לכתוב את ההיסטוריה מחדש: ניתוח סדרות פלייאוף המערב

מאזן בעונה הסדירה: 2:2

המאמנים בפלייאוף: גרג פופוביץ' 69-106 (4 אליפויות), ליונל הולינס (-) פלייאוף ראשונה בקריירה

איך סן אנטוניו תנצח:

הרבה תלוי במרפק של מאנו ג'ינובילי. כרגע הוא בספק למשחק הראשון בסדרה, אבל משחק מס' 2 יתקיים רק ביום רביעי וכבר עכשיו מאנו טוען שהכאבים עברו כמעט לגמרי. מדובר במרפק של יד ימין וג'ינובילי זורק ביד שמאל, עובדה שהספרס יכולים להתעודד ממנה. בניצחון האחרון של הספרס על ממפיס בשלהי פברואר, ג'ינובילי להט עם 35 נקודות, 16 גיחות לעונשין ו-8 אסיסטים, תוך כדי שהוא גורם לארבע מתוך חמש עבירות של טוני אלן במשחק, שהגבילו אותו לפחות מעשרים דקות. בשאר המפגשים, גם טוני פארקר (37 נקודות עם שש החטאות בלבד) וג'ורג' היל (30 נקודות, 11-12 מהעונשין) הדגימו שהגנת הגריזליס לא מהווה איום על הקו האחורי של הספרס. כך גם מבחינת טים דאנקן, שאין לזאק ראנדולף ומארק גאסול דרך להתמודד איתו. אשתקד הדקות של דאנקן עלו מ-31 בעונה הסדירה ל-37 בפלייאוף, עם פתיחה חזקה בסדרה מול דאלאס. העונה פופוביץ' הצליח להחזיק אותו על 28 דקות בממוצע למשחק ונותר לראות אם שוב השימור בפורמלין הצליח. הספרס הפכו העונה לקבוצה שמשחקת מהיר ופתוח, עם זאת חשוב שהם לא יסחפו למשחק פרוע יותר משל ממפיס הפרועה בפני עצמה – בהפסד לגריזליס בתחילת מרץ היו להם 21 איבודים (לעומת 12 לממפיס), 8 מ-26 מחוץ לקשת וכל זה הסתכם ב-27 נקודות שהם ספגו במתפרצות.

איך ממפיס תנצח:

הגריזליס ניצחו את הספרס פעם אחת כשהם היו בלי פארקר ובפעם השנייה ללא דאנקן. לפי המתכון הזה, היעדרותו האפשרית של ג'ינובילי בהחלט יכולה להוות צעד ראשון בדרך לסנסציה. זאק ראנדולף הוא כמובן מי שיצטרך לספק נקודות ובאחוזים טובים, אבל התרומה שלו בריבאונד לא פחות חשובה – בארבעת המפגשים העונתיים מול הספרס, הוא שאב 14.8 ריבאונדים בממוצע. אל תצפו מטוני אלן או שיין באטייה לעצור את ג'ינובילי – גם כשהוא פצוע, מדובר בשחקן בלתי צפוי בהתקפה ורוב הנקודות שלו מגיעות מסטים קבוצתיים, לא בידודי אחד על אחד – כך שלא מדובר במטרה טיפוסית לסטופרים הגנתיים. אבל זה לא אומר שהתרומה של באטייה ואלן בהגנה תתבזבז, במיוחד כי האחרון יוכל לשמור על פארקר בזמן שג'ינובילי בחוץ. שלישיית ראנדולף-אלן-באטייה צפויה לספק את הסחורה ולהנהיג את הקבוצה, רק שכדי לקחת סדרה שלמה ממפיס תזדקק לתרומה יציבה גם מהטריו קונלי-מאיו-גאסול, שלושתם בדומה לשאר הצעירים ברוטציה, יחוו פלייאוף ראשון על בשרם.

