ביום כזה את מי מעניינות מחמאות לקרית שמונה, אבל אם באמת רוצים להבין משהו על מכבי תל אביב, צריך להתחיל משם. כי קרית שמונה היא האנטיתזה למכבי תל אביב. בלי משאבים גדולים, בלי תקשורת גדולה, אבל עם קבוצת כדורגל מגובשת שנבנתה מהיסוד, הרבה לפני המשחק הזה: לא קבוצה שרוצה לקטוף את הפירות במחזור ספציפי, אלא יוצקת את השורשים הרבה לפני כן. למרות כל השינויים שהיא עברה, למרות עזיבתו של הכוכב אלרואי כהן, זה לא משפיע על הסגנון או על הדרך: התוצאות עדיין מושגות, היעדים עדיין מושגים.
הבסיס לכל זה הוא שחקנים שרוצים ללמוד ולהתפתח, שחקנים שהם לפני השיא בקריירה. לא נשכח קרית שמונה היא בעלים אכפתי, מאמן מעולה, שחקנים מצוינים. עכשיו יבואו ויגידו לי אבל מה עם הפועל תל אביב. שם לא היה מאמן תקופה מסוימת, שם ההנהלה מסוכסכת מי זוכר כבר כמה זמן, אבל עדיין אין השפעה ממשית על הנעשה במגרש. למה? בגלל החומר האנושי של השחקנים: חומר שבסיסו הוא רצון ללמוד ואופק להתקדם בקריירה. שנחזור על זה?
ההוכחה הכי טובה לכך היא לא המחצית הראשונה של מכבי תל אביב בקרית שמונה, אלא דווקא השנייה: בראשונה קורה שחוטפים שלישיה במחצית. לקבוצות גדולות וטובות ממכבי תל אביב היו מפולות קשות מאלו. בסיטואציה כזו למאמן הרבה מה לומר לשחקנים במחצית בחדר ההלבשה. בסיטואציה כזו נמדד הלב של השחקנים, הכבוד האישי, לקום ולצאת למחצית שבה אתה רוצה לנקום. ובמכבי? השחקנים עלו למחצית השנייה כאילו כלום לא קרה. מילא הכבוד הקבוצתי, אפילו על הכבוד האישי הם לא הרגישו דחף לפצות. כשאין לך את הדבר הבסיסי הזה, לא משנה מה תעשה לא תהיה לך קבוצת כדורגל בריאה וחזקה.
***
עד עכשיו, מה שהשאיר את מכבי תל אביב בצמרת זו ההגנה שלה, שספגה הכי מעט בליגה. למרות כל מה שהיא עברה, מכבי נאחזה בשיפולי הצמרת בזכות היכולת שלה בעורף. אלא שגם זה התרסק: אם כוללים את המפלה בגביע, מכבי כבר ספגה 12 שערים. למכבי גם ככה אין יכולת לשלוט במשחק, אבל מרגע שהחלק האחורי שלה נחלש, היא משלמת על כך יותר מבעבר. חמור מכך, בין אם בימים בהם נאחזה בהגנה ובין אם כעת, ניכר שכל מה שמכבי תל אביב רצתה העונה זה לחכות לקיזוז. כאילו אומרים לעצמם: נעשה מה שאנחנו יכולים עד הקיזוז. מכבי רק שיקרה את עצמה כך, ברחה מאחריות לבנות משהו יותר רציני, כי קבוצה שרצה לאליפות רואים מהרגע מהראשון, וזו בטח לא קבוצה שמחפשת לישון עד לפלייאוף ומצפה ששם יהיה הוקוס פוקוס.
בסופו של דבר, מכבי תל אביב איבדה את החוליה הכי טובה שלה העונה, מאותה סיבה שלא יצרה שום חלק מאיים אחר: חילופי שחקנים בלתי פוסקים. הגנה זה דבר שדורש תיאום בין רביעיית שחקנים, כולל עם השוער מאחור. במכבי תל אביב אין רביעייה אחורית קבועה כמעט כל העונה. אתה לא רואה לאורך תקופה יציאה מסודרת קדימה או סגירה נכונה. כל שבוע יש שינויים, ובסוף זה גם גובה מחיר. בטח כאשר הדברים נוגעים לחלקים אחרים בקבוצה.
עם כל הרבה חילופים בהרכב, קשה למצוא לידרים. מכבי אמנם לא זרקה שחקנים העונה והביאה כאלה בינואר מהלך שאולי יכול לרמוז על אמון בשחקנים, אבל גם רכבת דומה בהרכב קבוצה יוצרת את אותו אפקט בעייתי. שחקן שחושש כל הזמן למקומו בהרכב לא הופך ללידר. שחקן שכל הזמן מחכה לקיזוז לא הופך למנהיג. לאיוניר יש כמובן חלק בזה, למרות שאני מכוון את החצים שלי קודם כל לשחקנים, כי זה לא משנה מי מאמן את מכבי תל אביב. את הדברים האלה כתבתי כבר בטור הראשון שלי כאן, ואלה מסרים של מועדון ויסודות שיוצקים הרבה לפני משחקי חשוב בקרית שמונה, ממנו מכבי חשבה לצאת עם הכרזה: אנחנו במירוץ. בכל פעם שמכבי תמהר ליעד, היא תיפול מחדש.
זה הרגע שהמנהיגות של מיטש גולדהאר צריכה להיראות. עד עכשיו, קשה לבוא אליו בטענות: ביקשו ממנו כסף, הביא. ביקשו ממנו מאמן חדש, החליף. עכשיו, באופן קבלת ההחלטות שלו, הוא צריך להראות שהוא הפיק את הלקחים. לבנות מעתה את הבסיס לקבוצה שתנצח בקרית שמונה בעונה הבאה, ולא קבוצה שתצפה לעשות זאת שבוע אחד לפני המשחק. למרות צעקות הקהל, מכבי תעשה טעות אם היא שוב תכוון למהפכה בסגל: אני לא מאמין בהחלפה של 15 שחקנים. במקרה של מכבי, מספיק מהפך של 4-5 שחקנים, נקודתי, חכם, לא פזיז. יש מספיק שחקנים שעברו העונה יותר מדי, לא צריך להפחיד אותם עוד יותר עכשיו. הם התחשלו, ונראה מהם דברים טובים יותר בעונה הבאה, בתנאי אחד, הוא התנאי לכל השחקנים שיבואו למכבי בעונה הבאה: רצון ללמוד, יכולת להתפתח, שלב אחד לפני השיא בקריירה, ולא צעד אחד אחריו. שנחזור על זה?