רק יעקב שחר אשם

רק שחקן גדול באמת יכול להחליט מתי בא לו להתעורר. מתי הוא צריך לנער את עצמו ולחזור כדי לסתום כמה פיות שנפתחו בתקופה שבה הוא קצת הוריד הוליך. אבירם ברוכיאן חשב שהוא עשה את זה כאשר הוא כבש את שער השוויון של בית"ר מול הפועל רמת גן ורץ עם אצבע על השפתיים לכיוון היציעים בטדי, אבל אפילו חבריו לקבוצה לא מצאו אותו צודק אחרי עונה כל כך איומה. ערן זהבי, לעומתו, שעורר בשבועות האחרונים אצל כמה אנשים את הספק מחדש, לא מבזבז גרם של אנרגיה על התרסות. הוא כל כך בטוח בעצמו, שכל השאר לא חשוב. אם הוא רק יעשה את התנועה כמו שהוא יכול, יבעט בצורה מדויקת כמו שהוא יודע, הכל יהיה בסדר.

היכולת הזו לשלוט בדברים, יכולת שהיא קודם כל מנטלית, זו אחת התכונות הכי כבירות שאפשר לראות אצל ספורטאי. זהבי מראה זאת בכל פעם מחדש, אבל עדיין יש תחושה מודחקת בשיח הכללי שזה אחד הפרקים האחרונים בסיפור הסינדרלה החד פעמי. גם מפרשת הנבחרת הוא יצא בצורה מעוררת כבוד, עם הרבה בגרות נפשית וחוכמת חיים. הוא לא נעלב כמו כל שחקן ישראלי טיפוסי, הוא לא לקח אישית את האנטגוניזם שהוא עורר, אלא עשה את מה שצריך לעשות: הוריד את הראש, והתנצל. מי שמקשיב לערן זהבי מתראיין ("אם נילחם ככה, יהיה בסדר בקרית אליעזר"), ודאי הרגיש כבר שלא מדובר בטיפוס מתנצל. מדובר בסיפור אמיתי, בשחקן גדול על אמת, שצועד בביטחון לעבר המטרות שלו. וזו רק ההתחלה.

האבסורד הכי גדול יהיה אם אלישע לוי ישלם את המחיר על אובדן האליפות של מכבי חיפה. אלישע לוי, למרות שגם לו יש חלק לא קטן במפלות של מכבי חיפה במאני טיים, הוא הקורבן הנוח לכולם במערכת. הוא שקט, הוא נעים, הוא הגון, הוא לעולם לא יגיד לכם 'לא אני הוא זה שהחליש את הסגל בתחילת העונה, וויתר בצורה מושכלת על עוגנים בקבוצה שגם ככה הייתה צריכה להתחזק. לא אני בחרתי שלא להוציא יותר מדי כסף על רכש, לא להתחרות על שחקני מפתח. אני רק מבצע מדיניות. הגיונית, בריאה. אולי קיצונית מדי בגישה הרזה שלה, אבל איזו ברירה הייתה לי?'. גם מול מכבי נתניה אלישע לוי עשה הכל נכון: חילופים אמיצים, מהירים, אבל המחסור בשחקני הכרעה במכבי חיפה ומנהיגים אמיתיים על המגרש שוב גבה מחיר.

להבדיל מהפאשלה מול בני יהודה אשתקד, הפעם למכבי חיפה יש עוד ארבעה מחזורים לתקן. אוהדי הקבוצה היו יכולים להתנחם בוודאי גם בעובדה שלפני כתשע שנים מכבי חיפה עברה טראומה דומה כאשר הובסה בבית 4:0 על ידי מכבי קרית גת, רק כדי למצוא שם את הכוחות כדי להכות בהפועל תל אביב 0:3. רק שאז פתחו בהרכב מכבי חיפה יעקובו ופראליה, רוסו ובניון, ז'וטאוטאס וקייסי. היום במכבי חיפה אין שמץ מהמנהיגות הזו, מקור הרוח. נהוג לחשוב שמכבי חיפה כמערכת היא הכוח הדומיננטי בהצלחת המועדון, וזה נכון, אבל נכון עד גבול מסוים. עד הגבול שאותו רק הגורם האנושי מסוגל לחצות. היתרון בגורם האנושי. ולהפועל תל אביב, שנעזרה השבוע בטוטו תמוז וערן זהבי, יש יתרון גדול בתחום הזה. עם יתרון כזה, גם עוזר המאמן יכול לנצח 1:4 במשחק העונה.

