ב-14 בינואר 2009 הזעיקה התאחדות הכדורגל הנורבגית את אגיל אולסן הוותיק לשלושה משחקים, כדי שישמש מאמן זמני בנבחרת עד שיימצא מועמד מתאים לתפקיד. חודש לאחר מכן, במשחקו הראשון בקדנציה המחודשת, יצא 'דרילו' אולסן עם שחקניו לדיסלדורף, ניצח במשחק ידידות 0:1 את גרמניה ויצר גל אופוריה במדינה הנורדית. בסקר שערך העיתון 'ורדנס גנג' באתר האינטרנט שלו, 94 אחוזים מהמשתתפים טענו כי אולסן חייב לקבל מינוי קבע. "תנו לאיש חוזה לכל החיים", קראו האוהדים. התגובה מדנמרק, שם אף פעם לא חיבבו את 'דרילו', לא איחרה לבוא. "על פי הסקר הזה", נכתב באחד העיתונים, "בנורבגיה נשארו רק שישה אחוזים עם שכל".
ההתאחדות הנורבגית הלכה עם הרוב המוחלט ושמה מבטחה באולסן, שלפני קריאת העזרה מהנבחרת ישב בבית אחרי שפוטר מנבחרת עירק במכתב בו נמסר לו כי הוא "נחמד מדי". אולסן בן ה-68, גדול מאמני נורבגיה בכל הזמנים, היה האיש שהפך בשנות ה-90 את הנבחרת החלשה של ארצו לכוח שיש להתחשב בו בכדורגל האירופי. במהלך שמונה השנים בקדנציה הראשונה שלו (1990-1998) הוביל אולסן את נורבגיה להשתתפות במונדיאלים בארצות הברית ובצרפת, וגם למקום השני בדירוג פיפ"א. הנבחרת של אולסן מעולם לא התגאתה בכדורגל אטרקטיבי ושובה עין, אך עם ההצלחות שהניב הסגנון ההגנתי שלה קשה להתווכח.
עכשיו, כשנורבגיה חזרה אל הנוסחה המנצחת תחת ידיו של אולסן, היא נמצאת בנקודת זינוק מעולה לקראת עלייה לטורניר גדול ראשון מאז יורו 2000. נורבגיה מוליכה את בית ח' של מוקדמות יורו 2012 עם מאזן מושלם, ובשבת היא תארח באוסלו לדרבי סקנדינבי מסקרן וחם מתמיד את היריבה המושבעת דנמרק. מעבר למאבק על הכרטיסים ליורו, יהיה זה קרב על צדקת הדרך בין שתי נבחרות עם סגנונות משחק שונים לחלוטין. אולסן, שיפנה את מקומו לטובת סטולה סולבאקן ברגע שהקמפיין יגיע לסיומו, ישמח לנפנף בעוד הצלחה לנגד עיניהם של השכנים הדנים, אצלם הכינוי 'דרילו' הפך לשם נרדף להתעללות במשחק.
החזירו את הניצוץ
הביקורות כלפי הכדורגל הנורבגי לא מגיעות רק מכיוון דנמרק. גם התקשורת המקומית ידעה לא פעם לנגח את אולסן ושיטותיו, אבל שם התפכחו במהרה והבינו שזה המפתח עבור מדינה עם שחקנים קצת פחות מוכשרים. קצת מודעות אף פעם לא הזיקה. אם יש משהו שמתגאים בו בנורבגיה ומוכיח מבחינתם את צדקת הדרך, אלו המפגשים הבינלאומיים מול ברזיל. ארבע פעמים פגשה נורבגיה את הסלסאו ומעולם לא הפסידה. המאזן עומד על שני ניצחונות (כולל אחד בשלב הבתים במונדיאל 98') ושתי תוצאות תיקו. זו הנבחרת היחידה ששיחקה מול ברזיל ולא ירדה מנוצחת, מפני שהיא משחקת את הכדורגל שהוא הניגוד המוחלט ל'ז'וגו בוניטו' עליו מושתתת ברזיל.
אז על מה התבססה השיטה של אולסן בשנות ה-90? פשוט מאוד: ההתקפה הכי טובה היא ההגנה. הנורבגים הציגו הגנה קשוחה ויציבה שמבצעת שמירה אזורית בצורה כמעט מושלמת ("השמירה האזורית זה מקור הגאווה שלי", טען אולסן, "נדיר שאנחנו סופגים יותר משער אחד") וכן התקפות מעבר והרבה מאוד כדורים ארוכים לעבר חלוץ המטרה או שחקני הכנף. המאמן הוותיק, שמאמין בגישה המדעית, חקר ומצא כי מעל 50 אחוזים מהשערים במשחקים מגיעים אחרי פחות משלושה מהלכים. לכן, המפתח להתקפה מוצלחת הוא חטיפת כדור בשטח היריב ויציאה למתפרצת שמסתיימת כמה שיותר מהר. כך ההגנה הופכת לכלי ההתקפי החשוב ביותר.
עם סיום תפקידו של אולסן לאחר המונדיאל בצרפת, ניסה עוזרו נילס יוהאן סמב להיכנס לנעליו הגדולות. סמב נקט בדיוק באותה גישה וקצר הצלחה עם העפלה היסטורית ליורו 2000, אך לאחר מכן כשל וספג ביקורות רבות על הסגנון ההגנתי שהפעם לא סיפק תוצאות. כמו סמב, גם אגה הריידה קיבל קדנציה של חמש שנים. הוא האמין כי יוכל להוביל את הנבחרת בדרך אחרת, מסוגננת יותר, אבל הקמפיינים שלו הסתיימו באכזבה גדולה. כאשר אולסן שב לתפקיד באופן זמני, אותו משחק ידידות ראשון מול גרמניה גרם לנורבגים להבין כי חזר הניצוץ שחסר להם במשך 10 שנים.
