הפסדנו? תשכחו מזה: זווית האוהדים בברצלונה

רבים משונאיה של מכבי תל אביב ואוהדי יריבותיה מלגלגים על אוהדי הקבוצה כי הם אינם מסוגלים להבין את שמחתה האמיתית של אליפות או של תואר כלשהו, משום שאלה נוחתים עליהם מדי שנה, ובאופן כמעט קבוע. אוהדי מכבי יאמרו אמנם שהם שמחים מכל אליפות כאילו היתה הראשונה, אולם ייתכן שהם גם מנסים לשכנע את עצמם. כך או כך, כשם שהשמחה על תואר קטנה אולי במכבי מאשר במועדונים אחרים, כך גם תוגת ההפסד, בוודאי כשיש נימוק אחר לתוגה, דוגמת יום זיכרון לאומי.

ניתן לחלק את אוהדי סגנית אלופת אירופה שהגיעו לברצלונה לשתי קטגוריות: אלה שאוהדים את מכבי בשל רצונם להיות חלק ממשהו גדול, חלק מהקבוצה המנצחת, ואלה שאוהדים אותה בגלל יצר האמביציה האדיר שמלווה את המועדון ולטענתם גם אותם עצמם. מבחינת הזן הראשון, נתח משמעותי מהאוהדים, העובדה שמכבי תל אביב הצליחה לשמור על כבודו של יום הזיכרון הישראלי היא בבחינת גאווה אישית. עבורם, התואר "הקבוצה של המדינה" נושא משמעות רבה. אם, לדעת רבים, התואר הזה נלקח מהקבוצה כשפגעה במעמד יום הזיכרון במהלך הפיינל-פור בפאריז לפני כעשרים שנה, טוב הדבר כי הוא ישוב אליה כעת, כשהגנה עליו בגופה. "זוהי נבחרת ישראל האמיתית, ולכן היא מחויבת להגן על יום הזיכרון, ובזה היא עמדה", סיפר אבנר, אוהד ותיק. אם למישהו היה ספק, זה גם הטון המוביל בקרב האוהדים בכל הנוגע להישארות בליגה אל מול עזיבה לליגה אזורית.

דקות לאחר הוראתו של שמעון מזרחי "להתנהג בהתאם" בשל כניסתו של יום הזיכרון, יצאו אוהדי מכבי אל מחוץ לאולם, נעמדו לעמידת דומייה מאורגנת - שתוזמנה על ידי כמה מהאוהדים שהשתמשו בזמבורות כדי ליצור צפירה מדומה. כמו ישראלים רבים, גם את אוהדי מכבי, או לפחות את אלו הנמנים עם הזן הראשון - יש בעמידה המאורגנת ובציון המשותף הזה בבחינת נחמה וחיזוק.

הזן הראשון של האוהדים לא הצליח להסתיר את עמדותיו גם לאורך המשחק וספק אם ניסה. בעונה שעברה, במחווה משעשעת משהו, שרקו האוהדים ביד אליהו שריקות בוז רועמות למעודדות הקבוצה בשל העובדה שאלו עלו לפרקט עם תלבושות אדומות, כחלק מקמפיין פרסומי של חברת מעדני חלב מוכרת. שנה וחצי עברה, והם נתנו בוז רועם לנציג טורקיש אירליינז, חברת התעופה המהווה את הספונסר הראשי של היורוליג, כשזכה להוקרת הכרוז במהלך אחד מפסקי הזמן. בשנה הבאה ייערך טורניר הגמר של הליגה באיסטנבול, ואם מכבי תל אביב תעלה, מעניין עד כמה ישפיע הדבר על נוכחות האוהדים הצהובה. הישראלים צמצמו השנה משמעותית את נסיעותיהם לטורקיה, בשל המשבר מן המדינות. בהנחה שאוהדי מכבי מייצגים מדגם ראוי לאוכלוסיה היהודית בישראל (אם לא ימינה מכך), איך יתיישר הרצון לתמוך ב"נבחרת ישראל האמיתית" אל מול הרצון לחבל בכלכלה הטורקית?

הזן השני של אוהדי מכבי, כאמור, תמיד דורש לחפש את הניצחון הבא. שעות לפני המשחק, ועל אף שמחירי הכרטיסים ירדו משמעותית, המשיכו האוהדים לחפש דרכים למצוא את המחיר הזול, את זה שיאפשר להם ניצחון אישי - גם אם מכבי האהובה תפסיד במשחק עצמו. בניגוד לערב שבת, הפעם לא נרשמה נוכחות ניכרת של אוהדי מכבי שנותרו בחוץ, בעיקר הודות לאוהדי ריאל מדריד: אוהדי סיינה הפגינו לעומתם נוכחות מרשימה ביציעים, על אף העובדה שקבוצתם השתתפה במשחק שרק ליורוליג הפתרונים באשר לסיבת קיומו.

כשעתיים לאחר סיום משחק הגמר ובתום הפוגת ציון יום הזיכרון מחוץ לאולם ובבית הכנסת הגדול בעיר, החלו כבר אוהדי מכבי תל אביב בתכנון העונה הבאה. נכון, ההפסד בגמר היה מאכזב, מדובר בהפסד נוסף לאוברדוביץ' ולשטיח האוהדים הירוק ובעיקר בתואר נוסף שנמנע מהצהובים, דבר שהאוהדים לא מוכנים לסלוח לעצמם עליו - גם אם מדובר בהישג גדול ביחס לציפיות מהעונה הזו בתחילתה. האוהדים מחליפים ביניהם כובעים: ראשית הם עוטים את כובע רואה החשבון ומנסים להבין את משמעות העלאת השכר שדורשים פארגו ואידסון על המאזן השנתי, והאם הם ראויים לו. שנית, הם עוטים את כובע האורטופד, ומנסים להבין האם פרקינס יכול לשוב מהפציעה החמורה שעברה עליו, מחפשים השוואות לפציעות ספורט דומות, ומנתחים עד כמה יש להותיר לו מקום ברוטציה. כאלה הם אוהדי מכבי: לצד תוגת ההפסד, הם תמיד מתנחמים באפשרות להשיג את הניצחון הבא: כשם שביטלו ושכחו את הניצחון המרשים אך לפני יומיים על ריאל מדריד, כך הם מבטלים את ההפסד.