התשובה כבר ידועה לכם מהכותרת, אבל תנסו לחזור כמה שניות לאחור ולענות בכנות האם זכרתם מתי זכתה מנצ'סטר יונייטד באליפות הראשונה שלה? מדגם לא מייצג של אוהדי השדים האדומים מגלה כי אפילו המעריצים השרופים ביותר לא תמיד מודעים להיסטוריה העתיקה וסבורים בטעות כי הכל החל בעידן מאט באזבי האגדי. רגע לפני שיונייטד שוברת את השיא של ליברפול וניצבת לבדה בפסגת הכדורגל האנגלי עם אליפות מספר 19, אין זמן מתאים יותר ללמוד על צעדיה הראשונים של האימפריה. התואר הראשון שלה הגיע ב-1908, השני היה בדיוק לפני מאה שנים, ב-1911. אלה היו זמנים אחרים לגמרי, הכדורגל כלל הזכיר את המשחק שאנו מכירים כיום, ויונייטד נחשבה למועדון קטן למדי. הישגיה אז אולי פחותים מהשושלת של אלכס פרגוסון, אך חשובים לא פחות.
עם פרוץ מחאת האוהדים הצבעונית נגד משפחת גלייזר, ממש לא קשה לנחש מה היו חולצות המועדון בתחילת דרכו, אך מעטים מאוד יודעים מדוע. הקבוצה הוקמה ב-1878 על ידי חברת הרכבות של לנקשיר ויורקשיר, ולכן אימצה את צבעי הצהוב-ירוק שהיו מזוהים איתה. היא נקראה אז ניוטון הית', ונכון לרגע הצטרפותה לליגה הבכירה ב-1892 כבר לא הייתה שייכת בלעדית לעובדי מסילות הברזל. למעשה, אף אחד לא ממש מימן אותה, ומאז הירידה ב-1894 חיה ניוטון הית' מהיד לפה. בינואר 1902 עמדה ניוטון הית' בפני פשיטת רגל. חובותיה נאמדו בסכום עתק של 2,670 ליש"ט, ורק נס יכול היה להציל אותה. הנס הגיע בדמותו של ג'ון הנרי דייויס, איש עסקים מקומי שהתעשר מייצור בירה. בימים ההם השחקנים היו אלה שניהלו את הקבוצה, והקפטן הארי סטאפורד חיפש נואשות משקיעים. האגדה מספרת שבתו של דייויס ביקשה לקנות את כלבו של סטאפורד, אך הבלם שכנע אותו לרכוש דווקא את ניוטון הית'. שלושה משקיעים נוספים נכנסו לתמונה, כל אחד שם 500 פאונד על השולחן, והמועדון המשיך להתקיים, עם שני שינויים מהותיים. דייויס הגה את השם מנצ'סטר יונייטד, שהועדף על פני מנצ'סטר סלטיקס, והחליט להחליף את צבע החולצות לאדום.
כעבור שנה התרחש אירוע היסטורי נוסף בתולדות המועדון, כאשר ארנסט מאנגנל הוחתם כמאמן. המושג "מנג'ר" עדיין לא היה קיים אז בהקשר לקבוצות כדורגל, ותפקידו של מאנגנל הוגדר כ"מזכיר". אין ספק כי הוא היה מזכיר נהדר, אם כי, בדומה לפרגוסון, ההצלחות לא הגיעו באופן מיידי. הקבוצה של מאנגנל בילתה שלוש שנים נוספות בליגה השנייה, ועלתה לליגה הבכירה רק ב-1906. באותה שנה רשם המזכיר הישג עצום גם בשוק ההעברות, תוך שהוא מנצל שערורייה בשורות היריבה העירונית מנצ'סטר סיטי כדי לחזק את קבוצתו על חשבונה.
