הטוב
כריס פול ניו אורלינס לא ממש מצליחה לייצר מומנטום במאבקי המיקום בקונפרנס המערבי, אבל מי שעושה הכל כדי שזה בכל זאת יקרה הוא כריס פול, שלאחר החודש הגרוע ביותר בקריירה שלו חטף זעזוע מוח קטן שהשבית אותו לשבוע, אבל כנראה שהחזיר את כל הברגים למקום, משום שפול חזר אל המגרשים כאילו נורה מלוע של תותח. ב-4 המשחקים מאז שחזר מעמיד פול שורה של 23 נקודות, 12 אסיסטים ו-4 חטיפות למשחק (למרות 4 נקודות בלבד בהפסד מול בוסטון). לצד המוטיבציה הברורה לשיפור מאזן הקבוצה, אין ספק שרצף המשחקים הנ"ל משמש גם סוג של תצוגת תכלית שנועדה להשתיק לא מעט מבקרים, שהחלו להטיל ספק ביכולתו של פול להישאר בריא ו/או להוביל קבוצה אמיתית בצמרת לאורך זמן. בין אם ההורנטס יגיעו לאנשהו העונה ובין אם לאו, צפו לקיץ סוער במיוחד כשפול ישתחרר מהחוזה שלו ב-2012.
מרכוס תורנטון מדהים איך שטרייד קטן יכול להפוך כשלון מוחלט להצלחה מסחררת. תורנטון התחיל את העונה כאחד הסופמורס המבטיחים של הליגה בתור שותפו לקו האחורי של פול בניו אורלינס, אך מהר מאד שקע בתהומות הרוטציה של מונטי וויליאמס, שראה בילד עול הגנתי בלתי נסבל ששום יכולת התקפית לא תוכל לפצות עליו. רגע לפני הדדליין נשלח תורנטון לסקרמנטו בתמורה לקרל לנדרי, ומאז העלה באלפי אחוזים את כמות הגידופים בפורומים של מעריצי ההורנטס. אז נכון, בהיעדרו של טייריק נקלע תורנטון לסיטואציה אידיאלית, ונכון, המספרים שלו לא ממש הפכו את הקינגס לקבוצה מנצחת, אבל ב-8 המשחקים האחרונים אחראי תורנטון ל-22 נקודות ב-50% שדה ו-90% עונשין, כולל 2.5 שלשות ו-4 אסיסטים למשחק, וכן, גם מאמץ הגנתי סטטיסטי בדמות 2 חטיפות. בינתיים טייריק אוואנס אמור לחזור לפעילות השבוע, ונותר רק לראות האם ווסטפול יהפוך את תורנטון לשחקן השישי שלו או שמא ימשיך לתת לכוכב החדש שלו קרדיט בהרכב הפותח. אגב, אנקדוטה מעניינת בסיום העונה שעברה כל הליגה דיברה על דארן קוליסון ומרקוס תורנטון כצמד הברקות דראפט מדהימות שישמשו כדור העתיד של ההורנטס. חצי עונה לאחר מכן ושניהם כבר נמצאים כמה אלפי קילומטרים מלואיזיאנה. אפילו בעולם חסר נשמה כמו ה- NBA מדובר באקורד צורם במיוחד, בטח עבור קבוצה שמשוועת לזהות כמו ניו אורלינס.
דנבר נאגטס מאז הטרייד המשונה עם הניקס שבו שלחה הקבוצה את שני כוכביה הגדולים עבור פקעת רוטציה בלתי מוסברת של שחקנים בינוניים פלוס, הנאגטס פשוט לא מפסיקים לנצח. 10 ניצחונות ב-14 משחקים גרפו דנבר מאז אותו בלוק באסטר ומיצבו עצמם במקום החמישי במערב. 4 ההפסדים, במידה שתהיתם, היו ב-4 משחקי חוץ, כולל בק-טו-בק מול מיאמי ואורלנדו, שהסתיים בהפרש כולל של 6 נקודות. עד לשלב זה טרם ברור איך אמורה להראות הרוטציה של הקבוצה עקב מבול פציעות שהשבית את גלינארי, אפללו ופלטון לסירוגין, אבל הכאוס הזה עובד בינתיים מעולה עבור ג'ורג' קארל, ובמיוחד עבור טיי לוסון, שנראה מרשים מאד בעמדת הפוינט הפותח, וג'יי אר סמית', שהיה אמור להפוך לסרח עודף אבל במקום זאת קולע מעל 4 שלשות למשחק בשבועיים האחרונים. קצת קשה לדמיין איך הקבוצה הזו תסתדר בפלייאוף בלי שום דבר שמזכיר שחקן חוץ בכיר (מי לעזאזל ייקח שם את הזריקות במאני טיים? אפללו? גלינרי?), אבל אין ספק שבינתיים הניסוי המשונה הזה עובד יופי.
