הבית הקטן בליגה החליף שנה שעברה את האלופה הכמעט נצחית שלו (בשנים האחרונות...) מאנהיים בכוח העולה מטקסס, שהגיעה עד הוורלד סירייס, רק כדי להיכנע לג'איינטס. השנה ינסו בארלינגטון להמשיך את המומנטום משנה שעברה, כשאוקלנד המתחזקת ואנהיים התמיד מסוכנת ינסו לזנב בהם, בעוד סיאטל תמשיך להזדנב מאחור.
טקסס ריינג'רס
מאזן בעונה שעברה: 72:90, הפסידו בוורלד סירייס לסן פרנסיסקו ג'איינטס
הגיעו: ברנדון ווב (פיצ'ר פותח, מאריזונה), אדריאן בלטרה (בסיס שלישי, מבוסטון), מייק נאפולי (קאצ'ר, מאנהיים, דרך טורונטו), דייב בוש (פיצ'ר, מתהומות הנשייה של קבוצת הפנטזי שלי)
עזבו: קליף לי (פיצ'ר פותח, לפילי), ולדימיר גררו (DH, לבולטימור), ריץ' הארדן (פיצ'ר פותח, לאוקלנד), חורחה קאנטו (אינפילדר, לסן דייגו), פראנק פרנסיסקו (רליבר, לטורונטו)
פרוייקט הבנייה של הריינג'רס בראשותו של הנשיא נולאן ריאן סוף סוף נשא פירות בשנה שעברה, כשהריינג'רס הצליחו להדיח סוף סוף את אלופת הבית הנצחית מאנהיים ולא רק שהגיעו לפלייאוף לראשונה מאז שנת 99', אלא גם לנצח סדרת פלייאוף לראשונה בהיסטוריה שלהם ואף להגיע עד לוורלד סירייס לאחר ניצחון מרשים על היאנקיז, שם נגמר להם המזל מול ההגשה הקטלנית של הג'איינטס.
למרות שגם השנה היו הריינג'רס קבוצה התקפה מצוינת, שסיימה במקום החמישי בליגה בריצות, הרי שהשינוי הגדול התרחש דווקא על התלולית, כשלראשונה הציגו בארלינגטון צוות מגישים שראוי להתכבד בו. ה-ERA הקבוצתי עמד על פחות מ-4 מספיק למקום עשירי בליגה אבל אם לוקחים בחשבון את האצטדיון שבו הם משחקים, הרי שמדובר בשיפור דרמטי ממה שהכרנו בשנים קודמות. הבעיה היא שהשנה לא יוכלו בטקסס ליהנות משירותיו של קליף לי (שהגיע באמצע העונה מסיאטל) וייאלצו לקוות שסי ג'יי וילסון, טומי האנטר וקולבי לואיס יצליחו לשחזר את העונה הקודמת, בה סיים כל אחד מהם עם ERA נמוך מ-4 ואולי לקבל תרומה לא צפויה מברנדון ווב שעדיין מנסה לחזור מהניתוח שעבר לפני שנתיים. בבולפן ימשיך לסגור התופעה העונה לשם נפתלי פליז, כשדארן אוליבר וארתור רודס ישמשו כסט-אפ שלו.
בגזרת ההתקפה, החיסרון של ולאד גררו יורגש, וגם מייקל יאנג, שיעבור לעמדת ה-DH, צפוי לחוות את המשך הירידה בתפוקה שהביאה לכך שהקבוצה תרצה לשלוח בטרייד, אבל המשך ההתקדמות של אלביס אנדרוס, ההגעה של בלטרה אחרי עונת רנסאס ברד סוקס והמשך התוצרת מחוליו בורבון, איאן קינסלר וכמובן ג'וש האמילטון, אמורה לפצות על כך.
התחזית: בלי אס אמיתי בתחילת הרוטציה ועם כל כך הרבה סימני שאלה, יהיה קשה לריינג'רס לשמור על רמת ההגשה הגבוהה לאורך עונה שלמה. גם גררו, שסיפק פרוטקשן להמילטון, יחסר בליינאפ. הם עדיין יהיו טובים, אבל קצת פחות 82-85 ניצחונות ורק מקום שלישי בבית.