איפה החלק של אלישע לוי, אתם שואלים. מתי כבר הוא יעלה על המוקד, חלקכם צועקים. אם כך, האשמה העיקרית שלו היא בכך שהוא מסתיר זאת. מסתיר זאת מצוין. בניגוד לבעיות אחרות שהוא יכול היה לפתור תוך כדי תנועה, עם הבעיה הזו אלישע לוי לא מתעמת. הוא מסתיר אותה. החלק שלו הופך משמעותי כאשר מקשיבים לתשובות שלו בשבועות האחרונים: אנחנו לא בלחץ, אף אחד לא בלחץ, פשוט אנחנו לא משחקים טוב. זה השקר שמכבי חיפה מספרת לעצמה לאורך כל העונה המצוינת שלה. כשהתוצאות לצידה, זה הרבה יותר קל. אבל זה עדיין שקר. בניגוד לאותו משחק בלתי נשכח מול קרית גת, קור הרוח שמכבי חיפה מנסה לשדר גם הפעם הוא לא אמיתי. אברהם גרנט, המאמן אז, היה רגוע, כי הוא ידע שיש לו על מי לסמוך. מכבי חיפה הנוכחית יודעת שהיא לא כזו טובה, בטח לא הכי טובה, ממש לא הרבה יותר טובה מיריבותיה לפלייאוף העליון, ואלו השלבים שבהם האמת משתלטת. אם הפועל תל אביב לא הייתה נותנת לה הזדמנות לחזור אחרי משחק העונה הקודם, ספק אם בכלל למישהו היו טענות על הקיזוז.

זה עדיין לא אומר שמכבי חיפה איבדה את האליפות. העדות הטובה ביותר לחוסר הוודאות בצמרת זו העובדה שאין כמעט אף פרשן בישראל שמוכן לשים את האצבע ולומר מי תזכה בתואר, למרות שהפועל תל אביב נראית הרבה יותר בטוחה בעצמה, יותר יכולה ורוצה באותה מידה. יכול להיות שהמכה שחטפה ממכבי נתניה תחזיר את מכבי חיפה לעמדה נוחה יותר להסתיר את החסרונות שלה בשחקני מפתח, ולכן גם לא בטוח שתיקו יהיה רע לאלישע לוי במשחק הזה. האגו רוצה יותר, ברור, אבל לא בטוח שהגוף מסוגל. הגוף כרגע רוצה רק לעמוד על הרגליים. תיקו, לעומת זאת, ייצב את המערכת, ויכניס את הפועל תל אביב למצוקת הנרדף לשלושה מחזורים קשים, כולל דרבי חם. אולי בעזרת התובנה הזו אלישע לוי ירגיש פחות צורך להראות בכוח שמכבי חיפה לא בלחץ, וינסה להתאים את עצמו ליריבה העדיפה, דבר שלא עשה מספיק בשני המשחקים הקודמים מול הפועל תל אביב.

להבדיל אלפי הבדלות, גם ז'וזה מוריניו שיחק על תיקו בקלאסיקו הראשון כדי לעצור את המפולת מול ברצלונה. למשחק הבא הוא ושחקניו הגיעו הרבה יותר רגועים. אלישע לוי יכול להמר על התקפה ולהתנפל על הפועל תל אביב, עם הקהל בקרית אליעזר זה יכול גם להצליח, אבל כדאי שיזכור מה תקלה קטנה יכולה לעורר בשחקנים הטראומטיים שלו. תיקו יכול להשתלם לא פחות לטווח הארוך, והוא גם ודאי ישכנע את הנשיא, יעקב שחר, להגיע למסקנות הנכונות לקראת העונה הבאה ולעזור למאמן שלו להילחם באמת בבעיה המרכזית בקבוצה.

