סיכום מחזור בליגת העל: קשטן תמורת איוניר

הוא אולי לא מאמן העונה, אבל דרור קשטן הוא לבטח הספורטאי המצטיין בכל ליגת העל, 2010/11. דווקא בעונה די אפורה מבחינתו, הרחק מהשיאים שליוו את ימי הזוהר בקריירה שלו, באצטדיונים החצי ריקים שהפכו לשגרת יומו, בידיעות הקטנות יותר במוסף הספורט אליהם הוא נדחק פתאום, מפעל החיים שנקרא דרור קשטן חושף מחדש לא מעט מסודות ההצלחה שלו. הדרך שבה שרד את המשבר הארוך בבני יהודה והמשיך ללכת כל יום לעבודה נגד הרוח ולפעמים גם נגד הסופה, צריכה להיות השיעור הכי חשוב שנלמד מהעונה הזו. הביטו, מתברר שלא כל מאמן לאומי לשעבר חייב ליפול כל כך מהר ולגמור כחרצוף.

דרור קשטן במקום מוטי איוניר. זה רעיון שמיטש גולדהאר, הבעלים של מכבי תל אביב, צריך עדיין לשקול, אם נשארה לו באמת מוטיבציה לתקן ולפצות בעונה הבאה. מה שקורה בשבועות האחרונים במכבי תל אביב, מחייב את גולדהאר להפסיק את הפטפטת לגבי מי מהשחקנים יעזוב בעונה הבאה, ולשקול שוב מי מתאים לאמן אותם קודם. הצורה שבה איוניר איבד את הקבוצה בשלושת השבועות האחרונים יצרה את המציאות הזו. היא לא נוחה כעת לאף אחד אחרי ההודעה הרשמית על מימוש האופציה בחוזה עם המאמן, אבל זו המציאות. היא אף פעם לא נוחה באמת.

אחרי הודעה שכזו מן הראוי היה להמתין עד לסתיו ולבחון את הקבוצה החדשה שאיוניר בנה, אבל במשבר האחרון של מכבי תל אביב יש יותר מדי פרטים שאי אפשר לפסוח עליהם רק כי צריך להיות הגונים. ראינו מה ההגינות כלפי אבי נמני הולידה וכמה היא חיזקה את עמדת המאמן. למרות שבלא מעט משברים בעבר המאמן במכבי תל אביב לא היה באמת הבעיה, במקרה הנוכחי המאמן הוא הגורם המרכזי לקריסה. בהתנהלות שלו הוא בעיקר זה שיצר אותה. כמו נהג חדש שמחזיר לאבא את המכונית המשפחתית הרוסה רק כדי להוכיח שצריך לקנות בדחיפות מכונית חדשה. בל נשכח, איוניר קיבל את מכבי תל אביב בסיטואציה שקשה מאוד לא לצאת ממנה טוב. המערכת משוועת לדף חדש, השחקנים מחכים בקוצר רוח לרעיון מקורי, ולך גם אין יותר מדי מה להפסיד. ניר לוין בנה מזה קריירה. העובדה שאיוניר שמט את כל זה דווקא אחרי שנדמה היה שהוא השתלט על הסוס, רק מעצימה את השאלה האם בעתיד יידע להשתלט על משברים טוב יותר. ובמכבי תל אביב מאמן נמדד לא מעט על יכולתו להתמודד עם משברים. למעשה, זה מה שהשאיר את אבי נמני בתפקיד כל כך הרבה זמן.

