הטעויות של גווארדיולה: סיכום הקלאסיקו בגמר גביע המלך

זה היה הלילה בו נשברו המחסומים הפסיכולוגיים. אולי הם עדיין לא רוסקו לחתיכות, אך נסדקו באופן משמעותי ביותר, ולא רק בגלל הניצחון הראשון של ריאל מדריד על ברצלונה בעידן פפ גווארדיולה. היה זה גם השער האמיתי הראשון של כריסטיאנו רונאלדו לרשת בארסה, אחרי שבעה משחקים כושלים. זה נכון שהוא הבקיע בשבוע שעבר בפנדל מפוקפק. נכון גם שזו לא משימה טריוויאלית לחלוטין, כי הרי הפורטוגלי היה זה שהטיס את הכדור לשמיים מהנקודה הלבנה בחצי גמר ליגת האלופות ב-2008, כאשר לבש את מדי מנצ'סטר יונייטד. ובכל זאת, זה לא לגמרי נחשב. הפעם, עם שער הניצחון הנהדר לקראת סיום משחק גמר גביע מצוין מבחינה אישית, הוא התעלה לראשונה בקריירה במפגש הישיר עם ליאו מסי. זה לא דבר של מה בכך.

רונאלדו יודע היטב שעשויה להיות לכך השפעה משמעותית על הוויכוח הנצחי על זהות הכדורגלן הטוב בעולם. הנגיחה לרשת חוזה מנואל פינטו ממש לא הופכת אותו לכזה, אבל היא נותנת רוח גבית לכל הפרשנים במדריד ששותפים לקמפיין התקשורתי למענו. דווקא כאשר נדמה היה שיש הכרעה לאור העונה הפנומנלית של הארגנטיני, חזר הפורטוגלי לתמונה. הדיון הזה לא לגמרי רציני, וההשוואה תמיד תהיה מלאכותית ומאולצת, אבל היא מזינה את התקשורת ואת האוהדים. עד לפני שעות ספורות עסקנו בשאלה מציאותית אפילו פחות - האם בארסה של מסי יותר גדולה מריאל של אלפרדו די סטפאנו? עכשיו לפחות ישובו הטוקבקיסטים ברחבי העולם להשוות בין שחקנים בני אותו דור. בליגת האלופות יצטרך מסי להשיב את הסדר על כנו.

ההימור של ז'וזה מוריניו במחצית הראשונה היה נועז. הלחץ המטורף שהפעילו שחקני ריאל מדריד על הקטלונים דרש השקעה של כוחות פיזיים כה רבים, עד שנדמה היה שהמאמן הפורטוגלי מתכוון לגמור את המשחק תוך 45 דקות ולחזור לברנבאו. תאמינו או לא, אבל במחצית הראשונה לא נרשמה אפילו בעיטה אחת של ברצלונה לעבר השער. אחוז הדיוק במסירות הקטלוניות ירד פלאים, והם ניסו לא פעם לשלוח כדורים ארוכים סתמיים. צ'אבי ואנדרס אינייסטה בקושי הורגשו. פפה, סמי חדירה וצ'אבי אלונסו שרפו שטחים בקצב בלתי נתפס, והיה ברור שריאל חייבת להשיג שער יתרון לפני ההפסקה. האחריות לכך הופקדה ברגליו של מסוט אוזיל, שאפילו שיפר את הופעתו בהשוואה לזו לפני שבוע, כאשר מוריניו שלח אותו בתבונה רבה למגרש רק בתור מחליף ב"משחק ההכנה". הפליימייקר הגרמני סידר שלוש הזדמנויות מעולות לחבריו, ואת האחרונה נגח פפה לעמוד.

מוריניו, שכבר ראה את הכדור מפרפר ברשת, תפס את הראש. הוא ידע שהמילימטרים האלה עלולים לעלות לו ביוקר רב. שיטת "פפה ולישון" לא הצליחה. במחצית השנייה אפילו שחקנים עם כושר פנומנלי כמו חדירה כמעט נפלו מהרגליים. על אוזיל, שנחלש באופן עקבי לקראת סיומם של משחקים שמתאפיינים בקצב גבוה, אפשר לא להרחיב את הדיבור, והחלפתו נועדה לשמור עליו. בארסה השתחררה, המסירות התחברו מחדש, וביום קצת יותר טוב של אחד מכוכביה זה היה נגמר עם גביע ביד. לרוע מזלה, איש מהם לא התעלה. בסופו של דבר, גם ברצלונה התעייפה, וכך קיבלנו הארכה שקולה יחסית שהוכרעה בגלל בעיה מובנית בהרכב הנוכחי של הקטלונים.

זה לא חדש שברצלונה פגיעה בכדורי גובה, אך ריאל הצליחה לחשוף את החולשה העצומה ולנצל אותה באופן כמעט אופטימלי. כבר במשחק הליגה בשבת נוכחנו לראות את פפה וסרחיו ראמוס זוכים ברוב הכדורים המוגבהים לרחבת בארסה במצבים נייחים. אתמול, לאור חסרונו של קרלס פויול שהסתכן שלא לצורך ב"משחק ההכנה" ונפצע, המצב החמיר למימדים מפלצתיים. פפה (1.87 מ') נגח את הכדור שלו לעמוד מעל דני אלבס (1.73 מ'). רונאלדו (1.86 מ') נגח את שער הניצחון בקרב אווירי עם אדריאנו (1.72 מ'). האם גווארדיולה באמת ציפה שהברזילאים יצליחו להתמודד עם הפורטוגלים?