אוקלנד אתלטיקס
מאזן בעונה שעברה: 81:81, מקום שני בבית
הגיעו: ריץ' הארדן וברנדון מקארת'י (פיצ'רים פותחים, מטקסס), בריאן פואנטס וגרנט בלפור (רליברים מאנהיים וטמפה), ג'וש ווילינגהאם ודיוויד דה-חסוס (אאוטפילדרים, מוושינגטון וקנזס), הידקי מטסוי (DH, מאנהיים)
עזבו: ג'ק קאסט (DH, לסיאטל), ג'סטין דושר (פיצ'ר, לבולטימור), ג'רמי הרמידה וטראוויס בק (אאוטפילדרים, לסינסי וקליבלנד)
אחרי כמה שנים עגומות, חזרו שנה שעברה האייז להיות כוח להתחשב בו, וגם אם לא הצליחו לאיים על אליפות הבית של הריינג'רס בשום שלב של העונה, הרי שיש הרגשה שמשהו מתחיל להבנות שם, כשמאזן חצוי הוא התחלה טובה. ההצלחה הזאת הגיעה בזכות הגשה מעולה ה-ERA הטוב בליגה (טוב, המגרש באוקלנד עוזר) שהביאו חבורה של מגישים צעירים ואנדרייטד כמו טרוור קייהיל, ברט אנדרסון (ERA פחות מ-3 לשניהם), ג'יו גונזאלס ודאלאס בריידן, האיש והפרפקטו. על עמדת הפותח החמישי יתחרו ג'וש אוטמן החוזר מפציעה וריץ' הארדן שינסה לשחזר ימיו כקדם אחרי שנים עמוסות בפציעות בשדות זרים, וגם השנה אפשר לצפות לעונה יותר מסולידית מצוות ההגשה הזה. גם הבולפן, בראשותו של אנדרו ביילי הקלוזר הצעיר והמצוין, בתוספת לגרנט באלפור ובריאן פואנטס, התוספות הטריות, צפוי להיות מצוין.
בהתקפה, המצב קצת פחות מעורר קנאה, ליתר דיוק הוא די עצוב כשהשחקנים המובילים בשנה שעברה היו קווין קוזמנוף (16 הומראנס הוביל את הקבוצה) וג'ק קאסט, אבל הצירוף של ווילינגהאם, דה-חסוס ומאטסוי, שלושתם שחקנים שמתאימים כמו כפפה ליד לאסטרטגיה של בילי בין על קנייה במחיר נמוך של שחקנים עם ערך גבוה, צפוי לשדרג את ההתקפה, ולהביא אותה לקצת יותר מהמקום ה-23 בו סיימה בשנה שעברה.
התחזית: הפיצ'ינג הסולידי יחד עם השיפור במערך ההתקפי של הקבוצה צפוי להפוך את האייס לאחת הקבוצות המעניינות של השנה ואולי סוף סוף להחזיר אותם לתחרות אמיתית על הפלייאוף. 85-87 ניצחונות ומקום ראשון בבית.
לוס אנג'לס איינג'לס
מאזן בעונה שעברה: 82:80
הגיעו: סקוט דאונס (רליבר, מטורונטו), ורנון וולס (אאוטפילדר, מטורונטו)
עזבו: הידקי מאטסוי (DH, לאוקלנד), מייק נאפולי (קאצ'ר, לטורונטו ומשם לטקסס), חואן ריברה (אאוטפילדר, לטורונטו)
אחרי שהתרגלו לקחת את הבית בקלות בשנים האחרונות, פתאום גילו באנהיים שיש להם מתחרים ובניגוד לעונות קודמות, נכשלו בסגירת הפער שנפתח מטקסס בתחילת העונה ואף סיימו בסופו של דבר עם מאזן שלילי. על מנת לפתור את המצוקה ההתקפית החליטו האיינג'לס להחתים את הפרי אייג'נט החם בשוק קרל קרופורד, אבל בסופו של דבר לא היו מוכנים להתפשר על הכסף וקרופורד חתם ברד סוקס. כנראה שהכסף היה חם בכיסים שלהם, אחרת קשה להסביר את הטרייד על ורנון וולס, שאמנם סיפק עונה יפה בשנה שעברה, עם 31 הומראנס, אבל מחזיק בחוזה מפלצתי שבהחלט לא שווה את התמורה שיקבלו ממנו.