בכיר השחקנים שחצה את הקווים היה הקיצוני הוולשי בילי מרדית', כבר בן 32 אבל עדיין מהיר כשד. הוא תרם לסיטי 129 כיבושים במשך 11 שנים, כולל שער הניצחון בגמר הגביע מול בולטון ב-1904, אותו הניף כקפטן. הוולשי שיחק תמיד עם קיסם בפיו, תוך שהוא טוען כי הוא מסייע לו להתרכז, והפך אותו ל"סמל המסחרי" שלו. לא היה באנגליה כוכב מפורסם ממנו, אך הוא התאפיין גם בהתנהגות לא נאותה בלשון המעטה. בסיום עונת 1904/05 התברר שהחלוץ עמד מאחורי הרגלי קניה ומכירה של משחקים, ובין היתר שילם לשחקן אסטון וילה לא פחות מ-10 ליש"ט על מנת לזכות בניצחון. מרדית' פוטר והושעה לשנה וחצי, וכמוהו גם הבלם הרברט ברג'ס, הקיצוני ג'ימי באניסטר והחלוץ הסקוטי סנדי טרנבול. יונייטד נתנה לכולם הזדמנות שניה ולא הצטערה לרגע. מרדית' חתם על חוזהו כבר ב-1906, אם כי משחקו הראשון התקיים עם סיום תקופת ההשעיה, ב-1 בינואר 1907. בעונתו המלאה הראשונה הוא הצעיד את יונייטד לאליפות ההיסטורית, והאדומים עשו את זה בסטייל.
אל תפספס
המעבר לאולד טראפורד
זו היתה עונה חלומית בכל קנה מידה. היא התחילה עם 13 ניצחונות ב-14 המשחקים הראשונים, כולל 1:5 על האלופה המכהנת ניוקאסל. הקפטן צ'ארלי רוברטס היה מעוז ההגנה, טרנבול לא הפסיק לכבוש עם 25 שערים ב-30 משחקים, ומרדית' חרש את האגף הימני למרות גילו המתקדם, בעוד משמאל כיכב ג'ורג' וול, הרכש מבארנסלי, שמצא את הרשת 19 פעמים. יונייטד ניצחה 23 משחקים מתוך 38, וסיימה עם 52 נקודות, תשע יותר מאסטון וילה ומנצ'סטר סיטי, שעדיין ליקקה את פצעי המשבר הגדול.
למרות המוראל הגבוה, מאנגנל ממש לא הצליח לשמור על היציבות. ב-1909 החזירה ניוקאסל את הכתר לראשה, בעוד יוניייטד הידרדרה ודורגה במקום ה-13 המתסכל, אבל לפחות הניפה את הגביע הראשון בתולדותיה, אחרי ניצחון 0:1 על בריסטול סיטי בגמר שהתקיים באיצטדיון של קריסטל פאלאס בלונדון. טרנבול סבל מפציעה, אבל הקפטן רוברטס ביקש ממאנגנל לתת לו לשחק בכל זאת. "שיהיה על המגרש, הרי הוא יכול להבקיע שער מכלום, וזה יצדיק את הכל", אמר הבלם. ההימור פגע בול הסקוטי האימתני בקושי רץ, אבל עמד ברחבה והצליח לכבוש את השער היחיד. מרדית', שעבד בשביל שניהם, נבחר לשחקן המצטיין.
באותה שנה עמד וולשי במוקד העניינים גם מחוץ למגרש. ביחד עם רוברטס, הוא היה בין יוזמי הקמת איגוד מקצועי של כדורגלנים, אשר שם למטרה לעמוד על זכויותיהם התעסוקתיות והסוציאליות. בין היתר, דרש האיגוד לבטל את שכר המקסימום שנקבע על ארבעה ליש"ט לשבוע ולהנהיג מעבר חופשי בין הקבוצות בתום החוזה. הארגון נוסד בדצמבר 1907, עוד לפני האליפות הראשונה של יונייטד, וחיש מהר עלה על העצבים לפקידי ההתאחדות שאיימו להשעות לצמיתות את השחקנים החברים בו. בסופו של דבר, הגזירה הוסרה, אך דרישותיהם הצודקות של מרדית' ורוברטס נחלו כישלון.
