"תוך זמן קצר נהיה מעל לשלוש הקבוצות האחרונות בטבלה. הדבר הכי חשוב בכדורגל הוא לא הטווח הקצר, אלא הטווח הארוך הוא זה שקובע. תראו שבעוד חודשיים, אולי אפילו חודש וחצי, נהיה מעל הקו האדום ותראו את ווסטהאם האמיתית". את ההבטחות הללו שיחרר מנג'ר ווסטהאם אברהם גרנט כמה ימים לאחר ה-2:2 הביתי של הפטישים מול ווסט ברומיץ', אי שם במחזור ה-12, בנובמבר 2010.
מאז אותן הבטחות חלפה לה כמעט חצי שנה, ווסטהאם באמת ייצרה כדורגל חיובי, חיברה שני ניצחונות מרשימים על ליברפול וסטוק סיטי עם קאמבק מ-3:0 ל-3:3 (שוב מול ווסט ברום) ואפילו ברחה מעל הקו האדום. אלא שגם המומנטום הזה נעצר וגרנט נמצא היום, ערב המחזור ה-34 בפרמיירליג, במקום הלפני אחרון עם מספר נקודות זהה לזה של וולבס האחרונה, לה יש משחק חסר. לכאורה, לפטישים יש סגל איכותי ורחב יותר מזה של יריבותיה לתחתית והמנג'ר הישראלי לא עמד במטרות שאפילו הוא הציב לעצמו. לכן, קשה להתחמק מהשאלה: האם העונה הראשונה של אברהם גרנט בווסטהאם תחשב לכישלון גם במקרה של הישרדות בליגה?
בעית מנהיגות קשה
במהלך הכתבה ניתקל עוד במספר קונפליקטים ו-ויכוחים, אבל על דבר אחד אין עוררין: אברהם גרנט קיבל בקיץ את המשרה עליה חלם. חוזה ארוך טווח (ארבע עונות) במועדון מכובד ובעל שם באנגליה, ללא בעלים קפריזיים מהסוג של רומן אברמוביץ', אלא מסוג סבלני בהרבה, וללא צרות ואווירת פירוק מוחלטת כמו בפורטסמות. גרנט קיבל מועדון לבנייה, לפי חזונו האישי ולזכותו של מנג'ר צ'לסי ופורטסמות לשעבר ייאמר שהוא ניצל את חלונות ההעברות בצורה טובה כשהנחית בקיץ שעבר את קשר לאציו תומאס היצלספרגר, הגרמני הבינלאומי, ובינואר האחרון צירף את דמבה בה מהופנהיים. מה יצא מכל הקרדיט שקיבל גרנט בינתיים? זו כבר שאלה אחרת.
"בלי קשר לאם הקבוצה תרד או תישאר בליגה, גרנט חייב להיות מפוטר", קובע מאט דינר מ"איסט לונדון אדוורטייזר" בשיחה עם וואלה! ספורט, "מה שהוא עשה עד עכשיו זה לספר תירוץ אחרי תירוץ. לרוב השופטים אשמים, כשהאמת היא שהקבוצה פשוט לא משחקת טוב. הסגל של ווסטהאם אמור להספיק לה כדי לשבת בנחת במרכז הטבלה ואפילו שהקבוצה סבלה מפציעות, היא לא הייתה צריכה להיות בכלל באזור הסכנה. הבעיה שחלק מההחלטות המקצועיות והטקטיות של גרנט היו פשוט מגוחכות. לדוגמה, רק לפני שבוע מול בולטון (ווסטהאם הפסידה 3:0, ר.פ.) הוא עלה בהרכב עם פרדריק פיקיון בהרכב על חשבון גארי אוניל, שבוע בלבד אחרי שפיקיון נכנס כמחליף והיה פשוט מחריד. אין לאן לברוח, לווסטהאם יש שחקנים טובים בכל עמדה במגרש, אבל הם משחקים בלי ביטחון וקורסים בלחץ. אין לקבוצה מנהיג טבעי חוץ מסקוט פארקר ובהתחשב בעובדה שהמנג'ר לא מקרין שום מנהיגות, קצת מפתיע שהקבוצה לא התרסקה".
