מה יכריע את קרב המוחות בין בלאט לאיבנוביץ'?

על אף ההבדלים הניכרים באופיים ובמידת הקשיחות שלהם, דייויד בלאט ודושקו איבנוביץ' הם מאמנים בעלי סגנון דומה: שניהם מתייחסים למשחק ברצינות תהומית, שניהם דוגלים בעבודה קשה - אבל שניהם גם ויתרו בשנים האחרונות על הניסיון לשלוט באופן מוחלט בכל מהלך על הפרקט. הקבוצה של בלאט חותרת לרוץ בכל הזדמנות, בעוד קאחה של איבנוביץ' זורקת (וקולעת) יותר שלשות מכל קבוצה אחרת ביורוליג. קשה להאמין שהם ישנו סגנון בשלב כה מכריע.

החופש ההתקפי היחסי של מכבי וקאחה הופך את הסדרה לפתוחה, בעיקר כי הרכבי שתי הקבוצות נעדרים ווינרים מוכחים באירופה. מכבי מתמודדת עם התקופה הרעה של ג'רמי פארגו, עם העובדה שדורון פרקינס עדיין לא היה עד העונה רכז ראשון ביורוליג, עם התהייה האם סופוקליס שחורציאניטיס יכול לעמוד על הרגליים פעם ביומיים, ועם חוסר היציבות של אידסון, אליהו ובלו. הבאסקים, מנגד, מתבססים על מצבי הרוח של טלטוביץ' ועל העוצמה של באראץ', עד העונה שחקן ספסל. המניות הבטוחות היחידות עומדות על הקווים, ושם סומכים על האינטליגנציה ועל רמת הביצוע של שחקנים שלא כולם נבחנו בשלבים הללו.

הלחץ והביתיות יספקו לקאחה לבורל את שני היתרונות הבולטים שלה. ראשית, מכבי מודל 2011 היא קבוצה הרבה פחות טובה הרחק מיד אליהו. בהיעדר דחיפת הקהל ולאור העובדה שהשופטים מגלים פחות הבנה לאגרסיביות הצהובה מחוץ לביתה, הגנת הלחץ שלה הרבה פחות אפקטיבית. ובכל הנוגע למפלס העצבים, גם אם הבאסקים רוצים מאוד את הכרטיס לברצלונה, השחקנים ומאמנם יעלו בידיעה שכישלון לא יוביל למהפכות. איבנוביץ' המשיך להיות אליל בוויטוריה גם אחרי שהפסיד אליפות בשלומיאליות לריאל מדריד ב-2005, וגם אחרי שהבריח כוכבים, פצע והתיש את שחקניו.

שחקני מכבי תל אביב ומאמנה, לעומת זאת, זוכרים שהסגל של העונה שעברה נפוץ לכל עבר בעקבות ההפסד לפרטיזן ברבע הגמר. נכון, המעמד של בלאט העונה שונה מזה של גרשון אשתקד, האווירה סביב הקבוצה טובה והמועדון מחזר אחרי הכוכבים בניסיון להאריך את חוזיהם, אבל אף יו"ר בעולם לא שונא להפסיד יותר מההוא שזכה בפרס ישראל. שחקנים כמו פארגו ושחורציאניטיס כבר טעמו מההיסטריה הצהובה העונה, אבל לא בסדרי הגודל שהם צפויים לחוות בשבועיים הקרובים. אפשר לסמוך על בלאט שיעשה הכל כדי להכין אותם, אבל אפילו הוא לא יכול לחזות כיצד הם יגיבו לאתגר.