בורשטיין צריך לפתוח בחמישייה

סדרות פלייאוף מורכבות מהמון פסיכולוגיה. למשחק השלישי הגיעה קאחה לבוראל עם הכנה מנטאלית גרועה. מהרגע הראשון הספרדים שידרו פאניקה. איבאנוביץ' היה לחוץ ולא הפסיק לצעוק על השופטים. הוא החליט לפתוח עם החמישייה החזקה ביותר שלו ולא שמר כלום על הספסל. זה החזיק רבע אחד, אבל מהרגע שהתחילו החילופים בעקבות העייפות, לבוראל התפרקה.

בכלל, במשחק הקודם נראה היה שויטוריה הגיעה לתל אביב מאוד עצבנית. סטנקו באראץ יודע שהספסל של הקבוצה שלו קצר מאוד, ובכל זאת עשה שתי עבירות טיפשיות ברבע הראשון שעלו לו בהרבה דקות פרקט והיו אחת הסיבות העיקריות להתמוטטות של ויטוריה.

ביום שלישי לבוראל לא הצליחה להסתדר עם המאץ'-אפ-זון של מכבי. יש שלושה מפתחות עיקריים להתמודדות עם מאץ'-אפ-זון:

1. משחק ריצה. קאחה לא רצה. אחת הדרכים העיקריות לתקוף את סוג ההגנה של מכבי היא לרוץ. להגנה הזו לוקח יותר זמן להסתדר, ולכן אם אתה תוקף אותה מיד עם קבלת הכדור, אתה מכניס אותה לבעיות גדולות. אבל כשויטוריה מאטה את הקצב ומשחקת התקפה על חצי מגרש, המאץ'-אפ-זון של מכבי תוקע אותה. מכבי עשתה התאמות לתרגילים של לבוראל בהתקפה, והספרדים התבלבלו לחלוטין.

2. מפתח נוסף הוא ריבאונד התקפה. ברבע הרביעי של המשחק הקודם לבוראל שיחקה עם הרכב שכלל את באראץ ובאטיסטה. זה ציוות שיכול לתקוף חזק את ריבאונד ההתקפה. אבל לדעתי, זה ציוות שכמעט לא נראה הערב, כי טלטוביץ' משחק בעמדה מספר 4 והוא כמעט לא יורד מהפרקט.

3. חדירות לטבעת. לויטוריה יש הרבה גארדים שיכולים לחדור – לוגאן, סן אמטריו, הורטאס – אבל משום-מה כולם מעדיפים זריקה על חדירה. אם ויטוריה תעלה גם הערב ותפציץ בלי הכרה משלוש, מכבי תרוץ ושוב תתפוצץ עליה. אם הגארדים של לבוראל יחפשו קודם את החדירה, אחר כך את הכנסת הכדור פנימה לגבוהים ורק בסוף שלשות, הם יישארו במשחק עד הסוף.

מכבי באה למשחק השלישי מאוד מוכנה ומפוקסת. ראינו שהניצחון בויטוריה נתן לה הרבה ביטחון. זו לא הייתה אותה קבוצה שחטפה בראש במשחק הראשון בסדרה. מכבי הגיעה מוכנה, ידעה בדיוק איך לעצור את ויטוריה בהגנה, ובהתקפה קלעה באחוזים גבוהים. ההכנה הפסיכולוגית הייתה בבירור לטובת מכבי.

עם זאת, היום זו תהיה אופרה אחרת. שאלת השאלות מבחינתה של מכבי היא כמובן איך תסתדר בלי פרקינס. אני מעריך שהרבה מהנטל יעבור לאידסון. הכדור יהיה הרבה יותר בידיים שלו, ובדרך כלל כשהכדור בידיים של צ'אק קורים דברים טובים. בורשטיין ופניני יקבלו יותר דקות. וכמובן מכבי תצטרך את פארגו בעוד משחק שיא, למרות שאני בטוח שהערב ויטוריה תשים עליו דגש מיוחד.

אני חושב שבלאט צריך לפתוח הערב דווקא עם בורשטיין. טל לא ילד. חוץ משארפ, הוא השחקן המנוסה בסגל, שכבר היה במעמדים האלה בעבר ויכול להוסיף הרבה קור-רוח וניסיון שדרושים בערבים כאלו במיוחד. גם פניני יקבל יותר דקות, ואולי הערב אפילו נראה לכמה רגעים את הקפטן הוותיק.

לפעמים פציעה של שחקן מפתח מסוגו של פרקינס דווקא מביאה לתוצאה הפוכה משכולם חושבים: השחקנים מגלים יותר אחדות. כל אחד נותן מעצמו עוד עשרים אחוז. השחקנים רוצים להוכיח שהקבוצה מסוגלת לתפקד גם בלי השחקן הפצוע. פרקינס אומנם היה כוח הגנתי חשוב מאוד, אבל יתר השחקנים יחפו על כך באקסטרה-התלהבות ומוטיבציה, כפי שראינו במשחק האחרון.

אני רואה הערב משחק צמוד מאוד. אבל עדיין אני רואה את מכבי מנצחת ועולה לפיינל פור. היכולת שלה לשחק כקבוצה לאורך כל העונה זה משהו ששווה פיינל פור. השחקנים של מכבי שיחקו יחד מהרגע הראשון. הם מאוד מאמינים בעצמם. בלאט אמר אתמול שהגדולה של מכבי היא שאין אצלה יחידים. יש קולקטיב. גם אם היא איבדה שחקן – חשוב ככל שיהיה – יש שחקנים שייכנסו לנעליו. יהיה לה קשה מאוד, אבל אני חושב שהאחדות הזאת תוביל הערב לפיינל פור.

בטור הקודם שלי פספסתי בתחזית לגבי כמה מהסדרות האחרות. לא ראיתי את סיינה מנצחת שוב את אולימפיאקוס, אבל זה קרה. עכשיו לאולימפיאקוס אין ברירה אלא לנצח. אחרת, ההשקעה הכספית האדירה, ההחתמה של דושאן איבקוביץ' והגניבה של ואסיליס ספאנוליס מהיריבה פנאתינייקוס – ילכו לפח. אם אולימפיאקוס לא רוצה שכל ההשקעה תרד לטמיון, היא חייבת לנצח הערב. אני חושב שהיא תעשה זאת. ולנסיה הפסידה בבית לריאל, אבל לדעתי תנצח הערב ותשלח את הסדרה למשחק חמישי.

כאוהד כדורסל, הסדרה של פנאתינייקוס וברצלונה מדהימה. היא תיכנס לפנתיאון כאחת הסדרות המרתקות שהיו ביורוליג בעשור האחרון. ברצלונה, מארחת הפיינל פור כזכור, תילחם הערב על החיים שלה. במשחקים הקודמים אובראדוביץ' החזיר לחיים את הגנת הבוקס-אנד-וואן מלפני 30 שנה, נטרל את נבארו וסימן פעמיים "וי". הערב, עם גב של 19,000 אוהדים, אני מאמין שפנאתינייקוס תגמור את העבודה ותשלים את הסנסציה הגדולה של העונה.