עוד זכייה של גרין ביי

במשך כל הריצה לאליפות, לצד היכולת הסופרמנית של ארון רוג'רס, נראה היה שההצלחה ההתקפית של גרין ביי פאקרס תלויה לא מעט ביכולת של הרצים שלה. הפאקרס זכו בתואר למרות פציעה של ריאן גרנט בפתיחת העונה גם בזכות הבלחות של ברנדון ג'קסון וג'יימס סטארקס. לא סוד גדול הוא, שכדי להשיג משחק ריצה טוב צריך שחקני קו שמסוגלים לייצר חסימות ותנועה של הקו בכיוון הנכון.

לכן, הבחירה בדרק שרוד בסיבוב הראשון של הדראפט לא מפתיעה. שרוד, שלפי דעת מומחים יהיה רק מחליף, יוכל להפתיע רבים בזכות יכולת החסימה שלו במשחק הריצה. הוא שחקן מהיר וזריז לעמדה ומתפקד מצוין בתנועה. ככל ששרוד יוכל להוסיף ליצירת החורים עבור הרצים בהתקפה בדרגה הראשונה והשנייה, כך ההתקפה תזיז את השרשראות יותר דחופות ותספק לרוג'רס את המרווח לייצר התקפה אווירית יעילה. הרמוניה מושלמת בהתקפה של קבוצת פוטבול. במיסיסיפי סטייט שרוד פתח בכל ארבע השנים שלו במכללה למעט בארבעה משחקים, והשנה היה החוסם המרכזי במשחק ריצה שהניב ממוצע של 220 יארדים למשחק (שני ב-SEC). שרוד סיים תואר ראשון במנהל עסקים תוך שנתיים וחצי, בממוצע ציונים של 3.54 (מתוך 4.0). נקודה נוספת לזכותו.

אספקט ההתקפה השני של קבוצה הוא, כאמור, ההתקפה האווירית. למרות היכולת של רוג'רס לשחרר זריקות ארוכות, ההעדפה שלו, על פניו, היא למסירות לטווח הבינוני, כאלה שלוקח לרסיבר פחות זמן להגיע לנקודה או שנמסרות לאחר סקרמבל ויציאה מהפוקט.

רנדל קוב, הבחירה השנייה של הפאקרס, הוא בדיוק זה. על הנייר הוא לא מהיר מספיק כדי להיות רסיבר שרץ עמוק ואינו מסיבי דיו כדי להיות רץ במשרה מלאה. אך ממינוס ומינוס יוצא פלוס, ולקוב יש גם כישורי תפיסה של תופס וגם כישורי ריצה במרחב הפתוח והלא פתוח של רץ. הוא יוכל להיות באזור המטרה של רוג'רס בטווחים הבינוניים ובנוסף לרוץ מהבק פילד, שם יביא לגיוון ולירידת עומס עבור שאר הרצים. בנוסף, לקובס יש יכולות מוכחות כמחזיר בעיטות, האלמנט השלישי בהתקפה של קבוצה. קוב הוא בחירה קלאסית. לנו הצופים יהיה צ'ופר נוסף, מפני שתמיד כיף לראות שחקן במימדים נורמאליים (175.5 ס"מ, 86 ק"ג) משחק בליגה הזו.

אמנם מצבת הרצים של המפרץ איננה ברורה לחלוטין, אך די בטוח לומר שסטארקס התגלה כרץ מצוין ושיש סיכוי שריאן גרנט יהיה כשיר לעונה הבאה. עם זאת, רץ איכותי, כזה שיוכל להיות שותף לחצי מהריצות של הקבוצה או יותר, יכול להועיל. בבחירה השלישית הפאקרס לקחו את אלכס גרין מאוניברסיטת הוואי. גרין מסתמן כעוד רץ שמסוגל גם לתפוס ובכך להשתתף במשחק האווירי )כמו ברנדון ג'קסון וג'ון קון(, אך נראה שיש לו יכולת לשמש רץ אחורי טהור יותר, כזה שרץ דרך האמצע ליארדים בודדים או לפריצות גדולות יותר, ובכך מאפשר להתקפה ללכת לאחר מכן על מהלכים פתוחים.

