הבלוג של אריאל גרייזס: מרכז הבעיות

אנחנו כבר טיפה יותר מחודש פה וזה אומר שהגיע הזמן ליום שכל ישראלי שמתגורר בחו"ל יודע שיגיע וירא ממנו – כמובן – ביקור החותנת הפולניה. כשאנשים חושבים על לגור בחו"ל, הם סופרים את היתרונות אבל משום מה הם שוכחים את אותו חודש בשנה שבה מגיעה להתנחל אצלך בבית המשפחה מהארץ. תגידו – זה רק חודש, אבל לא צריך את איינשטיין כדי לדעת שזמן הוא דבר יחסי.

כולכם שמעתם את הסיפורים על הפולניות. ובכן, יש לי חדשות בשבילכם – הכל נכון. ה-כ-ל. למעשה, ואת זה אנשים לא יודעים, יש ספר הדרכה לפולניה המתארחת, ספר כל כך סודי שרק קטעים בודדים ממנו הצלחנו לשחזר. למזלנו, הצלחנו לשים יד על אותם קטעים נבחרים וכשירות לציבור אני אציג אותם פה לראשונה:

1. את לא רוצה שיידעו שאת אוכלת הרבה ולכן בכל פעם שייתנו לך מנה, לא משנה כמה קטנה, את צריכה להאנח בקול ולהגיד "אוי, זה הרבה מדי".

2. אחרי שתורידי עשירית ממה שנתנו לך, לא צריכה להיות לך בעיה לקחת מנה שניה בדיוק באותו גודל, אבל אל תשכחי לוודא שכולם יודעים שאת עושה את זה רק כדי שהאוכל לא ייזרק לפח.

3. זה הזמן להתנקם בבת שלך שעלתה לך בטיפולים ארוכים אצל רופא השיניים - בכל פעם שהנכד לא רוצה לאכול תשאלי אותו – "רוצה סוכריה?"

4. ודאי שכולם יודעים שאת קמה ראשונה ואף פעם לא אחרי חמש וחצי בבוקר. אם בלי כוונה מתקילים אותך עם התעוררות מאוחרת, תרצי זאת בכך שלא ישנת כל הלילה כי המיטה לא היתה נוחה לך.

5. תאריך תפוגה על גבינה הוא המלצה בלבד. את אוהבת קוטג' חמוץ, בעיקר כשכולם רואים אותך אוכלת אותו

6. אין ילד שמבוגר מדי מכדי שיאכילו אותו מול הטלוויזיה

7. להעלב זאת בחירה. ואת מוזמנת לבחור אותה מתי שאת רוצה.

8. מים חמים זאת גם שתיה

9. אם מישהו בבית רואה ערוץ שאת לא אוהבת (כלומר, כל דבר שהוא לא ערוץ האוכל או הקניות) שבי לידו ותיאנחי אנחה אחת כל חצי דקה. זה שהוא לא פולני לא אומר שאין לו רגשות אשם.

10. הכי חשוב, תזכרי: את לא טועה. אף פעם.

כן, הייתי יכול להמשיך עוד ועוד, אבל נראה לי שאני אעצור בנקודה הזאת כי אני חושב שהנקודה ברורה. קשה לראות בייסבול כשהחמות בבית, אבל זה לא אומר שאני לא הולך לנסות לדבר עליו קצת. בכל זאת, יש הרבה על מה לדבר, אז הנה סיכום של כמה נקודות מהחודש הראשון (וקצת) של בייסבול העונה.

- בית ה-AL מרכז הולך ונהיה מוזר יותר ויותר. לא רק שהקבוצות שמובילות אותו הן קליבלנד (הקבוצה עם המאזן הטוב ב-AL, מי היה מאמין) וקנזס סיטי, אלא שמינסוטה – זאת שלקחה את הבית בשנה שעברה – ושיקגו נמצאות בתחתיתו בהפרש עצום מהקבוצה במקום הראשון. לגבי מינסוטה, במשך שנים היא דיללה את כמות הכישרון שלה ונשענה על פיצ'ינג צעיר והשילוב בין מאוור למורנו כדי להצליח. הבעיה היא שמאוור פצוע מתחילת השנה, מורנו בבירור עוד לא התגבר על הפציעה משנה שעברה (הומראן אחד וממוצע נושק ל-200) והפיצ'ינג – אפילו אחרי הנו-היטר של ליריאנו – פשוט לא שם.

