תלויים רק בעצמם: על הניצחון של מכבי תל אביב בוויטוריה

ג'רמי פארגו הוא ניאו. כמו גיבור "מטריקס" הוא רואה את המשחק אחרת, בהילוך אטי, מכמה זוויות. כל מיני סוכנים בשם סמית', ריבאס, הוארטס, לוגאן או וואט אבר קופצים עליו, נלחמים בו, והוא מביט בהם בתמיהה, הודף אותם כלאחר יד. כמו ניאו, לקח לו זמן להבין, להכיר בעובדה שהוא "האחד". הרי הביאו אותו ברגע האחרון במקום מיקאיל טורנס, הוא מעולם לא שיחק באירופה, הוא היה אמור להיות שחקן ספסל, אבל ככל שנמשכת העונה מתחוור לו שהוא רואה מציאות אחרת, הוא מבין איך מטריקס היורוליג פועל, הוא רואה את הצופן מול העיניים, וככל שהוא מבין יותר, כך הוא לוקח על עצמו יותר. הוא זה שהצליח לעקוף את חוקי המציאות המדומה ולשנות את קוד התוכנה מ-2:0 חסר סיכוי ל-1:1 מלא תקווה. פארגו יצר מציאות. הוא מתחיל להאמין שהוא "האחד".

מבין כל השחקנים שמתרוצצים על הפרקט בסדרה הזאת פארגו הוא שחקן ה-NBA היחידי. הוא עדיין לא שם כי הוא קצת צעיר, קצת חסר ניסיון, קצת לא יציב מבחוץ, אבל הוא שייך לשם ויהיה שם. אף שחקן באירופה לא מסוגל לעצור את החדירה שלו, את העלייה שלו מהמקום, את התנועה שלו. גורלו נמצא בידיו בלבד, וכך גם גורל השחקן שעומד מולו. פארגו לא חשב לתת למישהו אחר את הכדור ברגע הכי חשוב של מכבי העונה. הוא ידע שאין מישהו טוב ממנו, אמיץ ממנו, בטוח ממנו, נכון ממנו, ברגע בו גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות.

זה היה ניצחון מכונן עבור מכבי. קיים סיכוי שמכבי לא תעבור את קאחה לבוראל – קשה לנצח את אותה קבוצה שלוש פעמים רצוף - אבל הניצחון הזה בוויטוריה הוכיח סופית שמכבי הנוכחית – הקבוצתית, השיטתית, הלוחמנית – עולה על מכבי של העונה שעברה – האדישה, המקרית, האינדיבידואלית – והיא היא מכבי הנכונה, זו שצריכה להוות בסיס לעתיד ולסמן את הכיוון אליו הולכת הקבוצה. מכבי פיגרה ברוב שלבי המשחק, נקלעה לבעיית עבירות, רשמה כהרגלה אחוזי עונשין שגובלים בזילות המקצוע, ובכל זאת ניצחה.

איך? יש לא מעט סיבות, המרכזית שבהן כנראה נעוצה בכך שקאחה קבוצה שיטתית, מאוד, וגם מלאת כישרון, אבל בניגוד למכבי, השיטה שלה מגבילה אותה. הסבר: מכבי מתקשה במשחק עומד, אך אין זה אומר שהיא לא מסוגלת לשחק על חצי מגרש. היא אולי פחות אפקטיבית, אבל יש לה כלים לבצע זאת. קאחה, מנגד, לא מסוגלת או מורשית לרוץ, ולכן ארגז הכלים שלה חסר נשק חשוב מאוד, שמביא נקודות קלות וממוטט קבוצות. בשני המשחקים עד כה קאחה קלעה 0 נקודות במתפרצת. 0. מכבי קלעה רק אתמול 11.

אז איך זה שמכבי הצליחה לעשות 1:1 במאמץ כה רב? אולי כי היא עושה לקאחה את החיים קלים מדי. ברור שמשחקי חוץ קשה מאוד לנצח כשמתבססים על שלשות, בטח ביכולת הבינונית של מכבי מחוץ לקשת, אבל לאורך משחק ושלושה רבעים מכבי ויתרה לחלוטין על האיום הזה. במחצית הראשונה אמש היא זרקה רק 3 שלשות. בשני המשחקים עד כה מכבי זרקה רק 29 שלשות (14.5 למשחק, נזרקת שלשה אחת לקצת פחות משלוש דקות). לשם השוואה, בטופ 16 מכבי זרקה 17.8 למשחק (18 במשחקי החוץ). לאורך העונה, בטופ 16 ובשלב הבתים, מכבי שמרה על כך ש-71.5 אחוז מזריקותיה הן מטווח 2 נקודות, ואילו בשני משחקיה מול קאחה האחוז עלה ל-80.1.

