המהפך במשפחת גאסול

* תחילת המחצית השנייה של משחק מס' 2 בסדרה, 49:51 לדאלאס על הלייקרס. קובי בריאנט מחטיא ליי אפ קל, ופאו גאסול, שמנסה לקטוף ריבאונד התקפה, נופל על הפרקט בשלומיאליות. אם הלייקרס מטואטאים הערב (ראשון), זו תהיה התמונה שתספר את הסיפור של הסדרה הזאת. אפשר לדבר על 10 מ-52 מחוץ לקשת לשחקני לוס אנג'לס (19.2 אחוז) לעומת 29 מ-74 למאבס (39.1 אחוז); אפשר גם להזכיר את 52 הנקודות לספסל של הלייקרס מול 112 לספסל של דאלאס בסדרה כולה. אבל בשורה התחתונה, מדובר פה בשני סופרסטארים שאחד מהם נחשב לשחקן הטוב בליגה והשני לכוכב המשנה הטוב ביותר, לפחות עד העונה ולאור ההיררכיה הלא ברורה במיאמי בין וויד ולברון. צמד הסופרסטארים מפסיד סדרה לנוביצקי אחד, גדול ככל שיהיה, בניגוד גמור למגמה שהחלה להסתמן בשנים האחרונות מאז התאספות השלישייה הגדולה בבוסטון.

* ובינתיים בחצי גמר המערב הנוסף, שתי קבוצות משווקים קטנים מראות שלא חייבים למגנט שורה ארוכה של סופרסטארים כדי להצליח. כשרואים ובעיקר שומעים את הקהל של אוקלהומה סיטי וממפיס, מתוודעים לצד החיובי במהלכי הרחבת הליגה של דייויד סטרן. במיוחד בהשוואה לקהל של הלייקרס: זה בסדר גמור שפיל ג'קסון נכנס בפאו גאסול, אפשר להתווכח לגבי הביקורת הגלויה שבריאנט העביר על הספרדי במהלך הסדרה מול ניו אורלינס, אבל להגיב לקשיים שלו בשריקות בוז לאורך משחק מספר 2? ועוד בשאר הזמן להישאר בשקט, אלא אם הלייקרס מצליחים לייצר איזושהי ריצה? כנראה השובע של האלופה מחלחל גם ליציעים בסטייפלס סנטר.

* אוקלהומה-ממפיס, משחק מספר 3, לקראת סוף המחצית: זאק רנדולף נחסם על ידי סרג' איבאקה, המהלך מוביל להתקפת מעבר של הת'אנדר, ובסיומה דוראנט צולף שלשה גבוה מעל ידיו המושטות של שיין באטייה. רצף מהלכים זה מדגים הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות הצעירות – אוקלהומה קבוצה מודרנית עם אורך ואתלטיות, ממפיס קבוצה מסורתית יותר, החל מהרכזים שלה ועד לצמד הפנים רנדולף-גאסול. במשחקים 2 ו-3 שתי הקבוצות השתוו זו לזו ברמת הקשיחות, מצב שבו אוקלהומה הייתה אמורה להוביל 1:2 ולהחזיר לעצמה את הביתיות. אבל אז הגיע הרבע האחרון בממפיס שאמור להיות הרבע של דוראנט.

* החל מאמצע אותו רבע ותוך חמש דקות, ראסל ווסטברוק כפה את עצמו על המשחק, עם רגעים קשים בהם קלע רק 1 מ-5 מהשדה. בכל אותו הזמן, הקלע הבולט של הליגה, קווין דוראנט, בקושי נגע בכדור. יש לציין שזה היה גם הודות לשמירה של טוני אלן, אבל לפרקים נראה היה שווסטברוק פשוט לא מעוניין לבצע אפילו תרגיל בסיסי של חסימה גבוהה מדוראנט, שמצדו הספיק להתקרר עד לזריקות הבאות שלו. תוסיפו לכך את החידוש של ליונל הולינס - להעלות את מאיו ברגעים המכריעים כדי לעצור את ווסטברוק ותוך כדי להרוויח קליעה מבחוץ בהתקפה – ותקבלו מתכון מוצלח להעפלה של הגריזליס לגמר המערב. כדי למנוע זאת, סקוט ברוקס יצטרך להעלות את ג'יימס הארדן באותם רגעי הכרעה, מאחר ותאבו ספולושה לא מסוגל להעניש את מייק קונלי בהתקפה ואינו נחוץ במיוחד כסטופר הגנתי.

* למרות שדאלאס הוכיחה כי היא מסוגלת לנצח בסטייפלס סנטר, ולמרות שעם יתרון 0:3 הסטטיסטיקה לצד המאבס, כדאי להם מאוד לרשום ניצחון כבר במשחק מספר 4 הערב. הפסד ביתי יוביל לרצף משחקים לא פשוט, של חוץ-בית-חוץ. לשמחתם, חזרתו של רון ארטסט לחמישייה תאפשר לשון מריון מרחב תמרון גדול יותר בשמירה הקבוצתית, בהשוואה לקשיים שלמאר אודום הפיזי העמיד בפניו. לא רק טייסון צ'אנדלר צריך לקבל קרדיט על השיפור בהגנה של דאלאס, אלא גם המטריקס, שדווקא בלי המספרים המנופחים והנוצצים מתקופתו בפניקס, ממלא את תפקידו באופן אידיאלי. במידה ופיל ג'קסון יעשה שימוש נרחב יותר בהגנה המצוינת של אנדרו ביינום על נוביצקי, זה יהיה מריון שיצטרך להגיב בחיתוכים לצבע הפרוץ של הלייקרס.