הפלייאוף נואש לשחקן עונה

גם אחרי משחק הגביע הנהדר של ליאור רפאלוב מול הפועל חיפה, המועמדות שלו לתואר שחקן העונה לא הפכה למוחלטת. אם בעונה שעברה הקרב על הפרס היוקרתי התנהל בין תשובות מאוד ברורות כמו איתי שכטר, שלומי ארבייטמן וגילי ורמוט, ב-2010/11, לפחות חמישה מחזורים לסיום העונה, התשובות הן חלקיות: רפאלוב? זה מדגדג, אבל לא לגמרי שלם. ערן זהבי? אריק בנאדו? בן שהר? תומר חמד? טוטו תמוז? כשבוחרים שחקן עונה, מצפים למעט יותר.

ולא, לא שכחנו את פדרו גלבאן, עדן בן בסט ושחקנים אחרים שבלטו מאוד העונה. פשוט אין להם סיכוי לאליפות, ושחקן העונה אמור להגיע מהאלופה. לכן, ערב פתיחת הפלייאוף, קיבצנו את ששת המועמדים המובילים להשיג את החותמת הסופית במאני טיים, ומה חסר לכל אחד מהם כדי לקטוף את התואר האישי.

למה הוא?

קודם כל, כי הוא היה השחקן הכי טוב של מכבי חיפה העונה, ואם זו תהיה אלופה, אין ראוי ממנו. חמד היה השחקן הכי יעיל של מכבי חיפה, אבל רפאלוב הכי טוב. בעונה ללא הרבה יניב קטן, רפאלוב ידע להיכנס לחלל. הוא לא הפך למנהיג של מכבי חיפה, אבל הוא ידע לקחת מנהיגות ברגעים הקשים. אחרי משחק העונה. אחרי המהפך מול קרית שמונה. אחרי הפיגור בגביע מול הפועל חיפה. שמונת השערים שכבש העונה מראים שלמד לשחק לעומק, ת'כלס. לא כל שחקן היה עומד בכמות האכזבות שרפאלוב עיכל בשנים האחרונות, אבל הוא הוכיח העונה שהוא לא עוד שחקן. שהוא אולי לא השחקן הענק שהבטיחו לכם, אבל בהחלט בדרך לשם. מכל המועמדים לתואר, הוא השחקן הכי קרוב להגדרה: שחקן עונה.

מה הוא צריך לעשות בפלייאוף כדי להיות שחקן העונה?

קודם כל, כמו כולם, לזכות באליפות. אלא שבניגוד לאחרים, שייבחנו על חמישה משחקים, רפאלוב ייבחן בעיקר על פי משחק אחד: זה מול הפועל תל אביב. לנצח משחק אליפות במו רגליו. במבחנים הפחות קשים, רפאלוב עמד בצורה מעולה. למרות שכמות הבישולים שלו (1!) היא לחלוטין לא מספקת לקשר איכותי כמוהו, התעלות מול הפועל תל אביב תספק את ההרמוניה המושלמת לצלילים האיכותיים שבקעו העונה מרפאלוב.

למה הוא?

קודם כל, כי בתחילת העונה הזו הוא היה בדרך לאסון. עימות עם יו"ר בית"ר, עימות עם אוהדי בית"ר. עונה טובה מתחילים בקיץ, בהכנות, במחנה האימון. לפחות אצל שחקן רגיל. תמוז, כמו בכל סיפור חייו, הוא לא שחקן רגיל. למרות תנאי הפתיחה האלו, למרות שהוא הגיע בתור חלוץ מחליף, תמוז ניפק את העונה הטובה בקריירה שלו. הגיבורים של הפועל תל אביב היו לא יציבים העונה. כל פעם מישהו אחר הגיח, אבל תמוז היה שם רוב הזמן. השערים שלו, 17 במספר, הכי הרבה בליגה, פזורים על פני כל העונה. שזה מדהים אם משווים את זה לאיתי שכטר 2009/10. להבדיל מאיתי שכטר שעבר שינוי של 180 מעלות עם המעבר להפועל תל אביב, מסלול ההתקדמות של תמוז תחת אלי גוטמן היה הרבה יותר מתון. זה רק מראה כמה פוטנציאל טמון שם ועם יד מכוונת של מאמן, מה עוד יכול להיות שם בעוד שלוש שנים, כשתמוז יהיה בן 26, בשיא הבשלות של שחקן כדורגל.