למה זו ה-סדרה:

כי הספרס מגיעים לפלייאוף עם סימן שאלה לגבי כושרם הנוכחי, בעקבות סיומת של 13:14 בחודשי מרץ-אפריל, ועם סימן שאלה בריאותי מעל המרפק של ג'ינובילי. מולם מתייצבת קבוצה קשוחה ומשוגעת, שמזכירה במובן הזה את הווריורס של 2007/08 אשר היו האחרונים להדיח מדורגת ראשונה מהמקום השמיני. הגריזליס חוזרים לפלייאוף לראשונה מאז 2006 ולמעט באטייה, מדובר בקבוצה אחרת לגמרי – אז פאו גאסול הוקף בחומר שחקנים לא מספיק איכותי וזה הסתיים בסוויפים, הפעם נראה שממפיס ערוכה להשיג ניצחון פלייאוף ראשון ואולי מעבר לכך. תוכלו לראות כאן הרבה גארדים מוכשרים משני הצדדים, לצד קרב חפירות מעניין בין ראנדולף לדחוואן בלייר מהספרס, שניים מהשחקנים הכי פיזיים וחזקים בליגה.

ולתחזית:

הספרס של פעם היו מנצלים היטב את חוסר הניסיון והפזיזות של ממפיס, אבל הקבוצה הנוכחית תיגרר לסדרה מתישה, שבהחלט עשויה לגבות מחיר בהמשך. 2:4 לסן אנטוניו.

מאזן בעונה הרגילה: 0:4 ללייקרס

המאמנים בפלייאוף: פיל ג'קסון 98:225 (11 אליפויות), מונטי וויליאמס (-) עונת בכורה כמאמן

איך הלייקרס ינצחו:

אפשר לנשום לרווחה- עושה רושם שהפציעה של אנדרו ביינום לא תגרום לו להפסיד אפילו משחק אחד. לכן הלייקרס ינצחו את הסדרה הזאת בדיוק באותו אופן בו ניצחו את שמונה הסדרות האחרונות שלהם. האלופה גמגמה קצת לפני הפלייאוף, אבל עשתה זאת תוך כדי הורדת הילוך מודעת. בסופו של דבר, היא קיבלה בדיוק את המקום והיריבות שרצתה לשני הסיבובים הראשונים. ההורנטס יגיעו לסדרה הזאת ללא דיוויד ווסט ועם השאריות של כריס פול. מצבת הגבוהים שלהם כוללת את אמקה אוקאפור, קארל לנדרי, בול עץ ותמרור "טבעת לפניך", הריבאונדר השני בקבוצה כרגע הוא טרבור אריזה. עם הכלים האלה הם אמורים לעצור את שלישיית הסבן פוטרים הנפלאה של הלייקרס. זאת לא נראית כמו היריבה שתיאלץ את קובי בריאנט לעבור להילוך גבוה או שתדע לנצל את הגמגום הקבוע של האלופה בסיבובים הראשונים.

איך ניו אורלינס תנצח:

לבעלים של ההורנטס קוראים דיוויד סטרן. לבוס של השופטים קוראים דיוויד סטרן. תעשו אחד ועוד אחד בעצמכם. טוב, נו, יש גם כמה אופציות רציניות יותר לסנסציה. העיקרית היא פוינט גארד עם החולצה מספר 3 - מדי פעם בשבועות האחרונים כריס פול נראה כמו כריס פול. יכול להיות שהוא חזר לעצמו ורק שומר כוחות לפלייאוף? ללייקרס קשה עם פוינט גארדים זריזים ודומיננטיים, זאת העמדה בה אין להם שומר ראוי, CP3 של 2008 יכול בהחלט לעשות להם צרות אם הוא עדיין מתחבא איפשהו בתוך הגוף המתפרק. אריזה, מצידו, ינסה לאמלל את קובי ואולי גם יצליח. ההורנטס מתבססים על מעט איבודים והרבה חטיפות שגורמות לאיבודים בצד השני, לכן מדובר בקבוצה שקשה במיוחד להתמודד איתה כשהיא תופסת יום קליעה טוב. אולי היא תתפוס ארבעה כאלה בעזרת מרקו בלינלי, ווילי גרין ואריזה.