מי שכתב דברים ברוח דומה מאוד רק ביום רביעי האחרון הוא ג'ון קרוס מה"מירור", שניתח את מצבה של ווסטהאם ומצא אשם בולט מעל כולם. "אם יש קבוצה אחת שהביטוי 'טובה מכדי לרדת' זו ווסטהאם. או לפחות היא אמורה להיות מספיק טובה כדי לא לרדת", כתב קרוס, "לווסטהאם יש סגל הרבה יותר טוב מאשר לוויגאן, בלקפול, וולבס, בלקבורן, בירמינגהאם ואפילו ניוקאסל. רק תסתכלו על הסגל שיש לווסטהאם: שוער נבחרת אנגליה רוברט גרין, בלם הנבחרת מאתיו אפסון, המגן השמאלי של הנבחרת ווין ברידג', קשר הנבחרת סקוט פארקר, חלוץ הנבחרת קרלטון קול וקשר מדהים תוצרת בית כמו מארק נובל. תוסיפו לזה כישרונות כמו ויקטור אובינה, פרדי פיקיון, דמבה בה, תומאס היצלספרגר ועוד, ותבינו שחוסר ההצלחה כנראה אומרת הרבה על המנג'ר. כשכל כך הרבה שחקנים מתפקדים מתחת ליכולת שלהם, כנראה שהבעיה היא במנג'ר". למרות הכל, קרוס משוכנע שהשורה התחתונה היא שתקבע: "אם ווסטהאם תרד ליגה, אז נצטרך לשפוט את המנג'ר ולא את השחקנים. במקרה כזה, גרנט ייחשב לנצח כלא טוב מספיק".
למרות הכל יש גם פרשנים שרואים את הדברים בצורה מעט אחרת. אחד כזה הוא מרטין ליפטון מה"מירור", שתולה את האשמה בשחקנים. "לדעתי העונה הזו פחות מאכזבת מהעונה שעברה", הוא אומר לוואלה! ספורט, "צריך לזכור שלגרין לקחו שלושה חודשים כדי להתאושש מהמונדיאל ומאותה השמטה זכורה מול ארצות הברית, אפסון איבד את הפוקוס אחרי שפאביו קפאלו לא בדיוק ספר אותו, קול בקושי כשיר ונראה חסר חשק, דמבה בה בקושי שיחק ואובינה חסר תועלת כבר כמה חודשים". בנוסף, ליפטון משוכנע כי "הבעיות של ווסטהאם הן הרבה יותר עמוקות מהמנג'ר והשחקנים. יש בעיה מבנית במועדון, בו הבעלים לא נותנים למנג'ר לעשות את העבודה שלו". גם ליפטון מסכים שאם יש נקודה בה שגה גרנט בבניית הסגל הייתה היעדר מנהיגות: "הבעיה הכי גדולה של גרנט היא שלמרות העובדה שיש בווסטהאם הרבה שחקנים בינלאומיים, אין כמעט אף שחקן עם אופי חזק. פארקר הוא המנהיג היחיד בסגל וחוץ ממנו אין אף שחקן שיכול ללכד את הסגל".
