר כמה שנים שהשחקן הרב-גוני של מילווקי, החודש בן 24, אמור לפרוץ למרכז הבמה ולהפוך לאחד מכוכבי המזרח. תומאס הוא קלעי שלשות מדוייק ואתלט מהמעלה העליונה שמסוגל לחדור על כל שומר בדרכו לסל. אף אחד לא יתווכח עם כך שלתומאס יש פוטנציאל לגיטימי להיות אול סטאר, אבל בינתיים הוא נתקע על משבצת השחקן השישי המוכשר. אתם שואלים למה? חוסר ריכוז והיעדר יציבות הם כנראה הסיבות המרכזיות. בכל מקרה, כשהוא עולה מהספסל כמעט תמיד הוא נותן לבאקס את הערך המוסף, עם התלהבות, מהירות ויכולת לצבור הרבה נקודות בזמן קצר.

פוינט גארד - ג'ייסון קיד (ניו ג'רזי)
שוטינג גארד - פול פירס (בוסטון)
סמול פורוורד - מייקל ג'ורדן (וושינגטון)
פאוור פורוורד - ג'רמיין אוניל (אינדיאנה)
סנטר (מפאת חוסר במתמודדים ראויים)-דיקמבה מוטומבו (פילדלפיה)

פוינט גארד - אלן אייברסון (פילדלפיה)
שוטינג גארד - וינס קרטר (טורונטו)
סמול פורוורד - טרייסי מקגריידי (אורלנדו)
פאוור פורוורד - אנטואן ווקר (בוסטון)
סנטר - אלונזו מורנינג (מיאמי)