ביום שישי, בסביבות 22:00, הכתבה הזו החלה לקרום עור וגידים. הכותרת היתה: "זה היה שבוע ארוך, ויום שישי מתיש, אבל בשעה טובה אפשר להתחיל את עונת הפוטבול". התחלנו לראות לכלוכים גלויים והשמצות, הרטוריקה הלכה ועלתה, אבל במקביל היתה הרגשה שבסופו של דבר השחקנים ינצלו את זה להשיג עסקה טובה מהבעלים הלחוצים והכל ייסגר.
כעבור שעתיים הגיעה הידיעה שארגון השחקנים מודיע על פירוק ותובע את הליגה. כמו בתיאטרון, האקדח שהופיע במערכה הראשונה ירה במערכה השלישית. במקרה הזה, את האקדח שהבעלים שלפו ב-2008 השחקנים ירו ב-2011. הבעיה היא שהם עומדים לגלות שהם ירו לעצמם ברגל, ולא עם אקדח, אלא עם תותח. והבעיה הגדולה יותר היא שביחד איתם כולנו ניפגע.
באותה שעה, 22:00, מייקל סילבר מיאהו השווה את קבוצת הבעלים לקבוצת פוטבול שיודעת לתת גז בקלאץ', יכולה למשוך זמן 58 דקות, ואז מעלה את התקפת שתי הדקות וסוגרת עניין. אם אכן כך הדבר, הביטוי שמתאים לארגון השחקנים הוא "עבד כי ימלוך".
איך לכל הרוחות הגענו למצב הזה?
כזכור, אחרי שבועיים שבהם הצדדים היו עסוקים בשיחות אינטנסיביות שלא התקדמו יותר מדי לפתרון הבעיה, הגיעה הכרעת השופט דוטי, שפסק שהבעלים לא יוכלו להשתמש בכספים של רשתות הטלוויזיה במקרה של שביתה. רק אז הצדדים התחילו לשבת ברצינות. השבוע, בשעה טובה, הבעלים התחילו להגיע בעצמם לפגישות ולהיות מעורבים פעילים בשיחות ולא רק מאחורי הקלעים.
הפלא ופלא תוך זמן קצר שמענו שהבעיה הגדולה הראשונה נפתרה יש חוקים חדשים להחתמת רוקים. הסכומים שהם יקבלו יהיו קטנים יותר, כשאורך החוזה קטן משמעותית. אין יותר דבר כמו 50 מיליון דולר מובטחים, אבל גם אין יותר של חוזים ל-5 ו-6 שנים, מקסימום 4 בסיבוב הראשון. נשמע הגיוני, לא? מעכשיו שחקנים לא ירוויחו סכומים בלתי הגיוניים בלי ששיחקו דקה אחת במקצוענים, ומצד שני שחקנים שהוכיחו את עצמם יקבלו שדרוג משמעותי הרבה יותר מהר. להגיע למסקנה כזאת לא היינו צריכים לחכות שבועיים, אבל זה מה שלקח להגיע לסיכום הפשוט הזה.
העובדה הזאת ללא ספק תומכת בעמדת ארגון השחקנים, כשמטרת הבעלים לא היתה להגיע להסכם, אלא להגיע להשבתה ואז בספטמבר-אוקטובר לשבור את השחקנים ולהשיג עסקה על פי התנאים שלהם. במשך חודשים שמענו מארגון השחקנים מנטרה פשוטה LET US PLAY. זה לא אנחנו, זה הם שרוצים שגם נרד בשכר וגם נעבוד יותר קשה תמורת הכסף הזה משום שנשחק שני משחקים יותר.