מה הוא צריך לעשות בפלייאוף כדי להיות שחקן העונה?

קודם כל, כמו כולם, לזכות באליפות. לא יזיק לו בכלל להיות גם מלך שערים. לא יזיק אם יעבור את רף 20 השערים כמו שכטר בעונה שעברה. אבל בעיקר תמוז צריך להיות האיש שיוציא את הפועל תל אביב מהפלונטר ההתקפי שעשוי להעיק עליה בפלייאוף. הפלייאוף העונה הולך להיות יותר קשה מהעונה שעברה. יותר צמוד. יותר מותח. יותר שווה. יותר מסובך להפועל תל אביב, שגם בעונה שעברה, למעט מול הרביעייה מול אשדוד והתיקו המאופס בדרבי, ניצחה את שאר משחקי הפלייאוף על חודו של שער. השער הזה צריך להיות של תמוז. קשה להאמין שגוטמן יצליח לשמן מחדש את המכונה שלו. השערים באים בקושי להפועל תל אביב. בהיעדר קישור מושלם כמו בעונה שעברה, תמוז יצטרך להיות זה שיעביר אותה את הגשר.

למה הוא?

קודם כל, בגלל הסיפור. הסיפור של בן שהר העונה התחיל כמו טרגדיה. כמו עוד עונה מבוזבזת שבה הוא מאבד את שארית הקרדיט. בניגוד לתמוז, שתמיד סיפק מספרים ועבר קריירת בוגרים יציבה, שהר לא נהנה מעונה אחת איכותית בקבוצת בוגרים. מסלול שהתחיל באנגליה ואמור היה להיגמר רע בישראל. להביא שחקן במצבו לישראל החמה, הלא סבלנית, המכורה לפספוסים, זה ממש התעללות. שהר עצר הכל לבדו. להבדיל מתמוז, הוא ממש המציא את עצמו מחדש: עצמאי, חזק, בוגר. כישרון – אתם מוזמנים לחלוק – יש לו יותר מכל שחקן בכדורגל הישראלי. סך תכונות וגיוון שיש רק ברמה של יוסי בניון, רק אם סיפור שונה לגמרי. שהר מחק העונה את הסיפור הזה והחל לכתוב אותו מחדש.

מה הוא צריך לעשות בפלייאוף כדי להיות שחקן העונה?

קודם כל, כמו כולם, לזכות באליפות. חשוב שזה יהיה עם אותם שערים מסחררים של שהר. במחזור ה-30 ובמחזור ה-28 שהר, שחקן הסיבוב השני של הפועל תל אביב, המשיך לכבוש, אבל העוצמה של השערים היתה קטנה יותר. נדמה לרגע כי שהר, ילד הפלא שהוכתר עוד לפני שבעט כדור אחד בבוגרים, שוב שבע מהר כמו הרבה ילדי פלא. בפלייאוף שהר חייב להראות המשך ישיר לסיבוב השני, עם שערים שמבליטים את היתרונות שלו על תמוז: דריבל, מהירות, טכניקה, טאץ', ברק. שערי דרדל'ה כמו מול הפועל רמת גן לא מספקים את הכותרת הנדרשת לשחקנים ברמה שלו, גם הם אלו יעשו את ההבדל בין סגנות לאליפות. אם תמוז צריך לספק בפלייאוף את השערים שיתנו לו את התואר הקבוצתי והאישי, שהר חייב להוסיף להם הרבה מאוד יכולת.

למה הוא?