למה זו ה-סדרה:

הלייקרס עשויים להיות בדרך לפלייאוף היסטורי. תריפיט רביעי של פיל ג'קסון ואליפות שישית של קובי בריאנט יהיו אירועים משמעותיים מאוד בתולדות ה-NBA. אין ספק מי הקבוצה המעניינת והחשובה ביותר בפוסט סיזן הזה ומי הטים טו ביט, לכן מומלץ לא לפספס אף שנייה שלהם, גם כדי לחזות שוב בפלא הזן מסטרי בו הכל מתחבר ככל שהפלייאוף מתקדם. בשיאה, הלייקרס השנה הייתה טובה יותר מהשנתיים הקודמות והציגה כדורסל עילאי בשני צידי המגרש. יש גם סיבה פחות סימפטית לא לפספס את הסדרה הזאת - כריס פול דועך כל עונה ולא ברור מה הגוף שלו יאפשר לו בהמשך, גם האופציה שהוא ידפוק לנו ברנדון רוי בעונה הבאה לא זניחה. זו עלולה להיות ההזדמנות האחרונה שלנו לראות סדרה גדולה של אחד משחקני הכדורסל המושלמים והמיוחדים שנראו בעשור האחרון.

ולתחזית:

כאמור, הלייקרס זכו בפיס מכל הסמטוחה של סוף העונה (פרט לאיבוד מחדש של הביתיות בגמר אפשרי מול מיאמי) וקיבלו בסיבוב הראשון את אחת משתי הקבוצות החלשות בפלייאוף. אני אפרגן להורנטס הצגה גדולה אחת של CP3 שתלווה ביום קליעה מצוין של האחרים ונצחון ביתי, אבל גם זה בעיקר הימור של הלב ולא של הראש. 1:4 ללייקרס.

מאזן בעונה הסדירה: 2:2

המאמנים בפלייאוף: ריק קרלייל 41:37, נייט מקמילן 16:12

איך דאלאס תנצח:

בעזרת הגמדים והענקים. למאבס יש רוטציה עמוקה ובלתי נגמרת, של 11 שחקנים (בלי לספור את קארון באטלר שלא אמור להיות כשיר לסדרה), כל אחד מהם מסוגל במשחק נתון לספק תרומה משמעותית בהתקפה ו/או בהגנה. בפלייאוף נהוג לקצר לרוטציה של 8 שחקנים ועם כמות כזו, לא בטוח שפורטלנד נופלת מדאלאס – למעט בעמדות הרכז והסנטר. הבלייזרס ניצחו את המאבס פעמיים תוך שלושה שבועות בין מרץ לאפריל, כאשר פעם אחת ברנדון הייווד נעדר ובפעם השנייה טייסון צ'אנדלר. עם 48+ דקות משולבות משני הסנטרים, דאלאס תוכל לאטום את הצבע ולשלוט בריבאונד – פורטלנד סיימה את העונה כשהיא מדורגת אחרונה בממוצע ריבאונד הגנתי, ומצד שני רביעית לריבאונדים בהתקפה. היתרון השני כאמור הוא בגארדים הזריזים שדאלאס תוכל להעלות מול אנדרה מילר וברנדון רוי האיטיים – ג'ייסון טרי, ג'יי ג'יי בראה ובמיוחד רודריג בובואה, שהכפיל את הממוצע העונתי שלו בשני המפגשים שלו מול פורטלנד – 17 נקודות עם 60% מהשדה למשחק. אם בובואה יוכל לתפקד בקלאץ' כפי שנראה מול הספרס במשחק ההדחה אשתקד, דאלאס לא תהיה תלויה כרגיל בנוביצקי וטרי בלבד, מה שמוביל לכדורסל צפוי ונוח להגנת היריבה.

איך פורטלנד תנצח:

