הבלוג של אורי שלף

למה לא לאפשר לנו להחליף שחקן?

השבר בידו של אדריאן אוטר חשף עבור הבלוג של אורי שלף את חוסר הצדק האמיתי נגד הפועל ת"א: זה שמגיע מאיגוד הכדורסל

עו"ד אורי שלף

לדעתו של העורך שלי, לעוסקים בתחום הספורט יש הרבה יותר חוויות בחיי היום יום מאשר לכל עוסק אחר, היושב כל היום במשרד מול המחשב, במסעדה עם הלקוחות או במרפאה מול החולים. לכולנו יש חוויות יום יומיות, אבל בואו נודה על האמת - גם העורך שלי צודק לפעמים: אין ספק שהחוויות של העוסקים בספורט חזקות ותכופות הרבה יותר, הרי כל שבוע יש משחק, בכל משחק יש ניצחון או הפסד, בכל דקה יכול ליפול הגול ובכל שנייה יכול הכדור להיכנס אל הטבעת הרחק מעבר לקשת השלוש. הכל קורה מהר ולעיתים בצורה אכזרית, אכזרית כל כך שלעתים היא זו שגורמת לנו להישאר.

קחו כדוגמא את מה שקרה לי ביום שלישי האחרון במשחק הליגה שלנו נגד מ.כ. הבקעה, סגניתנו בטבלה. הרבה זמן לא הרגשתי כל כך הרבה התרוממויות רוח ודיכאונות בזמן כה קצר. ריצה שלנו בפתיחת המשחק שאחריה נפילת מתח וריצה שלהם; הנה אנחנו פותחים פער משמעותי בסוף הרבע השלישי והופה, הוא נעלם אחרי שלוש דקות; הניצחון כבר שלנו פחות מדקה לסוף ואיכשהו אנחנו נגררים להארכה; דקה לפני תום ההארכה חשבתי שכבר חרב עליי עולמי, אבל אז, בדרך נס, הצלחנו להשוות; אומרים שלכל אדם שניצב בפני מותו יש התרוממות רוח קצרה. בסוף הפסדנו.

זה היה יכול להיות משהו לדבר עליו, חומר עסיסי לבלוג שלם, אבל זה לא היה יומו של ההפסד. הייתה זו יד האלוהים שהטרידה את מנחותנו. בתחילת הרבע הראשון אדריאן אוטר, הזר הראשון של הפועל תל אביב מאז שהפכה לקבוצת אוהדים, נאנק מכאבים לאחר שספג מכה חזקה בכף ידו. הוא הוחלף על מנת לקבל טיפול בידו הפצועה. אחרי דקה הוא ביקש לחזור למגרש וכך היו עוד שלוש או ארבע פעמים במהלך המשחק. הוא אומנם שיחק כמעט ארבעים דקות וסיפק מנה יפה של 17 נקודות ו-8 ריבאונדים, אבל באיזשהו שלב במשחק שמתי לב שמשהו קרה לו, ראיתי שזה לא אותו אדריאן שאנחנו מכירים. הוא שיחק עם יד אחת בלבד, לקח ריבאונד עם יד אחת ותפס את הכדור עם יד אחת.

בבית החולים אחרי המשחק, הרופא שבדק את תוצאות צילום הרנטגן של היד הפצועה התפלא איך הוא יכל בכלל לעשות משהו כשהיד במצב כזה, ובישר לנו שלאדריאן שלושה שברים. ארבעים דקות עם שלושה שברים נראים כמו הרבה מאוד זמן שחושבים על זה, אבל אדריאן לא משחק עם היד. כן, הוא קולע עם היד ומוסר איתה, לוקח ריבאונדים ולעיתים תכופות גם חוסם איתה, אבל לשחק הוא משחק עם הלב, ובגלל זה אנחנו אוהבים אותו כל כך. מסתבר שגם האחיינית שלי אוהבת אותו, היא מאוד כעסה עלי לאחר שטענתי בבלוג האחרון שהיא לא אוהבת את יריב רוקני בגלל שהוא מרביץ. היא טוענת שהיא כן אוהבת אותו ולא רוצה שרוקני יכעס עליה, שזה הרי דבר שאף אחד לא רוצה. בשבוע שעבר היא ראתה תמונה של אדריאן מהחתונה שלי והתרגשה עד דמעות ואם אתה כבר כותב, היא בישרה לי, אז רק שתדע שגם אותו אני מאוד אוהבת.

עכשיו גם וגם אנחנו ניאלץ להסתדר ללא אדריאן עד סוף העונה. ביום שלישי, בבוקר משחק הבית הבא שלנו נגד עפולה, יכריע בית הדין העליון של איגוד הכדורסל האם לאפשר לנו להביא שחקן במקומו עד לסוף העונה. זאת לאחר שאתמול (רביעי) דחה איגוד הכדורסל בקשה זו, בטענה שהמועד החוקי להחלפת זרים חלף הלך לו וכי לא יהיה זה הוגן כלפי שאר הקבוצות לחרוג מהתקנון במקרה זה. אז אני שואל: ולתת לקבוצה שהבטיחה את המקום הראשון ארבעה מחזורים לפני סיום העונה לשחק לאורך כל הפלייאוף ללא זר שנפצע שעות ספורות לאחר תום ההעברות, זה כן הוגן? כנראה שגם לא.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully