הפנים החדשות של בית"ר ירושלים: קובי מויאל הפך למנהיג הקבוצה

הדרמה שליוותה את קובי מויאל בסיום המשחק של בית"ר ירושלים בקרית שמונה בשבת האחרונה מסמלת במשהו את התפתחות הקריירה שלו. מויאל, להזכירם, לא היה מודע לעובדה כי הפועל באר שבע ניצחה את מכבי ת"א 0:2 ושלחה את בית"ר לפלייאוף התחתון. הוא התיישב בעיגול האמצע, ירד על הברכיים והודה לאלוהים על היציאה מהתחתית והסוף לסיוט. מיד לאחר מכן אבי ריקן ואלי דסה באו לבשר לו על מה שאירע בבלומפילד ומויאל, אכול צער, הוריד את החולצה ונשכב לאחור על הדשא כלא מאמין.

עד כה, זו הייתה הקריירה של מויאל המוכשר. בכל פעם שהוא התרומם, בכל פעם שאפשר היה כבר לדבר על הפריצה שלו, משהו מפתיע דאג להוריד אותו לקרקע. אלא שהפעם נדמה כי מויאל חזק יותר מנטאלית, ועם הרבה יותר יכולות מגוונות ככדורגלן להתגבר על כל המכשולים. אף מאמן ואף פציעה כבר לא מדכאים אותו. מויאל מתחיל להיראות כמו מוצר מוגמר, הדבר הכי טוב שקרה לבית"ר העונה לבטח, ושחקן עם גישה שיכול להפוך לפנים של הצהוב-שחור בעשור הבא. ניצחון בגביע על הפועל תל אביב, במגרש בו ערך את הופעת הבכורה שלו תחת לואיס פרננדז, יכול לתת אישור מקדים לכך.

קובי מויאל שיחק בקבוצת הנוער המופלאה של בית"ר שזכתה בדאבל היסטורי. התהליך הטבעי והנכון היה להעביר את המושכות לגיבורי אותה קבוצה, אבל בפועל התהליך הזה התעכב ובחלקו נרקב. בפועל, החבורה הזאת שכוללת את מויאל, חן עזריאל, שי חדד, אבי ריקן, אריאל הרוש וחבריהם התקשתה לקבל דקות משחק בבית"ר הגדולה של גאידמק והשחקנים שחששו לקריירה שלהם החלו לחפש דקות משחק בחוץ. מויאל עבר במהלך 20082007 לחצי עונה בהפועל כפר סבא, אך את ההכרה האמיתית קיבל כשעבר לשחק בעונת 20092008 תחת גיא לוזון בבני יהודה.

שם מויאל הראה שהוא לא סתם קשר "גרזן", אלא קשר אחורי שיכול לנווט קבוצה עם לא מעט לחץ. אייל לחמן מתאר את התקופה הזאת כ"שנת התנופה של מויאל. מבחינתי הוא פרץ כבר בבני יהודה תחת גיא לוזון. הוא למד שם לעשות דברים נכון וחכם, ולאזן בין משחק ההגנה לבין היכולת להוציא את הקבוצה קדימה". גיא לוזון מאשר את הדברים: "אני מאוד אוהב שחקנים כמוהו. כאלה שנותנים את כל מה שיש להם ואפילו יותר. זה הרבה מעבר להגנה, הוא עובד על החלק הקדמי ויש לו יכולות טכניות ומשחק ראש מצוין למרות הגובה שלו, הוא אתלט ולוחם עם הרבה נשמה, ועם הביטחון מביא את הצד ההתקפי שלו. מבחינתי, היום הוא בין שניים לשלושת הקשרים האחוריים הטובים בארץ".

כשגיא לוזון מדבר על השקעה ככרטיס ביקור, מאמן הכושר חזי נחשוני, שעבד עם מויאל בעונה שעברה בבית"ר, יודע על מה הוא מדבר: "קובי מויאל הוא שחקן מיוחד. הוא לא מסתכל על העבודה הקשה וההשקעה כמטלה, אלא אוהב את זה. הוא בנה את עצמו כשחקן חזק פיזית, וגם אתלט. הוא קופץ לכדורי גובה בשמיים ולא משנה באיזה פוזיציה הוא ינחת על הרגליים. אימנתי את הקשרים האחוריים הטובים ביותר בארץ והוא לא נופל מהם בכלום. הוא רק צריך להמשיך ולעבוד על הצד המנטאלי, שאותו הוא משפר".

כפי ששמתם לב, רבים מדברים על הצד המנטאלי בתור העכבה של מויאל. הכוונה היא בעיקר לחוסן הנפשי שלו כשדברים לא זורמים בקצב שלו, ובכך מוציאים אותו מאיזון. זה מתחיל ממאמנים שלא נותנים לו לשחק, ועד לסתם תקרית בנאלית. קחו לדוגמה את מה שקרה בניצחון של בית"ר על הפועל חיפה בטדי. לאחר שני משחקים מצוינים של מויאל, החליט רוני לוי שלמשחק מול הפועל חיפה הוא רוצה הרכב מעט התקפי יותר והותיר את מויאל מחוץ ל-11. מויאל עשה פרצוף חמוץ ונראה די המום. המאמן רוני לוי שלח את עוזרו דוד אמסלם לדבר איתו - "תגיד לו שישנה את הגישה הזאת מהר, לפני שאני אטפל בזה".

