יום הפתיחה, שלהם ושלי: הבלוג של אריאל גרייזס

סוף השבוע הראשון של אפריל נחשב תמיד לאחד הטובים, אם לא הטוב ביותר, בספורט האמריקאי. הפיינל פור, ביחד עם יריית הפתיחה של הבייסבול, בתוספת למאבקים האחרונים לקראת הפלייאוף ב-NBA, הופכים את סוף השבוע לכזה שאי אפשר להחמיץ. לשמחתי, זה גם סוף השבוע הראשון שלי בארה"ב.

כמובן, היו חייבים להתחכם האמריקאים, ובמקום לפתוח את הבייסבול ביום ראשון כמו תמיד, הם הקדימו את יום הפתיחה ליום חמישי, מה שאומר שעם כל הטיסות, הקניות וההתארגנויות עברו יומיים שבהם בקושי הצלחתי לתפוס בייסבול. אבל לפחות יש לי תירוץ טוב לתת את הטייק שלי על פתיחת העונה, גם אם עברו כמה ימים בעצם.

קודם, כמה מילים על המעבר שלי. מי שזוכר, לפני ארבע שנים עברתי לגור בפיניקס, אריזונה מטעם העבודה, שם גרתי כשנה. השבוע, עברנו לאורגון, לעיירה בשם ביברטון (למי שזה נשמע לו אולי מוכר, זה כי המטה העולמי של נייקי נמצא פה, פחות מק"מ מאיפה שאנחנו גרים, למען האמת) שנמצאת מרחק רבע שעה נסיעה מפורטלנד. הפעם התקופה תהיה קצרה יותר (לפחות על הנייר) ובאוגוסט אנחנו אמורים כבר להיות על המטוס חזרה. אז פוטבול לא יהיה לי פה (אם יהיה בכלל השנה) אבל עונת בייסבול כמעט שלמה וגם פלייאוף NBA יהיה גם יהיה ועליהם אני אנסה לכתוב בתכיפות סבירה, קצת בדומה למה שעשיתי בזמנו.

אני חושב שמביקור לביקור בארה"ב, היחס שלי לאמריקאים משתנה לאיטו. אם בפעם הראשונה שביקרתי בארה"ב כל מה שראיתי זה את הטוב שבה, הרי שהשנים עושות את שלהן וכבר קשה לי להתלהב מדברים שפעם הערצתי. כן, עדיין ארה"ב זה המקום הכי נוח שיכול להיות לחיות בו, אבל הנוחות הזאת היום קשה לי. אתמול בבוקר, למשל, יצאתי לרוץ בפעם הראשונה מאז שהגעתי לפה. אורגון היא לא אריזונה, כלומר זה לא מדבר אלא מקום רווי מים (הנתונים מדברים על 300 ימי גשם בשנה. אלוהים ישמור) ולכן יכולתי להרשות לעצמי לצאת בתשע בבוקר. בכל מקרה, הכוונה להגיד שזאת היתה שעה סבירה לחלוטין, השמש זרחה ועדיין במהלך הריצה שלי לא נתקלתי בבן אדם אחד ברחובות שלא יצא גם הוא לרוץ. אנשים פשוט לא הולכים פה ברחובות, מה שעשוי להסביר את הגודל שאנשים הגיעו אליו.

עוד סתם דוגמא היא הרכב שקיבלנו – ואן בגודל עצום שעם קיפול מתאים של המושבים נותן מרחב ענק להניח את כל הקניות שלך, מה שעורר את אשתי (האם אני מחייה את י' המיתולוגית? נראה) לשאול האם בגלל שיש להם רכבים כל כך גדולים האמריקאים קונים כל כך הרבה או שזה פשוט אבולוציה של הרכבים יחד עם הגדילה של תאוות הקניות האמריקאית? בכל מקרה, אם פעם האמריקנה הקסימה אותי, הרי שהיום היא עדיין מרתקת אותי, אבל קצת כמו תאונת דרכים או לראות איש שמן מאוד אוכל – היא גם דוחה אותי.

אבל יש משהו אחד שאף פעם לא ידחה אותי, וזה התאווה האמריקאית לספורט. אם בביקור הקודם שלנו פה היינו רק זוג, הרי שהפעם אנחנו עם ילד – וההבדל הוא עצום. אתה כבר לא יכול להתמקד במשחק שלם, לראות ספורט סנטר לכל אורכו גם קשה, והכי קשה – לעקוב אחרי קבוצת הפנטזי שלך לערב שלם. עברו כבר שלושה ימים מתחילת העונה ועדיין לא הספקתי לעשות ווייבר קליים אחד בליגה שלי – פשוט מחוסר זמן. זה פשוט שיש כל כך הרבה ספורט פה ואין מספיק זמן. אז תסלחו לי על האיחור, נאשים את הילד (אחד היתרונות בזה שיש לך ילדים – אפשר להאשים אותם בערך בכל דבר) ובאיחור אופנתי, הנה הדברים שאני מחכה להם בעונה הקרובה:

