טמפה ביי רייז
מאזן ב-2010 66:96. אלופי הבית. פלייאוף: הדחה בסיבוב הראשון
הצטרפו: גוני דיימון(OF), מני רמירז (OF/DH), ג'ואל פרלטה (RP), קייסי קוצ'מן (1B) ,קייל פרנסוורת (RP)
עזבו: קארל קרופורד (OF), חואקין בנואה (RP), מט גרזה (SP), קרלוס פניה (1B), גייסון ברטלט (SS), רפאל סוריאנו (RP), גרנט בלפור (RP), דן ווילר (RP)
הרייז לקחו את הבית שנה שעברה באופן די מפתיע. אלא שלהצלחה יש מחיר והקבוצה שמתחרה בשוק קטן יחסית עם בסיס אוהדים לא גדול איבדה הרבה שחקני מפתח. את החור בהתקפה שיצרה העזיבה של קרופורד ופניה החליטו בטמפה למלא בגיל וניסיון, והביאו את דיימון ורמירז החתיארים (איפה הימים שבהם שחקנים היו הולכים לסיים קריירה בהפועל ירושלים או המטס?). הבולפן, לעומת זאת, מהטובים בליגה ב-2010, נחלש משמעותית וכשקייל פרנסוורת' הוא הקלוזר שלך, אתה בדרך כלל לא ישן טוב בלילות.
ההגשה הפותחת היא נקודת החוזק של הקבוצה עם חוליה של צעירים מוכשרים. בעונתו המלאה הראשונה דייויד פרייס נתן עונה בקליבר של סיי יאנג ואלמלא תצוגת הגשה חולנית של פליקס הרננדז גם היה זוכה בתואר. שילדס הוא מספר שתיים מנוסה, וייד דייויס וג'ף ניימן עושים קולות של מגישים סולידיים וג'רמי הליקסון הוא פרוספקט נחשב שכבר הראה בשלהי העונה שעברה למה אפשר לצפות ממנו (ארבעה נצחונות, אפס הפסדים, 33 סטרייקאאוטים ב-36 אינינגים).
תחזית: גם אם בי ג'יי אפטון יממש את הפוטנציאל שלו, הוא ואוואן לונגוריה לא יכולים לסחוב את הרייז לבדם. למרות שלפי הדעיכה של שניהם לדיימון ורמירז לא נשאר הרבה בטנק, הם חובטים מקצוענים ומנוסים שיכולים להשפיע לטובה (טוב...לפחות דיימון יכול) על הליינאפ הצעיר של טמפה. אני חושב שזה מה שיקרה ושהרוטציה תהיה יציבה מספיק כדי שהבולפן הרעוע משהו לא יהרוס יותר מדי. 90 נצחונות, מקום שני בבית ומאבק על הוויילד קארד.
ניו יורק יאנקיז
מאזן ב-2010 67:95. וויילדקארד. פלייאוף: הדחה ב-ALCS
הצטרפו: ברטולו קולון (SP), פרדי גרסיה (SP), רפאל סוריאנו (RP), אנדרו ג'ונס (OF), ראסל מרטין (C)
עזבו: אנדי פטיט (SP, פרש), לאנס ברקמן (1B), חאבייר ואסקז (SP), מרקוס ת'יימז (OF)
הייתי יכול להתחיל את הסקירה בכך שהיאנקיז הביאו את ברטולו קולון ופרדי גרסיה להחליף את אנדי פטיט. מצד שני, מה עוד נותר להגיד אחר כך?
הסיפור הגדול של הפגרה אחרונה, החתימה של קליף לי בפיליז בשביל פחות כסף מההצעה של הפסים, ממחישה אולי סופית את השחיקה בכוח המשיכה של היאנקיז, שמעבר לבוכטות של כסף הציעו תמיד גם ווינריות, הצטרפות למורשת אגדית והופעה על במת הספורט הגדולה בהיסטוריה של אמריקה. כשכל זה לא עבד, כמעט תמיד עוד קצת כסף עשה את העבודה.
מן הסתם, היאנקיז עוד יחתימו שחקנים חופשיים על חוזי עתק, אבל את הפגרה הזו הם פספסו בענק. אי החתימה של לי והפרישה של אנדי פטיט, שחקן צנוע ואחד מהפיצ'רים הטובים והיציבים שהיו ליאנקיז בשנות האליפות, משאירה את ניו יורק ברוטציה עם סבאת'יה ויוז, אבל כמעט כלום מאחוריהם, חוץ ממה שנשאר מבארנט הלא יציב ומה שנובה ומיטרה יצליחו להביא למאונד. היאנקיז כן הצליחו להביא בולפניסט תותח בדמותו של רפאל סוריאנו שישמש כסגן של הקלוזר הכי טוב שהיה אי פעם, ובמשחקים שבהם הרוטציה כן תצליח לסחוב לאינינג השביעי כנראה שיהיה בסדר.