- המקרה של הווייט סוקס יותר מורכב. על פניו, יש להם מגישים טובים וליין אפ שאמור לשים נקודות. אבל בשורה התחתונה, למעט קונרקו וקוונטין, כמעט אף אחד שם לא מצליח לחבוט והבולפן נראה מזעזע. בניגוד לטווינס, אני דווקא חושב שהמצב בשיקגו לא אבוד, אבל הוא תלוי בבן אדם אחד בלבד – אוזי גיין. בדיוק כמו עם מקרה פינלה שנה שעברה, יש מנג'רים שבאיזה שהוא שלב ממאיסים את עצמם על השחקנים שלהם עד לשלב שהם עולים לשחק ללא מוטיבציה לחלוטין. המקרה של גיין – איש מאוד מצחיק שלא אכפת לו להגיד כל דבר, אבל גם כזה שלא סותם את הפה ועולה על העצבים של כולם – הוא בדיוק כזה. אלא אם ייקרה משהו מאוד דרמטי בשבועות הקרובים, קשה לי לראות איך גיין מגיע לפגרת האול-סטאר, שלא לדבר על סוף השנה, כמאמן של הווייט סוקס.

- הנה חידה: איזו קבוצה מחזיקה את שני השחקנים עם אחוזי החבטה הטובים בליגה ולא קוראים לאחד מהם אלברט פוחולס? בתחילת השנה אמרתי שאחד הדברים המענינים לקראת העונה הקרובה יהיה לראות איך הקרדינלס מתמודדים עם הבלגן עם פוחולס, ובכן, התשובה היא – מצוין, תודה. נכון, פוחולס רחוק מלהיראות כמו האלברט שאנחנו מכירים, אבל מי היה מאמין – לא רק שהולידיי מרביץ באחוזי חבטה מטורפים, הרי שלאנס ברקמן נראה פתאום כמו הברקמן שלקחתי בסיבוב הראשון בפנטזי לפני ארבע שנים, עם 10 הומראנס ואחוזים של 37.4. מדהים

- מה שכן, אני אשמח אם מישהו יגלה לי מה עובר על כריס קרפנטר. בתחילת העונה אמר חבר שאצל קרפנטר הכל תמיד ברור – או שהוא פצוע או שהוא תותח. ובכן, השנה הוא לא זה ולא זה – הקבוצה שלו לא הצליחה לנצח עד אתמול אפילו משחק אחד שהוא פתח בו, ברוב הפעמים באשמתו. אני לא אתפלא אם באיזה שהוא שלב נגלה את הבחור ברשימת הפצועים לתקופה ארוכה, כי משהו כאן בבירור לא בסדר.

- שימו לב מי מעל מאזן חצוי – לא פחות מפיטסבורג פיירטס, קבוצה שלא ראתה עונה עם מאזן חצוי מאז שבוש האב היה בשלטון בערך. האם יש להם סיכוי להמשיך ככה? קשה לי להאמין, אבל אני בעדם.

- שאלה לא קשורה – למה קוראים ב-NBA לטיים אאוט של 20 שניות, אם הוא בעצם לוקח 4 דקות?

- לכל אלו שחששו שפילדלפיה לא יהיו מספיק טובים למרות הפיצ'ינג המדהים שלהם, טוב – אפשר להירגע. אפילו עם רוי אוסוולט ב-DL, לקבוצה הזאת יש מספיק כלים כדי לנצח כל משחק, וכרגע הם עם המאזן הטוב בליגה. הסיבה? בדיוק כמו שנה שעברה, גם השנה הזאת מצטיירת ככזאת שבה פיצ'רים הולכים לשלוט (ולראיה, יש לנו כבר שני נו-היטרים) ולפילי יש את הכי טובים בעסק.

- אי אפשר בלי מילה על ה-AL מערב, הבית שבתוכו אני חי. כרגע, זה נראה כמו הבית הצמוד בליגה, כשכל ארבע הקבוצות נמצאות במרחק שלושה משחקים אחת מהשניה וראשות הבית מתחלפת כל יומיים. קשה לי שלא להתרשם מסיאטל, קבוצה שרבים (גם אני) חזו לה עונה של 50, מקסימום 60 ניצחונות, מצליחה להחזיק מעמד בשיניים ולהיות קרובה קרובה למאזן חצוי, תוך שהיא נותנת פייט יפה לשאר הקבוצות בבית. איך היא עושה את זה? בצורה מאוד אופורטיוניסטית, כשהיא מצליחה להכניס ראן פה ושם, ובעיקר באמצעות שני פותחים מצוינים – פליקס הרננדז הסיי יאנג ומייקל פיניאדה הרוקי הנפלא – וגם עם בולפן שבו זוהר ברנדון ליג הקלוזר, שאף פעם לא ידעתי שיש לו כזה סטאף מצוין. מעניין לציין שאתמול סיאטל שלחה את מילטון בראדלי ל"משימות" (כלומר, נפטרה ממנו) למרות שהוא עולה לה 12 מיליון דולר העונה. המהלך הזה מעיד על קבוצה שלא מתביישת לעשות צעדים נכונים, גם אם הם כואבים, ובהחלט מראה שהם בדרך למקום הנכון. מצד שני, זאת סיאטל, והיא כבר עשתה את זה עם ריצ'י סקסון בעבר. אז לך תדע.