סרג' איבקה ומי שכנראה תפגוש את דנבר בפלייאוף תהיה אוקלהומה ת'אנדר, שממש לא מתגעגעת לג'ף גרין. למרות שעד כה אוקלהומה לא ממש השתמשה בשחקן שהגיע בתמורה לגרין (קנדריק פרקינס הפצוע), הקבוצה לא נתקלת בקשיים מיוחדים ואפילו חיברה 8 ניצחונות מתוך 9 משחקים עד להפסד מטופש במיוחד מול טורונטו. מי שקפץ מדרגה מאז הטרייד הוא סרג' איבקה, שהוזנק לעמדת הפאואר פורוורד הפותח, ומחפה בהצלחה גם על עמדה 5 שנותרה מיותמת ללא פרקינס כאמור. בחודש מרץ, קצת אחרי שקיבל את גופיית ההרכב, עומד איבקה על 10 נקודות ו-9 כדורים חוזרים למשחק, אולם המספר המרשים באמת הוא ממוצע בלתי נתפס של 3.7 בלוקים למשחק שיוצרים וואחד הרתעה מתחת לסל של הת'אנדר. איבקה הוא עדיין לא שחקן הגנה ברמה המתבקשת לאור המספרים ההגנתיים שלו, אולם חוש התזמון והאתלטיות יוצאת הדופן, בשילוב גילו הצעיר, הופכים את איבקה לאחד הפרוספקטים המאיימים ביותר בליגה בעשור הקרוב, ונותר רק לחכות ולראות האם השילוב שלו עם פרקינס יהפוך את אוקלהומה לקבוצה שיש להתחשב בה גם בפוסט סיזן.
הרע
רייג'ון רונדו בדרך כלל, כשמדי יומיים משתחררת לתקשורת הודעה שאתה לא פצוע, כנראה שאתה פצוע. אלא שבמקרה של רונדו קשה לראות מגבלה פיזית כלשהי שמשתקפת במשחק שלו, למעט כמובן היעדר היכולת להכניס את הכדור לטבעת, שמגיעה לאחרונה לרמות שמצדיקות בקשה לקצבת סעד מביטוח לאומי. רונדו, שלפחות מבחינה סטטיסטית נמצא העונה בכושר ירוד (במציאות הוא דווקא לא רע למעט אי ייצור נקודות), נראה לאחרונה כמו צל של עצמו ומפיל יותר ויותר אחריות על שלושת הווטרנים הישישים שמקיפים אותו, ומסתפק ב-30% שדה ו- 40% עונשין קטסטרופליים בדרך ל-6 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק ב-8 המשחקים האחרונים. ביכולת כזו אין פלא שרצף המשחקים הנ"ל הכיל 4 הפסדים שכללו מפלה ביתית מול הקליפרס, והפסדים מביכים בניו ג'רזי ויוסטון. אם לשפוט על פי כושרם של פירס וגארנט הרי שהעייפות מתחילה סופסוף לתת את אותותיה, ואם רונדו לא יתחיל לפתוח מבערים בקרוב עשויה הקבוצה להידרדר עד למקום השלישי והמאוד לא נעים, ולאובדן יתרון הביתיות החל מחצי גמר המזרח ואילך. לא בדיוק התוצר הרצוי לאחר שני שליש עונה של קרוז קונטרול בפסגה.
ניו יורק ניקס ולצד השני של המטבע החלוד העונה לשם כרמלו. מאז הטרייד נמצאים הניקס במאזן שלילי, כשבמקום להתחבר בהדרגה המצב רק הולך ומידרדר כשהקבוצה מאבדת 6 משחקים מתוך ה-7 האחרונים, ומחדר ההלבשה מתחילים כבר להישמע רינונים על כך שכרמלו לא מרוצה ממעמדו בקבוצה. צודק, מה כבר אפשר לעשות ב-19 זריקות מסכנות למשחק. אין ספק שמוקדם מאד לדבר, אבל מרגע לרגע הולך ומתגבר החשש הראשוני שאכן החיבור בין מלו חובב הבידודים לבין משחק הריצה של אמארה ודאנטוני הוא פשוט לא הגיוני עבור אף אחד מהצדדים, במיוחד לאור העובדה ששני הסטארים לא בדיוק חובבי הגנה ולא קורצו מהחומר שידביק את כל הקבוצה ברעל הדרוש לקבוצות גדולות באמת. למעט המפגש האופציונאלי והפיקנטי במיוחד מול מיאמי בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אין יותר מדי ציפיות מהקבוצה הזו העונה, ונראה שיצטרכו לעשות שם הרבה מאד עבודה בקיץ כדי להפוך את הבסיס הקיים למשהו שאפשר באמת לבנות סביבו קונטנדרית.