אלא שככל שהגיעו יותר שמועות על הצעות פשרה של הליגה, במקום לשמוע עוד ועוד בשורות חיוביות התחלנו פתאום לשמוע שהשחקנים מקשיחים את העמדה שלהם. המחלוקת הכי גדולה קשורה, כמובן, לנושא הכספי. הדרישה המקורית של הבעלים היתה לקבל תוספת של מיליארד דולר, ללא ספק סכום רציני ביותר, ולא פלא שהם חשבו שהם יצטרכו לשבור לגמרי את הארגון כדי לקבל את מה שהם רוצים. השבוע הגיעו ידיעות שהם מוכנים לרדת בדרישה ולהסתפק בפחות אבל השחקנים לא היו מוכנים להתפשר. ליום האחרון הגענו כשההפרש בין הצדדים עומד כנראה בערך 500 מיליון דולר, חצי מהסכום המקורי אבל השחקנים התעקשו שהחלוקה תהיה חצי-חצי.
האיום של השחקנים הוא תתחלקו איתנו, או שתפתחו את ספרי החשבונות במלואם. לכאורה, בקשה לגיטימית. אם הבעלים אומרים שהם צריכים יותר כסף, יכול להיות שהם צודקים, אבל שיראו בדיוק למה הם צריכים עוד כסף מענף הספורט הכי רווחי באמריקה. רק השבוע התפרסם שנתוני הצפייה בקומביין, דבר משעמם למדי גם לעכברי מכללות, שברו שיאים, אז איך מישהו מצליח להפסיד כסף בעסק כזה?
למה הליגה לא מוכנה לפתוח לגמרי את הספרים? רוב המאזנים והנתונים על הכנסות והוצאות הועברו לאיגוד, אבל השחקנים רוצים לראות את הפרטים הקטנים שעדיין חסרים. פרטים שהבעלים לא רוצים לפרסם אפילו בינם לבין עצמם, שלא לדבר על רשויות המס. אם נגיע לבית משפט ותהיה דרישה רשמית לפתוח את הספרים, פתאום הנתונים האלה ייצאו החוצה וכדי להימנע מכך, הבעלים היו מוכנים לשלם בוויתורים רבים.
כמה רחוק הוויתורים האלה הגיעו? לפי המכתב שרוג'ר גודל שלח במייל לאוהדים שרשומים באתר הליגה, אחרי שהגיעה הודעת השביתה הפער הגיע עד כ-200 מיליון דולר. בערך 2% הפרידו בין הצדדים, וביחד עם הוויתור הכספי, הליגה הסכימה ללכת לקראת השחקנים בעוד נושאים. במקום להגיב בחדר הדיונים עם הצעה נגדית, הופיע יו"ר ארגון השחקנים דמוריס סמית מול התקשורת אתמול בשעה 4:45 אחרי הצהריים שעון ארצות הברית, ואמר שיש עדיין פער גדול בין הצדדים, והם דורשים חצי-חצי או פתיחה מלאה של הספרים 10 שנים אחורה. הוא הוסיף שהם נתנו את האולטימטום הסופי הזה לקבוצת הבעלים כחצי שעה קודם לכן, ויחכו עד 5 בערב, כלומר עוד רבע שעה. אם לא יקבלו הסכמה, הם יכריזו על פירוק ארגון השחקנים ותביעת הליגה. שום התייחסות לנושאים האחרים, שום רמז לפשרה. האקדח שהבעלים הביאו לפני שלוש שנים היה טעון בכדורים חיים וכוון ישירות אליהם.
רבע שעה אחר-כך, התקבלה ההודעה ארגון השחקנים מתפרק ולבית המשפט הוגשה תביעה נגד הליגה שעליה חתומים 50 שחקנים, ובראשם פייטון מאנינג, דרו בריס וטום בריידי. מהי התביעה הזאת ולמה הארגון היה צריך להכריז על פירוק, ועוד לפני שהבעלים מכריזים רשמית שהם נועלים את השערים של הליגה?
ברגע שאין לשחקנים ועד שפועל בצורה מאורגנת מול הליגה, הם יכולים לטעון שהעבודה שלהם היא לשחק פוטבול ויש להם 32 מקומות עבודה שונים בארצות הברית שבהם הם יכולים לעבוד. במצב כזה הטענה פשוטה 32 הארגונים השונים הללו פועלים בשיתוף פעולה על מנת להגביל את היכולת של השחקנים לעבוד. הם מתאמים ביניהם תקרת שכר, מנהלים דראפט, ובוודאי שלא יכולים לנעול כולם את השערים בו זמנית בקיצור, הליגה היא מונופול אכזרי שמונע מהשחקנים לעבוד בחופשיות.