פרשה נוספת שהעיבה על האופסיזן הייתה החתימה של דרק ג'יטר על חוזה חדש. ג'יטר, שיצטרף בבוא היום לרשימה ארוכה ומכובדת של הול אוף פיימרס שמזוהים טוטאלית עם המועדון (הבייב, גריג, מאנטל) ציפה לסגירה מהירה ומכובדת של העניין אך לא כך היה. אם כי הצדדים הגיעו לבסוף לסיכום וחוזה חדש אכן נחתם הפרשה כולה לא הוסיפה לכבוד של הנהלת המועדון, אם עוד נשאר כזה.
תחזית: כל זה לא יפריע כמובן להתקפה של היאנקיז בראשות א-רוד, קאנו וטשיירה לעשות את העבודה. איכשהו, השנה יש תחושה שזה לא יספיק. 88 נצחונות ומקום שלישי בבית.
בוסטון רד סוקס
מאזן ב-2010 73:89
הצטרפו: קארל קרופורד (OF), אדריאן גוזלס (1B), בובי ג'נקס (RP), דן ווילר (RP)
עזבו: אדריאן בלטרה (3B), ויקטור מרטינז (C), מייק לוואל (3B), ביל הול
תיאו אפשטיין עשה זאת שוב. גם עם הרבה כסף צריך לדעת מה לעשות (אל תשאלו אותי אין לי מושג) והג'נרל מנג'ר המבריק של הרד סוקס, שידוע במהלכי לייזר מדוייקים להתאמה בין חוסרים לשחקנים שימלאו אותם, הצליח לעשות פגרה מהסרטים. זה הופך את התחזית למאוד קלה - התחזית היא לקחת את הבית הזה והסימן הכי טוב לכך הוא שאפילו האוהדים החששנים ביותר של בוסטון יודו בזה, גם בלי שתכוון להם אקדח לרקה.
ההתקפה התחזקה פלאים - אדריאן גונזאלס הוא חובט מחונן שנמצא בשיאו ואת המספרים המעולים שלו (ממוצע של 32 הומרים ו-100 ריביז בחמש שנים) הביא בפטקו פארק, בית קברות לחובטים בדרך כלל. גם קרופורד, שנראה כאילו משחק יובלות (9 עונות במקצוענים) רק בן 28 ויודע לעשות כמעט הכל (.296 ממוצע חבטה, 14 הומרים ו 54 בסיסים גנובים ממוצע קריירה). אה, כן...וכל זה מתווסף להתקפה ששיחקה עם לא מעט פציעות ועדיין סיימה את העונה שעברה במקום השני בייצור ריצות!
גם הבולפן התחזק, ולג'ונתן פפלבון הקלוזר ודניאל בארד הצעיר והכשרוני מצטרפים בובי ג'נקס ודן ווילר, שתי זרועות מנוסות וטובות. הרוטציה לא פחות טובה בראשות לסטר ובוכהולץ, שני פיצ'רים צעירים שהביאו 19 ו-17 נצחונות ב-2010. אפילו אם ג'וש בקט, שהיה פצוע בחלק ניכר של העונה הקודמת ונראה לא טוב כשחזר לשחק (5.78 ERA) לא יצליח לחזור לעצמו לגמרי, עדיין, עם לאקי ודייסקיי זו רוטציה מצויינת.
תחזית: 95-98 נצחונות, מקום ראשון בבית.
טורונטו בלו ג'ייז
מאזן ב-2010 77:85
הצטרפו: רג'אי דיוויס (OF), אוקטביו דוטל (RP), פרנק פרנסיסקו (RP), חואן ריברה (OF), סקוט פודסדניק (OF), ג'ון ראוץ' (RP)
עזבו: שון מרקום (SP), ורנון וולס (OF), קווין גרג (RP), סקוט דאונס (RP) ,לייל אוברביי (1B)
הבלו ג'ייז, שהתרגלו לנגן כינור שלישי לשתי הגדולות בבית, ראו בעונה שעברה איך אפילו התפקיד הזה נלקח מהם על ידי הרייז. מצד שני, אחרי העזיבה של רוי האלאדיי בעונה הקודמת הם היו חותמים על מאזן חיובי. במחשבה (נכונה) שעליהם להמשיך לבנות מחדש, הם מצאו פראיירים בדמות האיינג'לס, שלקחו מהם את הפנים של המועדון בשנים האחרונות ואת משכורתו השמנה , ורנון וולס. רוב האוהדים כנראה לא בוכים על המהלך הזה.