מייקל ביזלי לאחר שפתח את העונה לקול תרועות ונראה היה שייתכן ואנו חוזים בעונת פריצה, החל ביזלי ליישר בהדרגה קו עם תדמית הסקורר הכושל של קבוצות קטנות שהוא כה מכיר ואוהב, ודעך לאיטו ביחס עם הפיקציה הסטטיסטית המכונה מיניסוטה טימבוולבס. בחודש מרץ משלים ביזלי את הקריסה ומגיע עד ל-40% שדה מבישים ו-70% עונשין נגריים בדרך ל-16 נקודות למשחק ושום דבר אחר. ביזלי אולי לא מצוי בכושר קטסטרופלי כמו שחקנים אחרים בליגה, אבל החצי השני של העונה שלו מצביע על כך שככל הנראה לעולם לא יתקרב להגשים קמצוץ מהציפיות שהיו ממנו ערב כניסתו לליגה, ולכל אוהדי שיקגו שתהו בזמנו האם הבחירה ברוז על פני ביזלי הייתה נכונה, התשובה היא פחחחחחחחחחחח.
טיירוס תומאס ולפינתנו הקבוצה "הוואקום של שארלוט". לאחר שאירחנו כאן בטור הקודם את בוריס דיאו (שאגב, לא הפיק שום לקח מאז), אנו גאים להביא לכם את המחליף שלו שחזר מוקדם מפציעה קשה לקול מצהלות, רק כדי להזכיר לכולם שיש סיבה לכך שצירוף המילים "טיירוס תומאס האפס" הוא החיפוש הפופולרי ביותר בגוגל אחרי "אמא של טיירוס תומאס (צונזר)". אינספור ציפיות נבנו סביב תומאס שהיה אמור לנשל את דיאו הפתטי ממקומו בהרכב, אלא שתחת זאת החליט הפורוורד הכושל ללמד את דיאו פתטיות מהי, ומאז שובו מעמיד ממוצעים אסטרונומיים של 6 נקודות ו-4 ריבאונדים למשחק. וכן, עיגלתי למעלה. וכן, הוא חתום לעוד 4 עונות על עוד 32 מיליון דולר. וכן, עדיף כבר מייקל ביזלי.
והמכוער
המירוץ לפלייאוף במזרח כל עונה אני מבטיח לעצמי שדי, זאת פעם אחרונה שאני כותב על זה, וכל עונה אני נוכח לגלות ששיאי העליבות שהכרתי קודם לכן נראים כמו פסגת האולימפוס ליד המצב הנוכחי, והמצב הנוכחי הוא כמובן התחרות העיקשת על המקום השמיני במזרח שמתחוללת בימים אלו בין אינדיאנה, שארלוט ומילווקי. המשותף בין שלוש הקבוצות האלה, למעט מאזן של פחות מ-43% הצלחה, הוא שבאף אחת מהן אין ולו שחקן אחד שנותן עונה טובה, נתון מדהים במיוחד בהתחשב בכך שמקבילותיהן במערב משחקות עם שחקנים כמו קווין מרטין, זאק רנדולף, סטיב נאש, רודי גיי (שכבר אמר ביי ביי לעונת 2010/11) או אל ג'פרסון.
המחשבה על כך שקבוצה כמו אינדיאנה שהעבירה את מרבית העונה תחת שרביטו של ג'ים אובריאן הנוראי, ומונהגת בידי שלושה מועמדים לתואר אכזבת השנה (גריינג'ר, קוליסון והיברט) נמצאת כרגע במקום השמיני, גורמת לי לבחילה עזה שנרגעת רק כשאני נוכח לגלות שהחלופה העיקרית היא שארלוט של דיאו ותומאס, ולא נותר אלא לקוות שמילווקי המאכזבת שבמקום העשירי תצליח איכשהו לנשל את שתי הקבוצות האומללות האלה מהמירוץ. בקיץ הקרוב שוב נתחנן כולנו לדיוויד סטרן שיבטל את החלוקה המיותרת בין הקונפרנסים, ועם שריקת הפתיחה לעונה לשקר לעצמנו שהנה המזרח התחזק והכל בסדר לאחר שניו ג'רזי תחתים אם אנטואן קאר המתקמבק על חוזה רב שנתי.בקיצור, ניפגש כאן במרץ 2012.