שעירוני קרית שמונה מרגישה מיצוי בעצם ההפעלה לפלייאוף העליון. מאז שהבטיחה את מקומה שם, ההפסדים מגיעים בשרשרת.

לא להאמין, אבל בשבועות האחרונים אוהדי בית"ר ירושלים מסתובבים עם חיוך על הפנים. מדובר בהישג עצום למאמן החדש שהגיע, רוני לוי, מאחר שבעונה איומה כזו אין בדרך כלל מקום לחיוכים. יש לו את אותם שחקנים נרפים, החלוץ שלו עדיין לא פוגע, הקפטן שלו עדיין מתקפל אחרי כל גליץ', אבל לכולם ברור שהפעם לעסק הזה יש בעל בית. יש מי שיודע מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות. גם מול הפועל רמת גן, נדמה היה שבית"ר חוזרת לסורה. האוהדים עשו קרקס באימון, השחקנים שיתפו איתם פעולה, וכרגיל לא הביאו את אותן אנרגיות למשחק קטן על הנייר. אלא שבעידן הזה תקלה כזו לא אמורה לתפוס את המערכת לא מוכנה. הדברים כל כך מתורגלים, כל כך מתוכננים, שהם באים הרבה יותר בקלות. תגידו שזו רק הפועל רמת גן, אבל גם אחרי ההרחקה של משה בן לולו מול הפועל תל אביב בגביע, בית"ר נשארה על הרגליים וידעה בדיוק מה לעשות.

נותר לנו רק לדמיין מה היה קורה אם רוני לוי היה מגיע לבית"ר לפני חמש שנים, כפי שהוצע לו אז, בתחילת עידן גאידמק. נותר לנו רק לשער מה מאמן ברמתו היה עושה עם הכסף. סביר להניח שהרבה מתחלואי אותה תקופה היו נמנעים, סביר להניח שהחלטות מקצועיות הרבה יותר טובות היו מתקבלות וההרס הנוכחי היה הרבה יותר קטן. אין ספק שגם החיים עשו את רוני לוי מאמן הרבה יותר טוב כמו שהוא היום. רק החיים יכולים ללמד אותך שתווית של מאמן שלא יודע לעבוד עם צעירים היא רק תווית. היום גאידמק, אם באמת הקבוצה יקרה לו, יכול לסגור מעגל עם אותו רוני לוי. אם רק יספק לו כלים בסיסיים להמשיך את מה שהוא מתחיל כעת, כמו שהוא מבטיח לאחרונה, הוא עשוי לקבל קבוצה שתעניק לו פיצוי על הרבה מאוד מעוגמת הנפש שארגנו לו המאמנים הקודמים שבזבזו לו את הכסף. קבוצה שמוציאה מקסימום ממינימום ולא מינימום ממקסימום.

את ניתוח נקודות התורפה בשתי הקבוצות לקראת משחק העונה, נשאיר לשבוע הקרוב. נחדד רק ונאמר שאסור לשכוח ברשימה הזו את וינסנט אניימה הלא ממש בריא. אם מכבי חיפה תבעט הרבה שער, ותבעט מדויק, הסיכוי שלה לעקוץ יגדל. במכבי חיפה, לעומת זאת, אחת הבעיות המרכזיות היא מסחור בשחקנים שיבשלו את השערים. מלך המבשלים של הקבוצה הוא שלומי אזולאי עם שישה. בהפועל תל אביב, לעומת זאת, לערן זהבי יש כבר 12.

לעונה הרעה של יניב קטן, יש חלק גדול בכך. גם לעובדה שליאור רפאלוב מתעסק הרבה יותר בכיבוש שערים, כי מי שרוצה להיות שחקן העונה עומד כרגע על בישול אחד. אבל האכזבה הכי גדולה בתחום הזה היא מעידן ורד. נדמה כי ורד, כישרון ענק, מתעסק יותר מדי בשטויות, ומנסה להשיג תשומת לב האוהדים בדרכים לא נכונות. בוויכוחים מיותרים עם שופטים, בהפגנות עצבים מיותרות. מכבי חיפה צריכה אותו בתחומים אחרים לגמרי.