פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא באותה רמה: על התבוסה שהנחילה מכבי תל אביב לקאחה

        לקאחה אין פתרונות לבעיות שמכבי תל אביב מציבה לה: השליטה בעמדת הפאוור פורוורד, השימוש בסופו וההגנה האינטנסיבית. אם אידסון יחפה על חסרונו של פרקינס, ופארגו ימשיך להראות שנולד למאני-טיים, זה ייגמר בפיינל פור. סיפורה של סדרה, פרק ג'

        הגיבור

        אפשר למצוא עשרות דוגמאות מעולם הספורט, בהן קבוצה שאיבדה את מנהיגה במהלך משחק הצליחה להתגבר על חסרונו ולנצח. המבחן הגדול הוא מה שקורה לה אחרי שנשמעת שריקת הסיום. דורון פרקינס הוא האיש שלא היה שם – דווקא לאחר שיצא מכבי החלה לחגוג - וגם לא יהיה שם, באופן כואב, תרתי משמע.

        פציעתו בעלת משמעות כפולה: היא אפשרה למכבי להוכיח לרגע שהשלם גדול מסך חלקיו, שהיא מסוגלת להתעלות למרות חסרונו של שחקן מאוד משמעותי, אך בד בבד היעדרותו מהווה אתגר גדול עבור הקבוצה לקראת הבאות. אמנם אין ואקום בטבע, אבל בספורט דווקא יש, ומכבי תצטרך להוכיח שהיא מסוגלת למלא את החלל שהותיר פרקינס.

        בפרק הקודם נכתב פה על פארגו כי מבין כל השחקנים המשתתפים בסדרה, הוא שחקן ה-NBA היחידי. בניצחון הביתי על קאחה הוא הוכיח זאת שוב, והפעם קצת אחרת. אם בוויטוריה פארגו התעלה ברגע מסוים, כדי להבטיח ניצחון למכבי, הרי שביד אליהו הוא הוכיח יכולת אישית פנומנלית לאורך 35 הדקות בהן שיחק. הוא ניווט, הכתיב קצב, קלע, מסר, חדר, ובעיקר דאג שידברו על פרקינס אחרי המשחק ולא במהלכו. אין לקאחה מענה ליכולת האישית שלו, וכל עוד הוא מרוכז, אחראי ומדויק, הבאסקים יישארו מתוסכלים.

        פארגו מוכיח בסדרה הזאת את מה שמאמנים, ג'נרל מנג'רים והנהלות חולמים לקבל משחקן – תפקוד גבוה במאני טיים. הצטיינותו של פארגו גורמת למכבי כאב ראש: מצד אחד הוא גורם משמעותי בהצלחת הקבוצה עד כה בסדרה, מצד שני בכל פוזשן ערכו עולה יותר, כל אירופה רואה כיצד הוא פורע את השטרות, אותם שטרות שראשי מכבי יצטרכו להוציא מהכיס כדי להשאירו.

        העלילה

        המשחק הזה החזיר את מכבי שהתרגלנו לראות העונה: הגנה אינטנסיבית, משחק ריצה, לחץ בלתי פוסק על היריבה, אגרסיביות והשפרצת ביטחון עצמי לכל עבר. קאחה לא ברמה של מכבי. לא בעומק, לא בניצול יכולות השחקנים, לא בגיוון המשחק ובפתרונות בזמן אמת. קאחה קבוצה טובה, מאומנת, כישרונית, כמובן שאין להקל בה ראש, אבל היא מוגבלת. השיטה שלה מגבילה אותה – 2 נקודות בלבד במתפרצת בשלושה משחקים – אבל גם היריבה שלה, מכבי, מגבילה אותה. אם לדייק, מכבי עושה בצבע כבשלה ולקאחה קשה עם המציאות הזאת.

        שחורציאניטיס הסתבך העונה מול הגבוהים של הקבוצות הספרדיות, וכך היה גם במשחק הראשון, כשקאחה הביאה עליו דאבל-אפ בכל פעם שהוא הוריד כדור לפרקט. מכבי למדה את העניין, סופו מקבל כדור לא יותר משני מטר מהסל, ואז או שזה נגמר בשתי נקודות, או בהוצאת כדור לקליעה. אין יותר חפירות פנימה, הסתבכות בכדרורים או ניסיונות לקלוע על שני שחקנים. זה שינוי מהותי, שיוצר למכבי יתרון אדיר מבחינה התקפית.

        פתאום סופו מניע את ההתקפה מהצבע, וקאחה, שבין כה וכה מתקשה עם התנועה הבלתי פוסקת של מכבי, לא הצליחה להגיב, והנה עוד ביטוי לשמרנות שלה. סופו ניצל זאת כדי לחלק שיא עונה של 5 אסיסטים, ולפתוח למכבי אופציות בפנים ובחוץ. לשם השוואה, בכל ששת משחקי הטופ 16 הוא מסר 5 אסיסטים.