על המהלך השני לעומת זאת, הטרייד של הפיצ'ר הפותח שון מרקום למילווקי, יבכו בטורונטו עוד הרבה זמן. מרקום היה העוגן של הרוטציה ובלעדיו הג'ייז יסתמכו על ריקי רומרו וברנדון מורו, לא מספרי 1 קלאסיים. הבולפן נבנה מחדש, ובמקום גרג ודאונס מגיעים פרנק פרנסיסקו שישמש כקלוזר, אוקטביו דוטל וג'ון ראוץ'. גם באאוטפילד נראה הרבה פנים חדשות, כשרג'אי דיוויס וסקוט פודסדניק (פצוע בינתיים) יזריקו מהירות על הבסיסים וחואן ריברה יהיה אחראי על הכוח. אבל השאלה הגדולה בטורונטו היא חוזה בטיסטה. בטיסטה שהגיע כמעט משום מקום וחבט 54 הומראנים ב-2010 סידר לעצמו אמנם חוזה חדש, אך האם ימשיך להפגין כוח ברמה כזו, תופעה נדירה יותר ויותר בעידן שאחרי הסמים?
תחזית: כשהג'ייז מצעירים וממשיכים להיפטר ממשכורות שמנות השיפור כנראה יגיע, אך לא השנה. ב-AL מזרח הרוטציה הזו פשוט לא מספיקה בשביל לסחוב אותך לאורך עונה שלמה. 78 נצחונות ומקום רביעי בבית.
בולטימור אוריולס
מאזן ב-2010 96:66
הצטרפו: ג'סטין דושר (SP), קווין גרג (RP), ולאדימיר גררו (DH/OF), דרק לי (1B), מארק ריינולדס (3B), ג'יי ג'יי הארדי (SS)
עזבו: דייויד הרננדז (SP), קווין מילווד (SP), מיגל טחאדה (SS), טיי וויגינטון (2B), קורי פאטרסון (OF)
האוריולס, שנראו רע מאוד ברוב שלבי העונה שעברה, דווקא סיימו אותה לא רע (מאזן 23:34 בשליש האחרון של העונה). באק שוואלטר, גם אם חסר מעוף, תמיד מוסיף סדר ויציבות לקבוצות שהוא ממנג'ר. לקראת העונה הנוכחית פתחו בבולטימור את הארנקים והביאו מחבטים לא רעים: דרק לי, ולאד גררו ומארק ריינולדס. גם אם השניים הראשונים נמצאים בשלהי הקריירה והאחרון שובר שיאי פסילות, אי אפשר להתעלם מליינאפ שכולל את מרקאקיס, רוברטס, אדם ג'ונס והחבר'ה האלה סביבו.
אז בהתקפה אנחנו מסודרים. מה קורה בהגשה, אתם שואלים? טוב, פה המצב קצת פחות מעודד. גאת'רי מגיש טוב, אבל מספר 3 ולא מוביל. מטוס וברגסן בתחילת דרכם וייתכן שיהפכו יום אחד למגישים טובים, אך הדרך עוד ארוכה. החלק המעניין בפאזל הוא דושר שמגיע מאוקלנד. אם דושר, שעל הכישרון שלו אין ויכוח יצליח לסחוב עונה שלמה בלי להיפצע, האוריולס עשו אחלה עיסקה ומצאו את האס שלהם. זה כמובן אם ענק דושר הגיש 28 אינינגים בשנתיים האחרונות ורק פעם אחת, בעונתו הטובה ביותר כפותח ב-2008, הגיש יותר מ-100 אינינגים. הבולפן אולי אפילו יותר חלש מהרוטציה עם גרג הבלתי דומיננטי כקלוזר (אם כי הוא צפוי לקבל לא מעט הזדמנויות לשמירה) ומייקל גונזאלס שהיה... טוב, לא משהו בעונה שעברה.
תחזית: ממטרים כבדים של ריצות, הרבה ריצות גם מהצד השני צפוי להיות מעניין. 76-80 נצחונות ומאבק על המקום הרביעי עם הג'ייז.
אל תפספס
