אריק זאבי בקרב חייו: הג'ודוקא הוותיק לא יוותר גם בלונדון

אריק זאבי חולם על לונדון 2012, אבל השאלה הגדולה היא איזו אולימפיאדה עוברת לו בראש תוך כדי הפנטזיה. האם זו אתונה 2004 בה קטף את מדליית הארד או בייג'ינג 2008 שהצטיירה ועדיין מצטיירת כמו תחילת הסוף שלו. נראה שאריק זאבי חושב בכלל עד סידני 2000. הוא היה אז בן ,23 ובמרחק נגיעה ממדליית ארד אולימפית, אלא שבסופו של דבר הוא איבד אותה בקרב אחד לסטפן טרנו הצרפתי. יריבו הוותיק והמנוסה הגיע לסידני בגיל 34. שנה לפני כן הוא זכה באליפות אירופה הרביעית שלו, אבל בשנים שקדמו לכך הוא לא הגיע להישגים משמעותיים מדי ונראה קרוב לסוף. בסופו של דבר הוא הצליח לפרוש עם מדליית ארד אולימפית שניה, וזה בדיוק מה שאריק זאבי רוצה שיקרה לו באותו הגיל באוגוסט 2012.

נכון להיום, אריק זאבי עומד בקריטריון הישראלי למשחקי לונדון 2012, למרות שאנחנו זוכרים לו בעיקר הופעות חלשות בסבב הגרנד פרי של העונה הנוכחית, כאשר בשתי התחרויות האחרונות שלו הוא הודח כבר בקרב הראשון. קצת אחרי סדר הפסח הוא ייצא עם נבחרת ישראל לאליפות אירופה שתתקיים באיסטנבול, וינסה לתקן את הרושם שנוצר. על אליפות ישראל שתתקיים ביום חמישי ברעננה הוא ויתר בגלל רגישות בכתף, זכר למחנה האימונים האחרון שלו בחו"ל. בכלל, זהו הסיפור של אריק זאבי - רגישויות באיזורים בעיתיים לספורטאי כמו כתף וגב ורגישויות לא פחות גדולות באיזורים שמשפיעים על הנפש. קצת לפני בייג'ינג 2008 הוא חגג 30 ונדמה שמאז ועד היום הוא לא הצליח להתגבר על שינוי הקידומת. הגוף בגד בו, התחרויות נעשו קשות יותר ופתאום שניים או שלושה יריבים בעולם שיכולים לנצח אותו הפכו לעשרים או שלושים.

"בכל יום נתון אני יכול לנצח כל ספורטאי בעולם", מספר זאבי ודובק בתיאוריה שאף אחד אחר לא יכחיש. ובכל זאת הוא מוסיף: "אני מפסיד יותר ממה שהפסדתי בעבר. יש הרבה ספורטאים שיכולים לנצח אותי. יש היום הרבה מתחרים חדשים במשקל הזה, והעובדה שכל מדינה יכולה לשלוח שני מתחרים לאליפות אירופה או העולם רק מקשה יותר. אבל אני יודע שאני יכול להתמודד מול כל אחד וכבר הוכחתי את זה בטוקיו".

אריק זאבי מתכוון לתחרות הגרנד סלאם היוקרתית שהתקיימה בבירה היפנית בדצמבר 2010. אולי אז היא נשמעה לנו כמו עוד תחרות בסבב גביע העולם, אבל זו כנראה התחרות שעשתה את ההבדל בין המשך דרכו של זאבי כג'ודוקא לקראת לונדון 2012 או פרישה מוקדמת מהצפוי. יואל רזבוזוב היה צמוד לזאבי באותה תחרות והוא מספר: "אף אחד לא ממש רצה שאריק יטוס ליפן, כולל המאמן שלו אלכס אשכנזי. אפילו אני כבר חשבתי שהוא לא יכול להצליח יותר, שהוא איבד את כל המהירות שלו ושזה הסוף. בחימום לתחרות הזאת הוא היה חלש וכמעט בכה לי. הוא אמר לי: 'יואל, לך עדיין יש את הסגנון, אבל לי אין כרגע שום דבר, מה אני עושה פה בכלל?'".

"זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את אריק מדבר ככה", ממשיך רזבוזוב, "אבל בסופו של דבר הוא זכה במדליית הכסף בתחרות שהיא מקבילה ברמה שלה לאליפות העולם, והוא נעצר בגמר רק על ידי הג'ודוקא הטוב בעולם, אנאי היפני. אז אולי אנשים יתקשו להבין את זה, אבל אנחנו הספורטאים לא נוותר לעולם כל עוד יש לנו סיכוי לעשות משהו, אפילו סיכוי קטן להגשים עוד חלום".

על אותה התעקשות של אריק זאבי להמשיך בכל מחיר, כמו במקרה של הנסיעה לתחרות בטוקיו, מספר מאמנו הראשון רמז ממיסטבלוב: "מדובר בג'ודוקא עם יכולות אדירות שיכול להתעלות על עצמו ברגעים נתונים. בלקסיקון שלי אני קורא לזה לוחם. יכול להיות שהיה קל לו אם היה פורש, אבל הוא שם לעצמו מטרות ולדעתי הוא בעיקר רוצה ולא חושב. הוא רוצה להאמין שהוא עדיין יכול להפיק מעצמו את המקסימום וזה בדיוק מה שהוא עושה".

קצת אחרי ההופעה המאכזבת בבייג'ינג 2008 אריק זאבי התחתן ובחורף הנוכחי הוא כבר חגג את הולדת בנו עמית, הזאטוט השני בבית משפחת זאבי. בין לבין הוא חזר להתאמן בצורה הרצינית ביותר לטובת קמפיין לונדון, ועוד לפני ההישג בטוקיו הוא הוכיח את עצמו באליפות אירופה האחרונה שבה זכה במדליית הארד. במקביל הוא מעביר הרצאות מוטיבציה ולאחרונה הוציא לאור את ספרו "לנצח בקרבות היום יום", שעוסק בקשר בין התמודדויות של ספורטאים להתמודדויות בחיים.

דווקא עם אי הסדרים באיגוד הג'ודו זאבי תמיד ידע להתמודד מצוין, אחרי הכל עוד מאז סידני 2000 הוא יצר לעצמו מעמד של ג'ודוקא שאי אפשר לגעת בו. ובכל זאת, שינויים שנוצרו לאחרונה באיגוד שפועל כיום תחת מפרק זמני מונעים ממאמנו הקודם אלכס אשכנזי לעבוד עם זאבי במשרה מלאה. כל זה גרם לזאבי לעבור ולהתאמן עם שני הרשקו, מאמן נבחרת ישראל לנשים, שהפך למעשה למאמנו השלישי של זאבי אחרי רמז ממיסטבלוב מהמועדון בבני ברק, ואשכנזי. על כך מספר זאבי: "נוצרו כל מיני סיבות, חלקן אובייקטיביות וחלקן שלא תלויות בנו, שהביאו למצב שאי אפשר להמשיך את הקשר ביני לבין אלכס אשכנזי. ברגע שהבנתי את זה ניסיתי לראות מה החלופה הטובה ביותר וזה היה שני הרשקו. הוא כבר היה איתי על הקווים בטוקיו. יכולת הארגון שלו ידועה והוא כבר נמצא בתוך המערכת. שנה וחצי וקצת לפני הסוף, אם כבר מחליפים מאמן, עדיף שזה יהיה מישהו שנמצא במערכת. יש לי רצון שאלכס יישאר בצוות האימון ויעזור לי בעיקר בצד הטכני. אנחנו ביחסים טובים ואם אלכס יכול לשתף פעולה עם מישהו אחר, זה יהיה רק עם שני הרשקו".