למעט וולס, כמעט לא הגיע חיזוק לאיינג'לס והם ימשיכו להתבסס על רוטציה יעילה, עם צמד 1-2 מצוין של ג'רד וויבר ודני הארן, שהגיע באמצע עונה קודמת מאריזונה, כמו גם על ארווין סאנטנה, סקוט קאזמיר וג'ואל פיניירו, שמשלימים חמישייה לא רעה בכלל. הבעיה היא שההתקפה תמשיך לדדות, כשלמעט וולס וטוריי האנטר, אין מי שיספק כוח בליינאפ של המלאכים. בובי אבראו, ה-DH, חוזר מאחת העונות הגרועות בקריירה הגוועת שלו, האווי הנדריק ואריק אייבר לא ממש מספקים כוח מעמדות הדאבל-פליי ורק חזרה נקיה של קנדרי מוראלס מפציעה (שקרתה, כזכור, כשחגג הומראן מנצח ושבר את רגלו) עשויה לתת זריקת מרץ להתקפה, כשנראה תמשיך להתבסס על משחק סמול בול שכל כך מאפיין את האיינג'לס.
התחזית: על פניו, לאיינג'לס יש עדיין פיצ'ינג מספיק טוב והתקפה יעילה כדי לתת תחרות לשתי הקודמות על ראשות הבית. השאלה היא, האם הכישלון בעונה שעברה ישפיע על הביצועים במהלך העונה. אני אומר שכן, ודווקא לטובה 85 ניצחונות ומקום שני בבית לאחר קרב צמוד עם אוקלנד.
סיאטל מארינרס
מאזן בעונה שעברה: 101:61
הגיעו: ג'ק קאסט (DH, מאוקלנד), מיגל אוליבו (קאצ'ר, מטורונטו), אדם קנדי (בסיס שני, מסט לואיס), כריס ריי ומני דלקרמן (רליברים)
עזבו: חוזה לופז (בסיס שלישי, לקולורדו), קייסי קוצ'מן וראסל ברניאן (בסיס ראשון, לטמפה ואריזונה)
כגודל הציפיה, כך גודל האכזבה בסיאטל שנה שעברה, ועוד עונה שהתחילה עם תקוות גדולות, כולל הרכישה של קליף לי ושון פיגינס, ירדה מהר מאוד לטמיון והמארינרס עברו לשלב מכירת החיסול במסגרתה עבר לי לטקסס. השנה, לעומת זאת, אין אשליות בסייפקו פילד. פליקס הרננדז, זוכה הסיי יאנג הטרי עם מספר הניצחונות המינימלי של 13, רק להראות עד כמה גרועה הייתה סיאטל בעונה קודמת ימשיך להיות הבסיס לרוטציה אבל אחריו יש בעיקר מגישים צעירים ולא מנוסים כמו דאג פיסטר ולוק פראנץ', או סתם כאלו חסרי יכולת כמו ג'ייסון וארגס. בסיאטל אמנם בונים על כך שאריק בדארד יצליח להתגבר על הפציעה שמעיקה עליו כבר שנתיים, אבל משום מה אנחנו לא רואים את זה קורה.
גם התקפית, אין לסיאטל יותר מדי מה למכור. איצ'ירו ימשיך, כדרכו, להיות העוגן להתקפה אבל חוץ ממנו רק חול ושממה. שון פיגינס ינסה לשחזר את הקסם שעבד בשבילו באנהיים, אחרי שנה איומה ונוראה, מיגל אוליבו בעמדת הקאצ'ר ייתן טיפה יציבות, אבל בשאר עמדות השדה יצטרכו לקוות בסיאטל שצעירים כמו ג'סטין סמוק, דאסטין אקלי, פרנקלין גוטיירז ומייקל סאונדרס ייתנו קצת תפוקה, ואם זה לא ייקרה אז בטוח שג'ק קאסט, הרכש הטרי, יצליח לספק סטרייקאאוטים בכמויות.
התחזית: כואב הלב על קינג פליקס, שצריך לעלות לגבעה כל ערב כשהוא יודע שלא יקבל יותר מתמיכה של ראן או שניים. לשחזר עונה של 100 הפסדים יהיה קשה, אפילו לאוסף המקרי הזה של שחקנים, אבל 65 ניצחונות נשמע כמו משהו סביר.
אל תפספס