אם זה נשמע לכם הזוי, אתם צודקים ולכולם ברור שהליגה לא תוכרז כמונופול, אלא שיושג הסכם עבודה חדש, רק שזה יהיה הסכם שבית המשפט יכפה על הצדדים ולא הסכם שיושג בשיתוף פעולה. הסיבה שהשחקנים כבר הגישו את התביעה היא שכרגע על פי ההסכם, מי שידון בו יהיה השופט דוטי, אותו אחד שפסק לפני שבוע לטובת השחקנים. הבעלים בטוחים שהוא משוחד לטובת השחקנים וכבר ניסו בעבר למנוע ממנו לשפוט במחלוקות לגבי ההסכם. לו השחקנים היו מחכים שההסכם יפקע לפני שהם מכריזים על פירוק, לא דוטי היה השופט האחראי, ולכן הם מיהרו להגיש את המסמכים בזמן.
זאת הסיבה העיקרית שהשחקנים בטוחים שהם יוכלו להשיג הסכם טוב עוד יותר ממה שהליגה הציעה להם בהצעה האחרונה. הבעיה היא שאף אחד לא באמת יודע מה הוא יפסוק, שלא לדבר על כך שהליגה תמיד יכולה לערער על ההחלטות שלו בפני ערכה יותר גבוהה. אלא שהנקודה שארגון השחקנים פספס כאן, היא שלנו לא באמת איכפת בשלב הזה מי צודק. בשלב מוקדם יותר הליגה ניסתה לסדר את השחקנים, עכשיו השחקנים נוקמים בבעלים, אבל נכון להיום לא יהיה פוטבול בשנה הבאה, ועל זה הקהל לא ימהר לסלוח לאף צד.
יש סבירות שבית המשפט יחליט שבתור התחלה, הליגה לא יכולה לנעול את השערים, כי כרגע אכן מדובר ב-32 ארגונים שונים, ולכן יכפה על שני הצדדים להתחיל את העונה הבאה לפי ההסכם הנוכחי. במצב כזה, בתוך בערך שבועיים אפשר יהיה להתחיל להחתים שחקנים חופשיים. במצב כזה, אנחנו מקבל עונת פוטבול דומה מאד לשנה האחרונה, בזמן ששני הצדדים דנים בהסכם החדש בבית המשפט.
מצד שני, יכול מאד להיות שהוא לא יאפשר את פתיחת העונה עד שיוחלט מה הסטטוס של כל הצדדים, כי הליגה הולכת לטעון שארגון השחקנים כבר נקט בעבר בטקטיקה של פירוק ומיד אחרי שהתקבל הסכם הארגון שוב הוקם. אם זה מה שהם מתכננים גם עכשיו, זה לא באמת פירוק אלא תעלול משפטי שצריך להיפסל. אם הטיעון יתקבל, הוא יחזיר את כל הכוח לצד של הבעלים וישאיר את השחקנים בבעיה הרבה יותר גדולה. אבל כרגע השחקנים כל כך שיכורי כוח מזה שהם הצליחו להכניס לבעלים, עד שלא שמו לב לאפשרות הפעוטה הזאת ולעוד כמה אפשרויות לא נעימות במיוחד. הם בדיוק במצב שבו היו הבעלים לפני שבוע.
ואנחנו? אנחנו נסתפק בעונת הבייסבול הקרבה ובאה, בליגת האלופות שמתחממת, ומקסימום, אם ספטמבר יגיע ולא יהיו משחקים, נוכל להקרין בימי ראשון בערב את הדיונים בבית המשפט. שם בטוח יהיה אקשן. על המגרש? הרבה פחות בטוח.
