הנכס הפך לנטל

בסרט "הסיפור שאינו נגמר" הגיבור אטריו מנסה להציל את ממלכת פנטזיה מה"לא כלום", אשר משתלט עליה ומייצג בעצם את הייאוש וחוסר הדמיון של בני האדם. במהלך מסעו הוא פוגש את פיורקראכצארק, ענק עשוי סלעים האוכל אבנים, אשר כוחו העצום לא עמד לו בשעת מבחן, והנה הוא יושב כבוי, חסר תקווה, מחכה שה"לא כלום" יפורר אותו. פיורקראכצארק זה הדבר הכי קרוב לשחורציאניטיס שתמצאו, ולא רק שמית. הענק היווני נראה כרגע יותר נטל מנכס.

ההפסד לקאחה הוכיח כמה היתרונות של מכבי יחסיים, כלומר, תלויים בזהות היריבה. סופו, קלף מנצח מול יריבות נטולות בשר ועומק, הוא אחד כזה – יתרון יחסי. כשיש מולו קו קדמי גבוה וחזק, כמו של ברצלונה או קאחה, הוא כבר לא 2 נקודות בטוחות. לא בכדי הוא לא הגיע ל-10 נקודות בשני המשחקים הקודמים נגד קאחה, וסיים את המשחק הראשון בסדרה עם מאזן גרוע של 4 נקודות ב-13 דקות. בשלושת משחקיו העונה נגד קאחה הוא קלע 7 מ-20 מהשדה (35 אחוז), הרבה מתחת לממוצע שלו (57 אחוז).

המספרים האלה מלמדים כי מדובר בבעיה חמורה שדיוויד בלאט יצטרך לפתור, כי משחק ההתקפה העומד של מכבי מתבסס על שני אלמנטים מרכזיים: החדירה של פארגו והדומיננטיות של שחורציאניטיס בצבע. למרות כושרו הבינוני, פארגו מסוגל לחדור על כל אחד ביבשת וניצנים להתאוששותו היה אפשר לראות במחצית השנייה. סופו זאת כבר בעיה מבנית, שתעיק על מכבי לאורך הסדרה כולה. בכל פעם שסופו היה על המגרש מכבי הייתה תקועה בהגנה ובהתקפה. הוא לא חוסם גדול, פחות אפקטיבי מול קבוצה שמתבססת על זריקה מבחוץ, לא נע היטב כשקאחה הניעה כדור על קשת השלוש, לא שומר גדול באחד-על-אחד ומול קאחה גם ביצע עבירות טיפשיות. משחק ההתקפה של מכבי היה שקוף כשהוא היה על הפרקט, והפיק-אנד-רול צלע.

אין זה מקרה שאת הריצה הראשונה שלה במשחק – 0:9 בתחילת הרבע השני – מכבי ביצעה עם הנדריקס, פניני, אליהו, אידסון ופרקינס. גם את הקאמבק הגדול שלה, בתחילת הרבע השלישי, עשתה מכבי כשסופו ישב בחוץ. כשנכנס, 4 דקות לאחר תחילת הרבע, הריצה של מכבי – תרתי משמע – נעצרה. אז נכון, מכבי לא השתמשה בו היטב, סיפקה לו כדורים רחוק מהסל, ובכך אפשרה להגנת קאחה לנצל את הסרבול הטבעי שלו כדי להיערך הגנתית, אבל אין זה משנה את העובדה שסופו גורם למכבי בעיה מול סגל אגרסיבי וכישרוני כמו שיש לקאחה: איתו היא לא מצליחה לרוץ, ובלעדיו אין לה כמעט פתרונות התקפיים במשחק העומד. דווקא הנדריקס הוכיח שמול בראץ' ובאטיסטה הכבדים עדיף למכבי להשתמש בו ובניידות שלו כמה שיותר.

מכבי בנתה העונה קבוצה שכל כולה התרסה נגד מכבי מודל 2009/10: קבוצתיות במקום התבססות על כוכב, נחישות ואגרסיביות לעומת אדישות, שיטת משחק ברורה המבוססת על ריצה וקצב מהיר מול...מה בכלל היה לנו בעונה שעברה? ההגנה של מכבי העונה היא המפתח להתקפה כשהחטיפות והלחץ על רכזי היריבות מהווים את הגורם שמניע את כל העסק, וקבלני הביצוע האחראיים הם פרקינס, פארגו ואידסון. השלטת הסגנון מכריעה כל סדרת פלייאוף בכל ענף כלשהו, ובמשחק הראשון מכבי נכנעה לסגנון של קאחה, קבוצה שלא נופלת ממנה באתלטיות, מהירות, אגרסיביות או כישרון.

למעט דקות מסוימות ברבע השני וברבע השלישי, זה היה משחק מסודר, כזה שמונע ממכבי לנצל את המהירות והאתלטיות של שחקניה. איבנוביץ' נטרל את הלחץ של מכבי בעזרת החזקת שני מוליכי כדור כל העת על הפרקט, וריווח של המשחק ביציאה להתקפה, ושחקניו ניצלו את החילופים האוטומטיים של מכבי כדי לזרוק בסיטונות מבחוץ, וגם לקלוע.