עקרונות השיטה מורגשים היטב גם בנבחרת הנורבגית הנוכחית, אך אולסן לא נותר אדיש לשינויים שעבר הכדורגל העולמי ומעניק יותר חופש לחלק הקדמי. "אי אפשר לעשות בדיוק את אותם הדברים כי הכדורגל התפתח מאז", הסביר המאמן בראיון לאתר פיפ"א. "המשחק מהיר וטכני יותר. גם השחקנים שיש לי כעת הרבה יותר טכניים מהנבחרת שהייתה בשנות ה-90. רוב הדברים ששיניתי הם מבחינה טקטית, במיוחד בהגנה. חזרנו לשמירה אזורית ואנחנו לא מתבססים על החזקת כדור. זו נבחרת שרצה הרבה, עובדת קשה ומשתדלת לדחוף את הכדור ישירות קדימה. זה אולי לא הסגנון האהוב על כולם, אבל לנו זה עובד".
ששים אלי קרב
השבוע האחרון, בו הגבירו בנורבגיה ודנמרק את ההתעסקות בעימות הישיר בין הנבחרות, העמיד את אולסן במוקד והזכיר לו את הימים בהם התקשורת האנגלית כינתה אותו 'הפרופסור המטורף'. אולסן, קומוניסט גאה שבאוקטובר האחרון אף הצטרף לקריאה נורבגית להטלת חרם אקדמי ותרבותי על ישראל, אימן את ווימבלדון בעונת 1999/2000, אז שיחק בקבוצה גם וואליד באדיר, ופוטר רגע לפני שהקבוצה נשרה אחרי 15 שנים בליגה הבכירה. המאמן הנורבגי היה מקור לבדיחות באנגליה, שם זוכרים בעיקר איך רדף ברחובות ווימבלדון אחרי מעשנים כבדים. מיותר לציין שהוא לא הסתדר עם ה'קרייזי גנג' של ווימבלדון, כשאפילו ויני ג'ונס, שכלל לא שיחק תחתיו, הביע צער על עזיבתו רק מפני ש"לא הזדמן לי לחבוט בפניו".
בדנמרק ביקשו להחזיר את אולסן לאותה תקופה, אך הפעם הוא לא לבד. אומה שלמה ניצבת מאחוריו, ששה אלי קרב. מלחמת המילים בין המדינות הגיעה לשיאה בימים האחרונים, כשעיתונאי דני בכיר תקף את הכדורגל הנורבגי. "בסגל הנורבגי אני רואה רק שני שחקנים שהיו יכולים להשתלב בסגל של דנמרק", התריס פלמינג פיילדגארד. "ברדה הנגלאנד וג'ון ארנה ריסה הם השניים היחידים. כל השאר? לא תודה. אני לא מכיר קבוצות שמשחקות כדורגל כל כך מיושן. משנות ה-80 התקשרו וביקשו שאולסן יחזיר להם את הסגנון. איך הם מדורגים לפני דנמרק? אנחנו פשוט עושים להם טובה".
המתקפה מהמדינה השכנה העלתה בנורבגיה את השאלה המתבקשת: האם סגנון המשחק הארכאי שהנהיג אולסן גרם לעיכוב ההתקדמות של הנבחרת? "ההיפך הוא הנכון", טען פרופסור קייטיל האוגן, שכתב מאמר בו ניתח את השפעתו של 'דרילו' על הכדורגל הנורבגי. "אולסן הוא פורץ הדרך הגדול ביותר בספורט הנורבגי. הוא הכיר במגבלות של שחקניו וידע להפוך אותן ליתרונות". גם בשבדיה כבר למדו להעריך. "אולסן צדק לאורך כל הזמן, אני מסיר את הכובע בפניו", כתב רוברט לאול ב'אפטונבלאדט' השבדי בעקבות הניצחון המפתיע של נורבגיה על פורטוגל במוקדמות. "אנחנו והדנים טעינו, והוא צדק. הכדורגל שלו מניב תוצאות". ומה אמר אולסן? "יפה, לא קל להודות בזה. עכשיו יש לי יותר סימפטיה לשבדים מאשר לדנים".
ההתנצחות תגיע לשיאה בשבת, כאשר על כר הדשא באצטדיון אולבאל, בו הפסיד 'דרילו' רק פעם אחת במשחק רשמי, יעלו שחקני נורבגיה ודנמרק. "זה קרב סגנונות עם חשיבות עצומה, בו המנצחת תתפוס את כסא הנהג לקראת המשך המוקדמות", אמר אולסן. "נבחרת דנמרק אוהבת מאוד להחזיק בכדור. יש לה סגנון שונה לגמרי משלנו בדיוק כזה שאנחנו אוהבים לשחק מולו". המאמן הוותיק לקח סיכון גדול כאשר חזר לעמדת המאמן. רבים מסביבו הביעו חשש כי יהרוס את השם שיצר לעצמו בשנות ה-90, אך אותו זה לא הטריד לרגע. הוא נקרא לדגל ורצה רק עוד ריגוש אחד גדול לפני הפרישה. ניצחון ראשון אי פעם על דנמרק במשחק מוקדמות והעפלה ליורו 2012, יספקו את הריגוש הזה עבור מדינה שלמה.