נמני, בניגוד לאיוניר, לעולם לא היה מגיע למצב של חוסר אמון מול השחקנים, ולכן גם הקבוצה שלו לעולם לא נשברה לרסיסים כמו היום, גם בימים הכי קשים. איוניר גם ראוי לחוסר האמון הזה. הדבר האחרון שמגיע לשחקנים שהשקיעו כל כך הרבה במהלך העונה, גם אם לא ממש הבריקו, הוא לקרוא כמעט כל יום שהם מועמדים לעזוב בעונה הבאה. המסלול שעבר סאבו פאביצ'ביץ אצל איוניר – מהשחקן הכי יציב והדבר הכי טוב שקרה למכבי העונה, לבעיה של הקבוצה – מתמצת בעצם את כל הסיפור על מה שהיה ומה שנהיה. מי לא חושש שהדברים לא יחליקו ככה לאיוניר גם במשבר הראשון בעונה הבאה? האם אפשר באמת להירגע כאשר אתה קורא שהאלטרנטיבות שאיוניר מכין כדי להתמודד עם הלחץ הזה הם דודו גורש, עדן בן בסט ואושרי רואש? לפני שגולדהאר מתחיל לחשוב כמה הוא רוצה להשקיע בעונה הבאה, אולי הפעם, לשם שינוי, הוא ירכז את מירב ההשקעה במקום אחר: במאמן מוכח שיודע מה לעשות עם הכלים שנותנים לו, ולא רק שובר אותם.

את הפער בין מה צריך לעשות למה שאיוניר עושה בפועל יכול היה לראות במוצ"ש גם מי שלא נמצא איתו באימונים. מצד אחד, מאמן שאומר בסיום המשחק מול בני יהודה שהוא החליט להשתנות ולא להתעסק עם שופטים, אבל מצד שני כולם רואים כיצד הוא מתפרץ על האיש בשחור בהגזמה לא מובנת, בטח כשכל ילד קולט שזו הבעיה האחרונה שלך כרגע. קשה שלא לתהות האם זה לא אובדן שליטה. מאמן ששולט בעצמו יותר ודאי היה מבין שהדבר האחרון שמכבי תל אביב צריכה זה עוד מהפכה בעונה הבאה. מילא שאתה מפסיד את ההווה כי אתה שם עליו איקס. בסיס הכישלון של מכבי תל אביב הנוכחית נבע מכך שהיא לא בנתה את עצמה מהעונה הקודמת. היא שוב עקרה הכל ושתלה מחדש, רק כדי להבין שהדשא לא גדל כל כך מהר. זה לזרוק 100 מיליון שקל לפח. סתם. לחינם. רק בגלל האגו וההתכתבות עם המאמן הקודם. נמני לפחות לא מיצה את הסכום הזה עד הסוף, איוניר פשוט משליך אותו לזבל.

העונה הזו של מכבי תל אביב לא היתה אמורה להסתיים כך. לא הכל היה שחור. הדברים שאהבנו לגלות במכבי הזו בתחילת עונת המשחקים, אכן היו דברים לאהוב. קבוצה שפספסה כמה ניואנסים חשובים בבניית סגל לאליפות, היא לא קבוצה כושלת. היא אולי קבוצה מאכזבת. איוניר הפך בשבועות האחרונים עונה מאכזבת לעונה כושלת. הניסיון שלו לנקות אורוות, כביכול, לקראת העונה הבאה, רק מוכיח שהוא שבוי של הקלישאה. לא רחוק ממקום מושבו, ניצב דייויד בלאט מהכדורסל בפני סיטואציה דומה: הוא ירש מצ'ילבה לא פחות גדולה, פיני גרשון, סגל שנראה בעונה שעברה עמוס בבעיות. בלאט לא בחר לשבור את הכלים, אלא הבין שאת המהפכה שלו הוא צריך להתחיל מהכלים שהוא ירש. על בסיס הסגל של גרשון, הוא שיפר וחיזק את מכבי תל אביב. הוא קידם את השחקנים שגרשון הביא למועדון ולא הפנה להם עורף. אם איוניר לא עוצר את המפולת הזו בקרוב ומשנה את החותמת של העונה, אי אפשר יהיה להתעלם מהכתובת על הקיר.

שבבית"ר ירושלים מתעסקים בהשוואות בין העונשים שבית הדין מפיל עליהם לעומת אלו של סכנין. זו גם איוולת וגם דרך מפוקפקת לרצות את הקומץ.