בלאט בנה העונה קבוצה שמתאימה לשחקניו - כאמור, אתלטית ומהירה, אגרסיבית ולוחצת. אבל זאת בדיוק הבעיה המבנית השנייה ממנה תסבול מכבי בסדרה: הספסל פשוט לא מתאים לסגנון של החמישייה. עובדה זו לא פגעה בקבוצה מול סופוט או רומא, אך מול קבוצה איכותית כמו קאחה (או ברצלונה בטופ 16) זה מורגש בכל רגע נתון. פניני, בלו, בורשטיין, מצ'באן וגרין הם לא האנשים שיכולים לשחק בסגנון הזה, ולכן לאורך העונה ראינו דעיכה במשחק של מכבי כששחקני הספסל נכנסו לפעולה. מול קאחה הספסל של מכבי, ובואו נתעלם לרגע מהצבת מצ'באן בחמישייה, קלע 26 נקודות, 16 מהן של הנדריקס.

למכבי קליעה לא אמינה מחוץ לקשת, ספסל שאינו תורם ביותר מדי פרמטרים וסנטר שמתקשה מול יריבות עבות בשר, מה שיוצר בעיה במשחק עומד. וכך שוב כל הנטל נופל על הטריו אידסון-פרקינס-פארגו. למכבי אין מנהיג בסגנון אנתוני פארקר, ואין לה גו-טו-גאי נוסח אלן אנדרסון, וכדי שהכיוון הקבוצתי אליו שאפה בתחילת העונה יוכתר כהצלחה, על אידסון, פרקינס ופארגו להתעלות כבר במשחק הבא. הם עמוד השדרה והלב של הקבוצה. נייר הלקמוס ליכולתם הוא ליאור אליהו. כשאליהו – 72 אחוז ל-2 בטופ 16 – קולע באחוזים גבוהים, מסיים מתפרצות ומקבל כדורים לסלים מקו הבסיס, סימן שהכל עובד כשורה. כשהוא נאבק בצבע מול שני שומרים, סימן שהטריו לא מניע את הקבוצה, ומול קאחה הטריו לא כפה את סגנונו בהגנה, וכפועל יוצא בהתקפה.

כדי לרוץ מול קאחה מכבי צריכה להשתמש בהנדריקס יותר, אולי אפילו לפתוח איתו בחמישייה ולנסות לנצל את יכולתו בריבאונד ההתקפה. אם בלאט ישלב את שחורציאניטיס דווקא בדקות בהן משולבים שחקני הספסל, שממילא יעילים יותר במשחק עומד, וייתן להנדריקס לשתף פעולה עם שחקני החמישייה, מכבי אולי תוכל לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. – גם קצב מהיר לאורך דקות יותר ארוכות וגם ניצול יעיל יותר של סופו.

מכבי גם תהיה חייבת להתייחס לאחוזים הגבוהים של קאחה מהשלוש כנתון ודאי ולא כנתון שאפשר להמר עליו בהגנה. במשחק הראשון מכבי נשענה יותר מדי על הגנת החילופים שלה, וקאחה ניצלה את המיס מאץ' לנקודות מתחת לסל או לשלשה פנויה. לא יזיק אם שחקני מכבי ישתמשו בהגנה שכזאת כששחורציאניטיס לא על הפרקט, וכשהוא כן על הפרקט ישתמשו יותר באישית מסורתית. קאחה מסוגלת להניע כדור מהר ויש לה שחקנים שקולעים מכל טווח, כך שהיא מחייבת כל אחד להיצמד לשחקן שלו, ולא לסמוך שמישהו ייצא בזמן.

הפקטור החשוב ביותר במשחק מספר 2 הוא הלחץ והעמידה בו, ולא, לא רק מצד המארחת. קאחה יודעת שניצחון יבטיח לה משחק חמישי בבית גם אם לא תצליח לגנוב משחק בתל אביב, ואילו מכבי יודעת שהפסד יהפוך את הסדרה שלה לבלתי אפשרית – עליה לנצח שלוש פעמים רצוף קבוצת צמרת ספרדית. נראה שלמכבי יש עוד סיבה להרגיש לחוצה, שכן עליה יהיה לנצח את המשחק החמישי בסדרה בחוץ, מה שלא יוסיף בריאות לחתן פרס ישראל הטרי. לכל אורך העונה מכבי עמדה באתגרים שניצבו בפניה, אולם ניגפה כשרשמה הפסד כפול לברצלונה. משחק מספר 2 יוכיח האם יש לה את האופי והיכולת להשתייך לצמרת האירופית האמיתית, או שמדובר בקבוצה יומרנית מדי שעדיין זקוקה לשיפור משמעותי כדי לא להיות רק מכונה שדורסת קבוצות דרג בינוניות מסלובניה וליטא.