את עונת 1909/10 סיימה יונייטד במקום החמישי, אך היא בכל זאת חשובה מאוד מבחינה היסטורית הרי דייויס הגשים אז את חלומו הגדול והעביר את הקבוצה לאולד-טראפורד. האיצטדיון הישן ברחוב בנק סבל לא רק ממגרש גרוע, אלא גם מאוויר מזוהם בעשן שפלטו המפעלים באיזור התעשייה הסמוך. תחילה רצה הבעלים להקים איצטדיון שיכיל 100 אלף מקומות, אך התפשר לבסוף על 77 אלף. הוא נבנה תוך פחות משנה, המשחק הראשון בביתה החדש של יונייטד התקיים ב-19 בפברואר 1910, וליברפול קלקלה את החגיגה עם ניצחון 3:4. בעונה המלאה הראשונה באולד-טראפורד זכתה יונייטד באליפות השנייה שלה, והיא היתה דרמטית הרבה יותר מהראשונה. שחקן הרכש החשוב היה אינוק ווסט שהגיע מנוטינגהאם פורסט והבקיע 19 שערים בעונת הבכורה בקבוצה.
הטעות של ליברפול
הכל התחיל ברגל ימין עם שבעה ניצחונות בשמונת משחקי הליגה הראשונים, אך בהמשך נקלעו חניכיו של מאנגנל למשבר, ובמחזור הלפני-האחרון עקפה אותם אסטון וילה עם ניצחון 2:4 ענק במפגש הישיר, כשיש לה גם משחק חסר ביד. את משחק ההשלמה סיימה הקבוצה מבירמינגהאם בתיקו מול בלקבורן, וכך הגיעה יונייטד למחזור הנעילה כשהיא בפיגור שתי נקודות אחרי היריבה. היא פירקה את סנדרלנד 1:5 ושמחה מאוד לשמוע דיווחים על כך ש-וילה נכנעה באנפילד בתוצאה 3:1. אוהדי ליברפול שייחלו להפסד קבוצתם לצ'לסי בשלהי העונה שעברה על מנת למנוע מהשדים האדומים את האליפות ה-19 שלהם וקיבלו את מבוקשם עם "בישול עצמי" נהדר של סטיבן ג'רארד, צריכים לבוא בטענות גם לקבוצתם מלפני מאה שנה. הניצחון ההוא של ליברפול במאי 1911 הוא זה שיאפשר לפרגוסון לחגוג את ההישג ההיסטורי הכביר שלו. מה יכול להיות אירוני יותר?
הקבוצה המפוארת של מאנגנל נחלשה אחרי האליפות השנייה. המזכיר עצמו ערק למנצ'סטר סיטי ב-1912, ובאופן מדהים הוא עדיין נותר היחיד שאימן את שתי הקבוצות העירוניות. הקפטן רוברטס עזב את הקבוצה ב-1913 לטובת אולדהאם. טרנבול המשיך לשחק באולד-טראפורד עד 1915, אז גויס לצבא הבריטי ונהרג בגיל 32 במלחמת העולם הראשונה. ווסט הושעה ב-1915 על ידי ההתאחדות אחרי שנחשד במכירת משחקים, למרות שטען לחפותו עד יום מותו. מרדית' הבלתי נלאה שרד את המלחמה ובילה ביונייטד עד 1921, אז חזר לסיטי וסיים את הקריירה ב-1924, כשהוא רחוק חודשיים מיום הולדתו ה-50. הוולשי עם קיסם השיניים הלך לעולמו במנצ'סטר באפריל 1958, חודשיים בלבד אחרי אסון המטוס במינכן ששינה את תולדות הכדורגל המודרני.
השבוע תעשה יונייטד היסטוריה. פרגוסון עומד לזכות באליפות ה-12 שלו. באזבי הצעיד את השדים האדומים לחמש אליפויות. מאנגנל, שהלך לעולמו ב-1932, חתום על שתי הראשונות. שיא של 19 אליפויות מתחלק בין שלושה מאמנים בלבד. כאשר מסתכלים על ההיסטוריה המפוארת של המועדון, זהו הנתון המדהים ביותר. את שני המנג'רים כולם מכירים. עכשיו אתם יודעים גם יותר על "המזכיר".
אל תפספס