-האם הפיצ'רים יירדו מגדולה? שנה שעברה הוכרזה כ"שנת הפיצ'ר" ובזכות. ארבעה נו-היטרס פלוס עוד אחד שהיה אמור להיות כזה, ירידה רצינית ב-ERA והרבה מאוד פיצ'רים שמצליחים להפוך לאסים. יש הרבה שטוענים שמדובר בירידה שנובעת מההיעלמות הסטרואידים מהבייסבול (טענה שאני אישית מפקפק בה. הסטרואידים לא נעלמו, הם פשוט מוחבאים יותר טוב, לדעתי) אבל יש כאלו שיגידו שמדובר בסך הכל בסטיה סטטיסטית. השנה הקרובה תגיד לנו מה באמת נכון. התחושה שלי – המספרים לא ייתקרבו למה שראינו שנה שעברה.

- מה אלברט יעשה? כולם היו בטוחים שבסופו של דבר פוחולס יחתום בסנט לואיס, פשוט כי שני הצדדים לא יכולים להרשות לעצמם את הפרידה. סנט לואיס לא יכולה לאבד את החובט הכי טוב שהיה לה אולי בהיסטוריה ואלברט לא יכול להרשות לעצמו להפוך לגיבור במקום אחר. ועדיין, שני הצדדים לא הצליחו להיות קרובים אפילו להארכת חוזה וכמו שזה נראה כרגע, אלברט יהפוך לשחקן חופשי בסתיו הקרוב. האם זה ישפיע על הביצועים שלו? האם זה ישפיע על היכולת של סנט לואיס – שגם ככה פגועה מאוד עם הפציעה של אדם ווינרייט? או שדווקא שנת החוזה תוציא ממנו דברים עוד יותר גדולים ממה שראינו?

- הרביעיה המופלאה של פילי – עוד לפני פתיחת העונה כבר מדברים על צוות הפיצ'ינג הגדול בהיסטוריה, עם האלאדיי, לי, האמלס ואוסוולט אחד אחרי השני. יש הרבה סימני שאלה מסביב לחובטים של פילי אבל עם כזה פיצ'ינג סטאף, הם אמורים להיות מסוגלים לזכות בבית ה-NL מזרח, גם אם הם שמים רק 2-3 ראנס למשחק

- הכלים החדשים של הרד סוקס – לבעלים של בוסטון היה קשה מאוד לראות את היאנקיז וטמפה לוקחים את הבית בשנתיים האחרונות והם החליטו ללכת על כל הקופה ויצרו את אחד הליינאפים הכי מפחידים בבייסבול, לפחות על הנייר – הצירוף של אדריאן גונזאלס וקארל קרופורד, יחד עם יוקיליס, פדרויה ומה שנראה כרגע – דיוויד אורטיז בפורמה של פעם – נראה כמו משהו שיקשה את ההתמודדות על כל פיצ'ר. האם זה יספיק לאליפות?

- הצרות של המטס – על פניו, אין קבוצה שעברה קיץ יותר נורא מהמטס. אבל קבוצות מהסוג הזה נוטות להפתיע ולפחות בתחילת העונה לתת פייט לא צפוי. קרלוס בלטראן חזר ונראה בריא, חוזה רייס יכול לחזור להיות אחד השורט סטופים הטובים במשחק אבל הפיצ'ינג, במיוחד עם הפציעה של סנטנה, פשוט נראה לא מספיק טוב והמטס עשויים למצוא את עצמם מתחרים עם הנשיונלס לא לסיים אחרונים בבית.


- האנגאובר בסן פרנסיסקו? הג'איינטס לא הפתיעו כשלקחו את האליפות שנה שעברה, כי הם פשוט נראים כמו קבוצה שבנויה לפלייאוף. מה שלא זוכרים זה שהם הצליחו להכנס לפלייאוף אך בקושי שנה שעברה, אחרי שרדפו אחרי סן דייגו במשך כל העונה. כמו שזה נראה כרגע, יש להם פיצ'ינג מספיק טוב אבל ההיטינג לא השתפר כמעט בכלל ויהיה מעניין לראות האם ההישג בשנה שעברה ייתן להם מוטיבציה נוספת או שלהיפך.

טוב, זהו כרגע, שתהיה לכולנו עונה מנצחת. אה, כן, הימורים:

AL: בוסטון, דטרויט, אוקלנד ראש בית, טמפה ווילד קארד

NL: פיליז, מילווקי, דודג'רס ראש בית, אטלנטה ווילד קארד.

וורלד סירייס: בוסטון מנצחת את מילווקי

MVP: אדריאן גונזאלס וריאן בראון

סיי יאנג: דני הארן (צריך הימור פרוע, לא?) וקליף לי