המשמעות: לקאחה קל להתגונן. היא יודעת שמכבי לא מאיימת מבחוץ, ההגנה שלה מכווצת וכך בלוני החמצן של סופו מתרוקנים מהר מדי, לפרקינס קשה יותר לחדור, לאליהו קשה יותר לנוע והכל צפוי וקצת שבלוני. השלשות הכבירות של דייויד בלו החזירו לו את הביטחון, העניקו למכבי כלי התקפי נוסף שהקל עליה במאני טיים, כלי שא?פ?שר לאליהו את חופש הפעולה לו היה זקוק כדי לרשום 4 דקות מחשמלות בסיום. מכבי יצאה מהשבלונה של כדור פנימה לסופו או חדירה של אחד הגארדים, עמדת הפאוור פורוורד עם בלו מבחוץ ואליהו בפנים העניקה לה ניצחון במאני טיים. ביד אליהו מכבי מרגישה יותר בנוח עם הזריקה מבחוץ, ולקאחה צפויים חיים קשים יותר בהגנה - היא תצטרך לחשוב.

בפרק א' של הסדרה נכתב פה שסופו גורם למכבי בעיה מול סגל אגרסיבי וכישרוני כמו שיש לקאחה: איתו היא לא מצליחה לרוץ, ובלעדיו אין לה כמעט פתרונות התקפיים במשחק העומד. לאורך העונה האיש הגדול התקשה מאוד מול הספרדיות – קאחה וברצלונה – ונראה כנטל הגנתי והתקפי. בניצחון בוויטוריה סופו היה אדיר והשאיר את מכבי במשחק בחצי הראשון, עד שנגמר לו האוויר. זה קרה בזכות שימוש מושלם ביכולתו וממדי גופו. בניגוד למשחקים הקודמים נגד הספרדיות, מכבי סיפקה לסופו את הכדורים בדיוק במקום בו הוא אפקטיבי - שני מטר מהטבעת. כשסופו לא צריך לכדרר או לחפור פנימה כדי לייצר לעצמו זריקה, אלא לקבל כדור כפינישר, הוא שחקן בלתי עציר התקפית.

הבעיה אתו היא שבהגנה הוא לא מספק למכבי שום יתרון, וכל באטיסטה גמלוני הופך מולו לדוויט הווארד 2.0. כל דקה של הנדריקס על הפרקט המחישה זאת. סופו שחקן חשוב והעונה הפך לכלי נשק מסוכן, אבל למרות השדרוג שעשה והיתרונות הרבים שלו, הוא עדיין כלי נשק מוגבל במידה מסוימת. השימוש בו צריך להיות מדויק ונכון.

זה קורה בעיקר כי מכבי מפקירה את סופו לחסדי יריביו. למה? כי למכבי קשה להגן. נתמקד בסדרה: המשחק המסודר של קאחה, העובדה שהיא זורקת הרבה שלשות וההתקפה המאוד מרווחת שלה, מקשים על מכבי בחילופים האוטומטיים וגורמים למרחקים גדולים בין שחקני ההגנה. לראייה, מכבי רשמה רק 3 חטיפות במשחק, לעומת 9.8 בעונה כולה. כשהגארדים פחות אפקטיביים בתחום זה, והלחץ שלהם קצת פחות בא לידי ביטוי, לשחקני הפנים קשה יותר. ואז קאחה מכניסה כדור חד פנימה לבאטיסטה או בראץ', וסופו נשאר לבד לספוג את העלבון. אישית אגרסיבית וחילופים מהירים בהגנה כפי שקרה בחצי השני, יעשו למכבי חיים קלים ביד אליהו וישמרו את סופו כשחקן אפקטיבי ליותר ממחצית אחת.

כדי שלמכבי יהיה סיכוי טוב לעשות את הבלתי ייאמן, לנצח שני משחקים בבית ולחתום סדרה נגד קבוצה טובה ומאומנת כקאחה בשלושה ניצחונות רצופים, היא חייבת לוח סיאנס ומדיום. מה לעשות, בימים אלה זאת הדרך היחידה לתקשר עם רוחו של צ'אק אידסון. נוכח הירידה, שוב, בשנית, ביכולתו בטופ 16, ונוכח התרומה הדלה בסדרה מול קאחה - 6.5 נקודות ב-30:43 דקות, 42.8 אחוז ל-2, אפס שלשות, 2.5 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים בלבד, איבוד למשחק, שנמשיך? – ברור שהבעיה של צ'אק אידסון היא צ'אק אידסון ולא שום אלן אנדרסון, רמת הקרינה ביפן או החרדה לגורלו של בשאר אסד.

לשם השוואה, סן אמטריו, אם תרצו - אידסון של הבאסקים, תורם בסדרה 15 נקודות, 62.5 אחוז מ-3, ו-5 ריבאונדים. זאת השנה השנייה שבה אידסון דועך ככל שהעונה מתקדמת, הרמה עולה וכל פוזשן הופך לקריטי מדי. המבחן של אידסון הוא העתיד של מכבי. יוכיח כי זה רק משבר קטן וזה חולף, יציג יכולת נאותה בשני המשחקים הקרובים וישחק כמו האיש שמכבי רצתה כשהחתימה אותו – הדרך לפיינל פור תהיה קלה מהצפוי. ימשיך להיות צ'וקר אידסון - לא מן הנמנע שמכבי תזדקק להתעלות נוספת של פארגו בוויטוריה.