התקופה הטובה של ווסטהאם העונה הייתה בין אמצע פברואר לאמצע מרץ, התקופה בה היצלספרגר חזר לסגל לאחר פציעה ארוכה ויצר ציוות נפלא במרכז השדה יחד עם פארקר, ודמבה בה הכישרוני התחיל להשתלב ולקרוע רשתות. אלא שגם זה לא החזיק מעמד. ליפטון משוכנע שנקודת המפנה הייתה במחצית מול מנצ'סטר יונייטד, אז הובילה ווסטהאם 0:2, כשבסופו של דבר הפסידה 4:2. "החזרה של היצלספרגר הייתה תוספת כוח משמעותית והדברים הלכו טוב עד המחצית מול מנצ'סטר יונייטד", הוא אומר, "אם ווסטהאם הייתה מנצחת, היא כבר הייתה מבטיחה את ההישארות בליגה ולא מפסידה לבולטון ואסטון וילה. אבל הרצף הזה ריסק את הביטחון של המועדון והשחקנים וקשה לראות את זה חוזר, במיוחד בהתחשב בשני משחקי החוץ הקרובים מול צ'לסי ומנצ'סטר סיטי".
"מלכתחילה היה מדובר במינוי חסר השראה"
אם יש אספקט בו גרנט הצליח עד כה הוא, יש לומר כרגיל, יחסי האנוש. מלבד דמות שולית כמו בני מקארתי, שהועזב והעביר ביקורת ישירה וחריפה על הישראלי, וטל בן חיים, שמילמל אולי משהו בחצי פה, גרנט שומר בינתיים על שקט תקשורתי נדיר במועדון שנחשב לאחד האהודים ביותר בקרב העיתונאים באי הבריטי. הישג מרשים בהתחשב בעובדה שהקבוצה מחזיקה באחד הקהלים הפנאטים באנגליה באופן מסורתי, ולא מממשת בכלל את הפוטנציאל שלה העונה. "הקהל באפטון פארק רצה שהוא יילך ברגע שהוא הגיע", טוען מאט דינר, "מלכתחילה היה מדובר במינוי חסר כל השראה. גרנט אמנם הרוויח קצת נקודות אצלם לאחר הדיבורים על כך שמאחורי גבו כבר נסגר שמרטין אוניל יחליף אותו, אך הנסיגה ביכולת לאחרונה שוב גוררת את רוב הקהל לקרוא להנהלה לשלוח אותו הביתה".
ליפטון, כהרגלו, מעט יותר מתון: "חלק רוצים שהוא יפוטר וחלק שיישאר, כמו בכל מקום אחר. צריך לזכור שגרנט הגיע עם אמונה שיש לו פרויקט לטווח ארוך, אך נראה שההנהלה עשתה הכל כדי להפריע לו. לזכותו ייאמר שהוא נשאר הגון מולם במשך כל הזמן. דבר שמנג'רים אחרים לא היו עושים".
וכשמדובר ביחסי אנוש, אי אפשר כמובן להתעלם מן הפרסומים שעלו לאחרונה כאילו גרנט עשוי לחזור בקיץ לתפקיד המנהל המקצועי בצ'לסי, ולהתמקד בשאלה האם לרומן אברמוביץ' יהיה מנדט מול האוהדים להחזירו לאחר שני כישלונות כמאמן ראשי לעמדה ממנה הוא יוכל לגלוש שוב לכיסא המנג'ר, ואם זה בכלל אכפת לו. גם כאן, יש חילוקי דעות. "אברמוביץ' לא יעז להחזיר את גרנט כמנג'ר לצ'לסי", אומר דינר, "אבל אי אפשר לדעת אילו דברים מתנהלים מאחורי הקלעים. צריך לזכור שאוהדי צ'לסי לא שונאים את גרנט או משהו כזה, ולאור העובדה שהוא ככל הנראה לא ימשיך בווסטהאם בקיץ, זה יכול להיות חלומי מבחינתו האישית".
ליפטון טוען כי "לאברמוביץ' לא אכפת מדברים כמו איך אוהדי צ'לסי יקבלו את הצעדים שלו. אם הוא רוצה את גרנט, הוא יציע לו את תפקיד המנהל המקצועי (תפקיד שגרנט דחה שלוש פעמים בעבר). ווסטהאם זה ארגון חולה וצריך לזכור שידידות היא ידידות".