        היתרון הגדול ביותר של מכבי בסדרה, יתרון שעושה את ההבדל ומותיר את קאחה מוגבלת מאוד בפתרונותיה הוא בעמדת הפאוור פורוורד. לטלטוביץ' יש יופי של יד מרחוק, זה באמת מסבך קצת את החיים מדי פעם. וזהו. כאן נסתיימו שידורינו לגבי עמדה מספר 4 בתחנת קאחה לבוראל, ליל מנוחה. למכבי, מנגד, יש את אליהו, הנדריקס, מצ'באן ובלו. טלטוביץ' קלע 14, הרביעייה קלעה 37, והנה לכם ההפרש על רגל אחת. עמדת הפאוור פורוורד משנה לחלוטין את מאזן האימה שנבע מיתרון הביתיות עמו הגיעה קאחה לסדרה, ומטה את הכף לטובת מכבי.

        מכבי מקבלת מעמדה 4 קליעה מרחוק (בלו, בלו, בלו וקצת מצ'באן), תנועה בלתי פוסקת (אליהו, הנדריקס ובלו), משחק עם הפנים לסל (אליהו בתנועה, מצ'באן), חדירות (אליהו והנדריקס) וריבאונד. בקיצור, כל מה שקאחה לא. כושרו הירוד של בראץ' וגמלוניותו המובנית של באטיסטה, יחד עם היתרון הצהוב בעמדת הפאוור והשימוש היעיל בסופו, הופכים את הצבע לצהוב ומעניקים למכבי מקדמה אדירה על יריבתה.

        פן נוסף שמשחק לטובת מכבי הוא פריכותה של קאחה במשחקי חוץ. הנתון הזה ידוע לאורך כל העונה, והצניחה באחוזי הקליעה משלוש המחישה זאת – קאחה קלעה ב-50 אחוז בשני המשחקים הראשונים, ורק 22.7 אחוז אמש. מכבי, וזה היה צפוי, מרגישה בנוח מחוץ לקשת כשהיא משחק בהיכל. בשני המשחקים הראשונים מכבי זרקה שלשה אחת לשלוש דקות, אתמול זה קרה כבר בהתקפה השנייה. בשני המשחקים הראשונים מכבי זרקה 29 שלשות, אמש 25 ב-44 אחוזי הצלחה. מכבי שולטת בצבע, הקליעה מבחוץ עוזרת לה לרווח את ההגנה של קאחה, זה מקל על חדירות והכנסות כדור לסופו, שמולידות סלים או מסירות החוצה לבלו, פארגו, פניני ואידסון, והנה לכם כאב הראש של איבנוביץ' עד יום חמישי בלילה לפחות.

        הפרק הבא

        הערב מכבי תל אביב תהיה עייפה, אבל קאחה תהיה יותר. לבאסקים זה יהיה משחק רביעי בתוך שבוע. למכבי אולי ירעדו קצת הידיים, בכל זאת – ניצחון וזה פיינל פור, אבל ברור שמה שיקשה עליה יותר מהלחץ וההתרגשות יהיה חסרונו של פרקינס.

        מכבי תל אביב תצטרך לשמר את אותן אנרגיות הגנתיות שגרמו לדייויד לוגן לקלוע שלשה ראשונה כשהמשחק היה גמור, למנוע מבאטיסטה להתמקם בצבע ובכך לכפות עליו איבודים, ובעיקר לבצע את החילופים באותה מהירות ואגרסיביות, שגרמו לסן אמטריו להציג את משחקו הגרוע ביותר בתקופה האחרונה. כל זה יהיה קשה בלי פרקינס.

        זה הופך את אידסון לאיש המפתח. ברבע השני, זה שבו פרקינס נפצע, ההגנה וקבלת ההחלטות המצוינת של אידסון הן אלה שפתחו את הפער שהביא לקריסתה של קאחה. אידסון חשב פחות על הסל ותפקד יותר כסדרן תנועה. תתרגלו. זה מה שהולך לקרות מעתה עד סוף העונה במכבי. בורשטיין יסייע פה ושם, אבל הנטל ייפול בעיקר על אידסון, כשפארגו הוא המוציא לפועל בקו האחורי המדולדל. לא מעודד אם במכבי מסתכלים על היריבות האפשריות בפיינל פור, אבל מול קאחה זה יכול להספיק.

        ההתפרקות של קאחה בחצי השני מעידה על כך שלאיבנוביץ' יש מעט מאוד תשובות לבעיות שמכבי תל אביב מציבה בפניו. קאחה דוגמטית, חסרת מעוף, מתקשה מול חילופי ההגנות של מכבי ומשחק הריצה. כשקאחה לא קולעת מבחוץ, משחק ההתקפה שלה מתגלה במערומיו: שחקני הפנים נראים כבדים וגמלוניים, ומתקשים להוציא כדור בעקבות שמירה כפולה; טלטוביץ' לא אפקטיבי בשום צורה שהיא; הוארטס וריבאס לא מצליחים לחדור; הספסל קצר והתלות בסן אמטריו משתקת. לאורך הסדרה מכבי תל אביב מצאה פתרונות לבעיות שהציבה בפניה קאחה, ניצחה חרף משחק פושר בוויטוריה וסיפקה הצגה בלי פרקינס. ובעיקר – מכבי הוכיחה שהסגנון שלה הוא הסגנון המנצח, הסגנון ששווה פיינל פור. למרות חסרונו של פרקינס, ניצחון באסקי במשחק מספר 4 יהווה הפתעה.