הצוות המקצועי גרס כי מויאל לא שינה את הגישה באותו יום ואף עזב יותר מדי מהר את איצטדיון טדי בסיום המשחק. באימון הקבוצה, מספר ימים לאחר מכן, הודיע המנהל מנחם נידם למויאל כי הוא נקנס ב-2,500 דולר. עד לאותו מקרה מויאל היה אחד השחקנים המוערכים על רוני לוי, ולכן גם הופתע מהתגובה של הקשר. מעבר לכך, לוי לא נתן למויאל להתאמן יחד עם שחקני הקבוצה והריץ אותו מסביב למגרש בסוג של סדרת חינוך שנמשכה גם בשבוע שאחרי, והכעס שלו על הקשר ניכר כשאפילו פציעות שלו התקבלו אצל המאמן בביטול.

שחקן בקבוצה מסביר: "קובי של פעם לא היה עומד בזה. הוא התפוצץ מבפנים, אבל בחוץ הוא לא הראה את זה. נראה שיש אצלו שינוי בהתנהגות. זה בן אדם אחר - הוא עמד בזה כמו גבר, למרות שהיה לו קשה מאוד. הוא ידע להיכנס לחדר של רוני לשיחה וסגר את הסיפור בצורה הנכונה. עובדה שמאז רוני החזיר לו את המפתחות".

את מה שהשחקנים מרגישים לגבי החשיבות של מויאל אפשר היה לראות אחרי המשחק באשקלון, כאשר אחד הוותיקים בקבוצה פנה לצוות המקצועי וביקש: "יש בור בקישור, צריך שם את קובי מויאל, אחרת הכל מתפזר". גיא עזורי אימן את מויאל בנוער ורואה את ההתחשלות של הקשר: "ההתמודדות של קובי עם הדברים האלה והבגרות המנטאלית שהוא מסגל לעצמו זה מה שהיה חסר לו להיות שחקן שלם. הוא יודע להתמודד טוב יותר עם דברים לא נעימים. יש לו נשמה של שחקן. הוא שייך לכמות הקטנה של שחקנים שרואים את הכדורגל כמקצוע לכל דבר, מקדישים לו שעות של עבודה ולא מפסיקים עד שמצליחים. הוא לא סתם איזה גרזן - יש לו הבנת משחק, ראיית משחק, כדורים ארוכים, משחק ראש מצוין ויכולת הצטרפות. ברגע שהוא חיבר לכל זה את היציבות המנטאלית, הוא ברמה הכי גבוהה של הקשרים האחוריים בארץ".

לאחר משחק הניצחון של בית"ר על הפועל תל אביב בטדי, הוריד מויאל את החולצה וניגש לחגוג מול יציע האורחים. אביחי ידין ניגש אליו ואמר: "אתה לא מתבייש לחגוג ככה מול האוהדים שלנו, אתה צריך לדעת לכבד". מויאל ענה לו: "אני יכול ללמד אותך מה זה לכבד ומה זה להיות ספורטאי, אבל אחרי ששרפו לנו את הבית (בית וגן), האשימו את האוהדים שלנו וזילזלו בנו כאילו אנחנו קבוצה קטנה, אז גם לנו יש מה להגיד". לידין לא היה סיכוי להשפיע על מויאל באותו רגע, כי כמו שהוא הצהיר כבר מספר פעמים: מויאל הוא קודם כל אוהד ורק אחד כך שחקן. לכן גם הסיכוי שלו להוביל את הדור הבא של בית"ר גדול יותר: הוא חצוף, הוא רעב, הוא אותנטי, וכשזה נעשה בדרך הנכונה, זה גם מצליח. אחרי אותו ניצחון בטדי על הפועל תל אביב, מויאל ירד לחדר ההלבשה הצהוב ולא חשש להטיח בשחקנים הוותיקים: "תיקו רציתם, יא פראיירים? אנחנו בית"ר ירושלים, מועדון לא פחות גדול מהם. לא שווה לתת הכל ולהרגיש כל שבת ככה?".

זה קובי מויאל. אחד ששומע סיפורים של אריק בנאדו באוטובוס על תקופות רחוקות, ואומר לו ליד כולם: "אחלה הגנה הייתם אז, רביעייה גדולה - אתה, אברהם, יצחק ויעקב". אחד שעונה לרוני לוי, כאשר זה שואל אותו על מצב הפציעה - "יהיה בסדר, הזמנתי רגל מדיאדורה". היום מויאל לומד להפוך את הצ'יזבטים עליו לחלק המשני בקריירה שלו. יש לו מאמן שהיה קשר אחורי אדיר בזכות מיקום, חוכמה וטאץ' נכון – דברים שהוא יכול להעביר לחניך הצעיר שלו. אותו לואיס פרננדז, שנתן למויאל את ההזדמנות הראשונה מול הפועל תל אביב בבלומפילד, עוקב בעניין.