בשתי מילים, סמול בול. צירופו של ג'ראלד וואלאס שדרג את החמישייה הפותחת מבחינה התקפית וגם הפך את הבלייזרס למאצ'-אפ קשה במיוחד עבור המאבס. בדומה לסטיבן ג'קסון שעמו שיחק עד לאחרונה, גם וואלאס מסוגל לשמור היטב על נוביצקי, הודות לשילוב של אתלטיות ופיזיות. הגרמני אומנם מסוגל לקלוע מעל וואלאס אך יתקשה להוריד מולו כדור לרצפה ולהגיע לקו. עם וואלאס, באטום, מתיוס ופרננדז בכנפיים, אין סיבה שאנדרה מילר לא יריץ את הקבוצה במתפרצות כמה שיותר, למרות הנטייה של פורטלנד לשחק בקצב איטי, מאחר ודאלאס פגיעה בהגנה של משחק מעבר. במשחק העומד הבלייזרס משחקים מבוקר ויעיל, עם אנדרה מילר ולמרכוס אלדריג' כצמד שסוחב את התקפת הקבוצה. מילר נוהג לתפקד היטב בפלייאוף, אם כי אשתקד הספיק לחגוג מול סטיב נאש במשחק הראשון ולאחר מכן שותק ע"י גרנט היל – אבל בדאלאס אין סטופר מגוון באותה רמה, עם כל הכבוד לקורי ברואר האתלטי. אלדריג' מגיע לפלייאוף הזה לאחר שבשניים הקודמים, הגבוהים שמולו (לואיס סקולה ואמארה סטודמאייר) לקחו את המאצ'-אפ בקלות – העונה הוא הפך לשחקן קשוח ושלם יותר, כך שהציפיות בהתאם. את צ'אנדלר והייווד הוא יצטרך להעניש בקליעות ממרחק, את נוביצקי מהפוסט – וכמובן שלא להיעלם בריבאונד הגנה כאשר מרכוס קמבי לא לצדו. בתור אופציה שלישית בהתקפה, ווסלי מתיוס שהעלה הילוך בפלייאוף כבר אשתקד בתור רוקי, מסוגל לתרום באופן הכי עקבי.

למה זאת ה-סדרה:

כי מתוך כל הסדרות, כאן הסיכויים של הקבוצה המתארחת הם הטובים ביותר. אני לא אוהב להדביק למאבס את התווית "לוזרים", אבל אין ספק שחסר להם קילר אינסטינקט בכל הנוגע לשמירה על יתרון – רק שאותו דבר נכון גם לגבי הבלייזרס, כך שצפויה סדרה של קאמבקים ותהפוכות. לשתי הקבוצות יש מומחים לרגעי ההכרעה: בדאלאס זה נוביצקי כמובן ובפורטלנד ברנדון רוי, שעדיין מסוגל מדי פעם לספק תצוגות קלאץ' כמו בימיו הבריאים, כפי שהוכיח עם 21 נקודות בניצחון הראשון מבין השניים על דאלאס. לעומת שפע רכזי העל הצעירים שכיכבו העונה, תוכלו למצוא כאן שני רכזים ותיקים ולא נוצצים, שיכולים להעביר שיעור או שניים בניהול משחק ממולח וקבלת החלטות נכונה – ג'ייסון קיד ואנדרה מילר. מכיוון שאחת משתי הקבוצות הללו אמורה להיות יריבתה הבאה של הלייקרס, יהיה מעניין לבחון עד כמה הן ערוכות להתמודדות מול האלופה.

ולתחזית:

דאלאס פתחה את אפריל במומנטום שלילי של ארבעה הפסדים רצופים, כולל לפורטלנד עצמה, ומאז ניצחה רק קבוצות לוטרי ואת ניו אורלינס במחזור הנעילה. הבלייזרס יכולים להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמם ובמיוחד ביחס למאצ'-אפ הנוכחי. צירופם של וואלאס ומתיוס, לצד התחשלותו של אלדריג' והפיכתה של התקפת הקבוצה לפחות "מבוססת-רוי" וצפויה, אמורים להספיק בשביל שפורטלנד תעבור את הסיבוב הראשון, לראשונה מאז פלייאוף 2000. כואב הלב על דאלאס, אבל בדומה לאשתקד מול הספרס, הם שוב יאבדו את הביתיות ולא יזכו בה בחזרה – 2:4 לפורטלנד.