כאשר לוקחים בחשבון שחאבייר מסצ'ראנו, בלם לעת צרה שמעולם לא התאקלם בתפקיד בטבעיות, "מתנשא" לגובה 1.74 מ', מבינים את עומק המחדל. ג'רארד פיקה וסרחיו בוסקטס הם היחידים שמסוגלים להתמודד עם שחקני יריב חסונים, וזה בפירוש לא מספיק. אם בארסה מחזיקה בכדור 75 אחוזים מהזמן ולא מאפשרת ליריבה להתקרב לרחבה, מצבה נפלא. כאשר זה לא מצליח, גם ויקטור ואלדז לא יציל אותה. לזכותו של מוריניו, הוא לא ביסס את המשחק לסדרת הגבהות לרחבה, אך בהחלט השתמש ביתרון הפיזי של שחקניו כראוי, והוא עשוי להוות נשק קטלני מבחינתו גם במאבקים בליגת האלופות.

בעיה קריטית נוספת של בארסה שגרמה באופן ישיר להפסד נעוצה בספסל קצר. אם גווארדיולה לא ביצע אף חילוף לפני ספיגת השער בהארכה, ואחריו שלח למגרש את סיידו קייטה, איברהים אפלאי ומקסוול, הרי שזו פשוט בדיחה עצובה. ברשימת המחליפים הפוטנציאליים לא היה אף חלוץ, ועם כל הכבוד לבויאן קרקיץ' הפצוע, ספק אם אוהדי בארסה היו שמחים לראות אותו על המגרש ברגעי האמת לו היה כשיר. תוסיפו לכך את המחדל ההגנתי בעקבות פציעתם של פויול ואריק אבידל, ואין מנוס מלהכריז כי הסגל של בארסה לא מספיק עמוק כדי להתמודד עם האתגרים בכל המסגרות במשך עונה מפרכת. גווארדיולה כמעט ולא מבצע רוטציה וזקוק לכל הכוכבים שלו בכושר מיטבי לאורך תשעה חודשים מלאים, מדי עונה ועונה. זהו מדע בדיוני. אפשר לבוא לדויד וייה בטענות על כך שאיבד את הטאץ' דווקא בשבועות החשובים באביב, אבל אין אשמתו שלו בלבד. גוארדיולה סחט אותו כמו לימון.

ריאל תחגוג בימים הקרובים, אבל גם במדריד יודעים שהגביע יישכח ויוגדר כמפעל זניח ולא רלוונטי, אם בארסה תדיח אותה מליגת האלופות בדרך להנפת הגביע בוומבלי. במקרה כזה, יחזור רונאלדו לעמדת האנדרדוג, והשושלת של בארסה הנוכחית תושווה שוב לזו של די סטפאנו ופרנץ פושקאש. למרות ההישג בוולנסיה, ריאל יודעת היטב שהיא קבוצה נחותה מהיריבה המושבעת, וחייבת לנצל את המומנטום החיובי עד תום. במשחק הראשון בחצי גמר ליגת האלופות, ביום רביעי בברנבאו, יופנה הזרקור דווקא להגנת ריאל.

מוריניו יצר סביב עצמו הילה של אדם שלוקח כל פרט בחשבון, אך משגה מזעזע בכל קנה מידה עלול לפגוע קשות בסיכוייו בשבוע הבא. כמי שהנחה, באופן כה בוטה ופרובוקטיבי, את צ'אבי אלונסו וסרחיו ראמוס לקבל כרטיסים אדומים במשחק מול איאקס בשלהי שלב הבתים, הוא לא יוכל להסביר בהיגיון מדוע סיכן את ריקארדו קרבאליו במפגש הגומלין מול טוטנהאם ברבע הגמר. הבלם הפורטוגלי נכנס לאחרונה לכושר אדיר, ותרומתו להנפת הגביע אתמול גדולה אפילו מזו של רונאלדו, פפה, חדירה ואוזיל. כרטיס צהוב שלישי שספג במשחק לפרוטוקול מול התרנגולים תגרום להיעדרותו בשבוע הבא.

כיצד יפתור מוריניו את הבעיה? ברור לחלוטין שפפה חייב להמשיך בתפקידו כקשר אחורי. בנוסף לעבודה דפנסיבית מדהימה, הוא איים רבות על השער בהצטרפותו להתקפות, וגיחותיו הזכירו את השער המרהיב שהבקיע במדי פורטוגל מול טורקיה ביורו 2008. לכן הגיוני יהיה להשאיר את אלברו ארבלואה כמגן ימני, ולצוות על ראול אלביול לסרחיו ראמוס במרכז ההגנה. זהו צמד שכמעט ולא שיחק ביחד, ובהיעדר המנהיגות של קרבאליו עלול לבצע מספר טעויות. בדרך כלל, ברצלונה לא צריכה יותר מזה, וכאן אנחנו מגיעים לסוגיה המרכזית של גווארדיולה.

חזרתו הצפויה של פויול עשויה לסייע רבות לארגון העורף של בארסה, אך לא תפתור את הנחיתות בקרבות האוויריים. גם הספסל לא יתעשר לפתע באופציות חילוף נהדרות. גווארדיולה חסר אונים בהקשרים אלה, אך הוא חייב לעשות הכל כדי להחזיר את דויד וייה לעניינים לפני יום רביעי הקרוב. זוהי נקודה קריטית, ואת משחק הליגה מול אוסאסונה בשבת הקרובה יש להקדיש בעיקר למטרה זו. הסקורר ששובת מהבקעות כבר כמעט חודשיים חייב למצוא את הרשת בקאמפ נואו מול הקבוצה המתרסקת מפמפלונה, וכל בארסה צריכה לפעול למענו. עם וייה במצב רוח מרומם ובלי קרבאליו, יהיה לברצלונה סיכוי טוב לנקום בריאל כבר בשבוע הבא. בלעדיו, תהיה המשימה קשה שבעתיים.