קודם כל, כי הוא נתן למכבי חיפה את הערך המוסף שהיה חסר לה בעונה שעברה: אופי. מכל שחקני הרכש שבאו, התכונות שאריק בנאדו הוסיף למכבי חיפה העונה חיפו יותר מכל דבר אחר על גל העזיבות ומבול הפציעות שנחתו עליה העונה. למרות שזו העונה של הצעירים והגיבורים האלמונים, בנאדו, לא רק בזכות הצורה המרגשת שחזר, לא רק בזכות שחשב לפרוש בקיץ וגם לא בזכות העימות עם הקהל בתחילת הדרך, סימל יותר מכולם את העונה של מכבי חיפה: עונת החזרה לשורשים. העונה בה מכבי חיפה חזרה להיות מכבי חיפה: אוטנטית, אנדרדוגית, וינרית. עונה שהדרך הנכונה לתאר אותה היא באמצעות בלם מתבגר, איטי ואחרי עונה רעה, שבעזרת שכל, לב וחינוך טוב הופך קש לזהב.

מה הוא צריך לעשות בפלייאוף כדי להיות שחקן העונה?

קודם כל, כמו כולם, לזכות באליפות. אחר כך להראות שמכבי חיפה של העונה זה קודם כל הגנה. שבלי הגנה לקבוצה הזו אולי מגיע כרטיס לאירופה. סך הדקות הטובות של מכבי חיפה תוך כדי משחק קטן מאוד. חיפה עוקצת ונחה. קשה להאמין שזה הולך להשתנות. רק שאצל בנאדו יש ירידה קלה בשבועות האחרונים, גם בגלל התחלופה מסביבו. אבל יותר מכל, בנאדו צריך להיות האופי של מכבי חיפה בפלייאוף. אם האיש שזכה בכל כך הרבה תארים יעביר שמץ מהידע שלו לבחורים המוכשרים של אלישע לוי שנוטים להיחנק ברגעי האמת, מכבי חיפה לא תפשל העונה.

למה הוא?

קודם כל, בזכות החלק הראשון של העונה והדברים שעשה שם, לא בליגה הישראלית: השער מול זלצבורג, המספרת מול ליון, וגם השער מול מכבי חיפה. אם שחקן העונה זה רק ליגה, השבועות האחרונים של זהבי קצת מקלקלים את החגיגה. אבל אם עונה היא מכלול הרבה יותר רחב, זהבי הוא הדבר שנזכור יותר מכל מ-2010/11.

מה הוא צריך לעשות בפלייאוף כדי להיות שחקן העונה?

קודם כל, כמו כולם, לזכות באליפות. קודם כל, לחזור להיות ערן זהבי בחמשת המחזורים שנותרו: שזה אומר במקום הנכון, בזמן הנכון ועם התואר הנכון. שער אחד מכריע יכול להטות את הכף לטובתו. הצבה שלו במרכז הקישור ולא בצד שמאל ודאי תסייע לו בנידון.

למה הוא?

קודם כל, כי הוא האיש שסחב את מכבי חיפה העונה יותר מכל אחד אחר. משבוע לשבוע, התלות בו הופכת יותר גדולה. יש לו יותר שערים מרפאלוב, יותר בישולים מרפאלוב. חמד הוא סוג של נס. שחקנים שעזבו את מכבי חיפה, לא תמיד חוזרים אליה כדי להוביל. בטח לא אחרי 4 שנות נדודים בהן ניפק חצי עונה סבירה באחי נצרת. בטח לא אחרי שירדת ליגה. רק מלחשוב על כך שהפך לחלוץ הבכיר של מכבי חיפה שווה לתת לו את התואר.

מה הוא צריך לעשות בפלייאוף כדי להיות שחקן העונה?

קודם כל, כמו כולם, לזכות באליפות. ככל שלא יזדקקו לולדימיר דבאלשוילי לצורך השלמת המשימה, הסיכוי של חמד לזכות בתואר האישי יגדל.