מאזן בעונה הרגילה: 1:3 לאוקלהומה סיטי

המאמנים בפלייאוף: סקוט ברוקס 4:2, ג'ורג' קארל 93:74

איך אוקלהומה סיטי תנצח:

מאז הטרייד שהביא לקבוצה את קנדריק פרקינס, אוקלהומה היא לא סתם קבוצה טובה, היא קבוצה שבנויה מצוין גם כדי להיות קבוצת פלייאוף טובה. עם פרקינס, הרעמים ניצחו 13 מ-17 משחקים, כולל נצחונות חוץ במיאמי ובלייקרס ושני נצחונות על דנבר. הטרייד עשה רק טוב לקבוצה - פרקינס הוא העוגן ההגנתי בצבע שהקבוצה הייתה זקוקה לו, הנוכחות שלו אפשרה לסרג' איבקה למצוא את הייעוד ההגנתי האמיתי שלו - פאוור פורוורד שמתמחה בהגנה אוף דה בול (בחודשיים האחרונים הוא מספק 3.3 גגות למשחק) והעזיבה של ג'ף גרין עזרה לג'יימס הארדן להפוך לסקורר שלישי נהדר. בקיצור, הפאזל סביב קווין דוראנט וראסל ווסטברוק כמעט מושלם. כדי לנצח את דנבר הם לא צריכים לחרוג ממה שעבד עבורם מאז הטרייד. דנבר הצעירה והאתלטית היא מוקש עבור קבוצות רבות, אבל לא עבור קבוצה צעירה ואתלטית בעצמה כמו אוקלהומה סיטי.

איך דנבר תנצח:

גם דנבר היא קבוצה אחרת מאז הטרייד דד ליין, וגם במקרה שלה השינוי כולו לטובה. היתרון המרכזי שלה הוא שאף אחד לא יודע למה לצפות ממנה. בלי כוכב ובלי הגנה טובה במיוחד, הנאגטס הפכו ללהיט של סוף העונה בזכות משחק קבוצתי נפלא, יכולת לעשות סל בכל דרך והאפשרות להעמיד חמישה שחקנים טובים ורעננים על הפרקט בכל רגע נתון. בקבוצה שהספסל שלה כולל את החמישייה הפותחת הלגיטימית של ריימונד פלטון, ג'יי אר סמית', ווילסון צ'נדלר, אל הרינגטון וכריס אנדרסון לא כדאי לזלזל בשום מצב, בטח לא אם יש לה מאמן שמצליח להוציא את המקסימום מהסיטואציה. בקבוצה כזאת, תמיד יהיו מי שיתפסו יום. פרט לעומק ולמאמן, יתרון נוסף שיש לנאגטס בסדרה הזאת הוא המחסור בציפיות - הם באים כשאין להם מה להפסיד, בעוד שהת'אנדר מגיעים כפייבוריטים לראשונה בקריירה הקצרה שלהם.

למה זאת ה-סדרה:

מי שאבק הכוכבים של ניו יורק ובוסטון לא עושה לו את זה, יודע בדיוק איפה כדאי להיות בסיבוב הראשון. שתי כוכבות הדד ליין צפויות לספק את הבלתי צפוי - באמת אין דרך לדעת לאן הסדרה הזאת תתפתח. מה שכן ניתן להמר עליו זה על סדרה איכותית בין שתי קבוצות צעירות ומבטיחות שנמצאות במומנטום טוב. את אוקלהומה סיטי כדאי לראות גם כדי לבדוק אם לפלייאוף מופיע קווין דוראנט של הנבחרת בקיץ או זה של העונה הרגילה, דנבר היא קבוצה מרתקת בכל מובן, אני אתעניין במיוחד בשאלה אם לטיי לאוסון ודנילו גלינארי יש מה שצריך כדי להנהיג קבוצת פלייאוף.

ולתחזית:

זאת נחשבת לסדרה קשה במיוחד לחיזוי ופרשנים רבים הולכים עם דנבר. אני לא. הכלל שאני מכיר קובע שקבוצה שיש לה את שני השחקנים הטובים ביותר, הגנה טובה יותר ויתרון ביתיות אמורה לקחת את הסדרה. מבין שלושת חלקי המשפט הקודם, לביתיות אני לא בטוח שתהיה השפעה בסדרה הזאת, אבל לשאר כן. דנבר מספיק עמוקה ומוכשרת כדי להפוך את הסדרה למותחת, אבל את המשחקים הצמודים יכריעו דוראנט ו-ווסטברוק. 2:4 לאוקלהומה סיטי.