גרין עשה קפיצה עצומה מעונת 2009-10, בה רץ ל-453 יארדים ושני טאצ'דאונים על הקרקע ותפס ל-98 יארדים וטאצ'דאון, לעונת 2010-11, בה רץ ל-1,199 יארדים עם 18 טאצ'דאונים על הקרקע ותפס ל-363 יארדים וטאצ'דאון. קפיצות חדות שכאלה לעתים מצביעות על שחקן שלא יציג יכולת מרשימה במקצוענים, אך נקווה בשבילו שהוא כן יוכיח את עצמו ויצליח לייצר רמה נאותה בשלב הבא של הקריירה שלו. בעונה הקודמת הוא השיג במשחק אחד 327 יארדים כוללים ושלושה טאצ'דאונים. גרין עוזב את ליגת המכללות לאחר שתי עונות בלבד בצעד חריג בעידן הנוכחי, אך לעמדה של רץ יש "חיי מדף" קצרים בדרך כלל וככל שהרץ טרי יותר כך הוא יכול לייצר יותר. אם גרין יצליח להשתלב באופן פעיל בקבוצה ולחתום על חוזה שני רווחי (בגרין ביי או בקבוצה אחרת), אפשר יהיה לומר שהוא ביצע צעד נבון.

כשאחד ממובילי ההגנה שלך מגיע לגיל 34 ועוד אחרי 14 עונות בליגה, מן ההכרח לחשוב על חילוף בעתיד הקרוב. צ'ארלס וודסון מהווה חלק משמעותי עבור ההגנה האחורית של גרין ביי וכך עשה לאורך הריצה לאליפות. אמנם, נראה שהוא כשיר לעוד עונה, שתיים או אולי אפילו ליותר, אך הוא לחלוטין בשלב הנכון בקריירה לחנוך אחרים. בחירת סיבוב רביעי איננה נכנסת לקטגוריית 'דור העתיד', אך דבון האוס, הקורנר מניו מקסיקו סטייט, יקבל כנראה את ההזדמנות ללמוד מוודסון המצוין והוותיק ואולי אף לתרגם זאת עוד בעונה הקרובה (בהנחה שתהייה) על המגרש.

כמה הבחור טוב? לפי סרטי ההיילייט שלו, בתיכונים הוא היה כוכב ובמכללות הוא היה רק בסדר, למרות סטטיסטיקה די מרשימה של 11 אינטרספשנים, שלושה מהם לטאצ'דאונים. לזכותו ייאמר שהוא בחור גדול יחסית (185 ס"מ) שאוהב לחסום ולהרביץ ושנאמר עליו שיש לו פוטנציאל. לרעתו ייזכר כי לפניו נבחרו עשרים ושניים מגנים אחוריים ועוד סייפטי מובהק אחד (רחים מור, על ידי הברונקוס) וגרין ביי עצמה בחרה תופס ורץ לפני שהחליטה ללכת על מגן פינה (יוצאים מנקודת הנחה שהבחירה בשחקן ליין התקפה בסיבוב הראשון לא הייתה משתנה). כנראה שהאוס היה הכי טוב ממי שנשאר או הכי מתאים להם בעיניהם. נקווה עבורו שזו האופציה השנייה שכן אמנם בחירת סיבוב רביעי לרוב מסתיימת בחוזה, אך היא לחלוטין לא מבטיחה עתיד.

האם גרין ביי תזכה באליפות? הרבה דברים קורים ומשתנים ב-NFL ואת התשובה לכך נקבל (אם בכלל) בפברואר הבא. דבר אחד בטוח: הפאקרס לא הולכים לוותר בקלות על התואר.