בוא נראה את האומץ שלך לשנות, פרננדז

הדבר היחיד שכדאי לזכור מהמשחק מול לטביה הוא הניצחון, והדבר הראשון שצריך לשכוח ממנו לקראת גאורגיה זה מערך שלושת הבלמים איתו עלינו למשחק. זה הזמן לוותר באופן סופי על הניסוי. לא מובן מדוע במשחק שבו אנחנו חייבים לנצח, אנחנו עולים במערך הגנתי וזהיר של שלושה בלמים. מעבר לפגיעה בחלק הקדמי, זו שיטה שיכולה להצליח רק אם יש לך שחקני כנף מעולים שמבינים את המשחק היטב ויודעים לקרוא את המהלכים. גם בתקופות יותר מוצלחות שלנו שיחקנו בשיטה הזו, אבל בכנפיים היו לנו שחקנים כמו אלון חזן ונג'ואן גרייב.

טאלב טואטחה ויואב זיו עדיין לא מתאימים לעמדה הזו במערך הזה. הרווח שלנו מכך, לעומת שחקן ההתקפה שאיבדנו בחלק הקדמי והקלות בה הלטבים הסתדרו עם ההתקפה שלנו, היה אפסי עד לא קיים. מאמן נמדד בהבנת חומר השחקנים שלו, ומאמן בנבחרת ישראל צריך להבין שאין לנו כאן שחקני כנף כדי לבסס שיטת משחק שכזו. הבסיס של שיטת שלושת הבלמים הוא המגינים שאמורים לעלות ולרדת כל הזמן, שהם יודעים מתי לסגור ומתי לפתוח – ואין לנו כאלה כרגע. ולראיה, השחרור שהרגשנו במעבר ל-4:4:2. הנבחרת נראתה אחרת, והרגישה הרבה יותר נוח. זו המסקנה הראשונה איתה לואיס פרננדז צריך להגיע לגאורגיה.

מאמן, כאמור, חייב לדעת מהם היתרונות בחומר השחקנים שלו, ובדור הזה שקיבל פרננדז לידיו הכוח הוא בהתקפה. ברגע שמנעת מהכוח שלך לנצח, פגעת בנבחרת והחלשת את היתרונות שלך. לא מובן לי איך מהקבוצה הכי פוריה בישראל, הפועל תל אביב, פרננדז לא משכיל לנצל אף כלי מוצלח שלה. טוטו תמוז מחוץ לסגל זו פריבילגיה גדולה מדי. לכן, פרננדז ייבחן מול גיאורגיה באומץ שלנו להודות בכך. לא רק לשנות את המערך שלא מתאים לשחקנים, אלא גם להחזיר את השחקנים שמתאימים למשימה. שזה אומר, קודם כל, להחזיר את בן שהר להרכב. הפיזיות שלו, המיקום ברחבה והניסיון במעמדים כאלה, כפי שהוא תמיד הוכיח במשחקי הנבחרת, כמו גם במומנטום בו נמצאת הקריירה שלו, מחייבים את החזרתו להרכב מול גאורגיה. ביום שלישי פרננדז חייב להודות בשתי הטעויות האלה, להוריד בלם אחד לספסל ולעלות את בן שהר בהרכב, אחרת גם את הניצחון על לטביה נזכור בסוף בתור טעות.