עמוס לוזון התראיין בשבוע שעבר לתכנית 'מתמסרים', ואמר שם משהו די מדהים: הוא טען שדור השחקנים שקיבל מאמן הצעירה, גיא לוזון, הוא לא מספיק טוב. מאיפה הבעלים של מכבי פתח תקווה שואב את החוצפה לדבר כך על שחקנים שעדיין לא קיבלו את האפשרות להוכיח את עצמם, קשה להבין גם כשנזכרים במי מדובר. באיזו חוצפה, באיזו עזות מצח וגסות לב הוא מרשה לעצמו לקבור ככה שחקנים צעירים. מילא שהמאמן עצמו אומר זאת – לו עוד מותר. אבל עמוס לוזון? זה לא להשתין מהמקפצה, זה לחרבן ממנה.

אחר כך, אגב, היתמם עמוס לוזון, כמו שהוא תמיד מיתמם, ואמר שבטח כולם חושבים שאבי לוזון גרם ללואיס פרננדז לשתף את עומר דמארי וטל בן חיים במשחקים מול לטביה וגיאורגיה. זו השיטה הנכונה להיתמם, לתאר את הבעיה בצורה קצת הפוכה ממה שהיא באמת, אבל זה לא אומר שזו לא בעיה. זה לא שאבי לוזון מחייב מאמנים לשתף שחקנים ממכבי פתח תקווה. ספק אם הוא אמר למישהו מהם משהו. אבל כל אותם מאמנים מרגישים צורך לרצות אותו. קידום נכסים של המשפחה וטיפוח תג המחיר שלהם, מזכה אותם בנקודות זכות לא קטנות בתת מודע של היו"ר. המסקנה מכל אלו היא לא שאסור לשתף שחקנים ממכבי פתח תקווה בנבחרת, אלא הרבה יותר פשוטה: אסור שיו"ר ההתאחדות הבא יבוא מקבוצה בליגת העל. זו מציאות מאוד בעייתית לכל מאמן שיעבוד תחתיו בנבחרת.

מכבי חיפה ראויה למחמאות על הניצחון מול הפועל עכו אך ורק בגלל החיסורים בהרכב. הניסיון להציג אותה כקבוצה עם אופי, עם יעילות, עם יכולת להשיג את התוצאה הנדרשת, תאם יותר את משחקיה הקודמים. מול עכו מכבי חיפה ניצחה די במזל, ומשחק גדול של הסינדרלה המארחת היה מקזז לה את היתרון בפסגה. למה זה חשוב היום? כי למכבי חיפה צפויים כמעט שבעה משחקים כאלה. אפשר לומר שאת האליפות היא לא תכריע במשחק מול הפועל תל אביב, אלא במשחקים מול קרית שמונה ודומותיה. אם פעם האליפות עברה בבאר שבע, העונה היא תיקבע בקרית שמונה.

לכן, ההתבססות המוגזמת של מכבי חיפה על אותה יעילות וההתעלמות משאר הבעיות של הקבוצה, עלולה להיות בעוכריה. מכבי חיפה כבר לא תשחק כדורגל גדול העונה, אבל כדי לגמור את העונה הזו עם התואר החשוב מכולם היא חייבת להתחיל לשחק קצת יותר טוב. משחקים כמו עכו עלולים לחזק בך האמונה שאפשר לקחת ככה אליפות, ואכן אפשר, אבל אפשר גם לאבד אותה ככה. מול יריבות ברמה של קרית שמונה, במחזור הבא ובטח בפלייאוף הלחוץ, ניואנסים קטנים של איכות יכולים לעשות את ההבדל. הפועל תל אביב, למרות שהיא לא בשיאה, מנצחת משחקים מכוח האיכות שלה. מכבי חיפה כבר לא חושבת שצריך זאת. הפער בטבלה נותן לה ביטחון מוצדק, הליגה לא מעכבת את המסע שלה גם אם הוא מתבצע בזחילה, אבל בפלייאוף לאיכות המשחק, לצד אותו אופי, לדברים שטיפחת במהלך העונה הסדירה, יהיה הרבה יותר משקל. פנצ'ר קטן ואתה מתחיל להיזכר שאתה לא כזה טוב.