רמז ממיסטבלוב מאמין שבסיטואציה מסויימת שינויים מהסוג הזה דווקא יכולים לעזור לו. "מבחינה מקצועית הוא כרגע לא בשיא שלו ואם הוא חושב שהיה צריך לעשות את השינוי אולי זה טוב. כרגע אנחנו מדברים יותר על אריק זאבי מבחינה מנטלית, כי הוא לוחם נגד הרבה מערכות שהיו נגדו. הוא אישיות ואם החלפת מאמן תוציא ממנו את היכולת זה יהיה חיובי".

אז מה הולך לקרות מעכשיו? אליפות אירופה שתיפתח ב-21 לאפריל היא התחרות הקרובה, רק שמבחינת הקריטריון הישראלי ללונדון 2012 הג'ודוקות המקומיים צריכים להתעניין יותר בתחרויות הגרנד פרי שיתקיימו בקיץ וישפיעו משמעותית על הדירוג שלהם. המטרה הראשונית של אריק זאבי היא לשמור על מקומו בין 20 הראשונים בעולם למשקל שלו (לפי ג'ודוקא אחד מכל מדינה), אבל כדי להגיע ללונדון 2012 ולעשות משהו יפה זה לא מספיק וזאבי יודע את זה. "אין ספק שאחרי שאני אבטיח את הקריטריון אני אצטרך לעשות הכל כדי לשפר את הדירוג שלי ולהיות בין שמונת הראשונים בעולם. במקרה כזה אני אגיע לאולימפיאדה מדורג, ולא תהיה לי הגרלה קשה כבר בהתחלה. צריך לזכור שבית הניחומים מתחיל רק ברבע הגמר, ומי שמפסיד לפני כן לא מקבל הזדמנות נוספת".

זאבי יידע בסביבות אפריל 2012 הוא אם נוסע ללונדון או פורש, כי למרות שהקריטריון הישראלי מתייחס לדירוג לפי יוני 2012 התשובות הברורות יתקבלו למעשה כבר חודשיים לפני. זאבי עצמו מאמין שביישורת האחרונה של הקמפיין הזה הוא יצטרך לעבוד בעיקר על הצד המנטלי. זה אומר לחזק אצלו את הקביעה שהוא כבר לא הכי טוב בעולם ואולי אפילו להתרגל למונח אנדר-דוג. "יכולת מנטלית יש בה משהו מולד, אבל תמיד אפשר גם לעבוד עליה. כשאתה מגיע אחרת צריך לדעת לעשות דברים אחרת. אני חושב שבשנה האחרונה די למדתי את זה – זה לא בא לידי ביטוי בתחרויות האחרונות, יכול להיות שהייתי אפילו שחצן מדי כי הפסדתי ליריב שהוא לא מסוכן. אני לומד להכיר את עצמי מחדש יותר טוב. זו עדיין לא התקופה ההיא כי אז הייתי הכי טוב, והמצב לא קל מנטלית", מסכם זאבי.

ולכל מי שממהר להספיד את אריק זאבי, עונה חברו יואל רזבוזוב: "אני צעיר ממנו בארבע שנים ואני יכול רק להעריך ולהעריץ אותו על מה שהוא עושה בגיל 34, זה גיל שבו אני אפילו לא אחשוב על ג'ודו. הוא רשם הישגים גם אחרי שאנשים כבר שלחו אותו הביתה לפרוש. מה כל כך איכפת לאנשים האלה? זה לא שיש לנו איזה צעיר מוכשר במשקל שלו שאריק חוסם לו את הדרך".

אריק זאבי הוא ככל הנראה הספורטאי האולימפי הנערץ ביותר שהיה כאן אי פעם. לא בטוח עד כמה הוא חושב על זה, אבל זו כנראה הסיבה לכך שהוא יכול להרשות לעצמו להשתתף גם בלונדון 2012 אפילו אם יפסיד בקרב הראשון. בשורה התחתונה, זאבי עשה מספיק דברים טובים והתנהל בצורה מספיק חיובית כדי שיזכרו ממנו רק את החיובי. והכי חשוב - צריך לזכור שעדיין קיים הסיכוי שזאבי יזכה במדליה אולימפית נוספת. מדליה הכי מתוקה שיש: מדליה כנגד כל הסיכויים.