"אמרתי להם: 'תשמעו, אני לא אלישע לוי'": ראיון עם יובל נעים

בסוף השבוע יחזור יובל נעים לסכנין, מקום לא ממש נעים עבורו, אבל דווקא שם הוא מבטיח לנו נעים שונה. "החל משבת תראו יובל נעים אחר, אחד שעובד על עצמו כדי לא להיות מורחק יותר. זהו, החלטתי. אני חייב להירגע".

"אני רואה כמה אני חשוב לקבוצה כשאני על הספסל ולכן החלטתי שאני חייב להירגע, לא להתעסק עם שופטים או דברים מסביב, אפילו אם הם מנסים 'להדליק' אותי ולהוציא אותי משלוותי. אני בן 44, עברתי מספיק בכדורגל. מבחינה מקצועית כולם יודעים מי זה יובל נעים, גם בשש שנים שעבדתי לפני. יש דבר אחד קטן שמפריע, וגם את זה אשנה. ידוע שאני מסוגל לעשות דברים מדהימים. גם המאמנים הכי גדולים, כמו רוני לוי, יודעים את זה ומפרגנים. הפסיק הקטן הזה ייעלם".

"לא רוצה להישמע שחצן, אבל בקטע המקצועי, אם אתעסק רק בו, אז אני אחד הטובים שיש. מה חשבת, שקל להביא שחקן כמו סטולר ב-3,000 דולר? את ברק בדש מליגה ב'? החלוץ הזה התחיל אצלי ברמת עמידר ב-1,200 שקל, אבל רק הרכבת מנתניה הייתה עולה לו 1,500 שקל. אתה יודע איך הבאתי את וויליאם סוארס? ב-1,500 דולר. כמה מאמנים עשו את זה?".

"קודם כל, זה חשוב מאוד להפועל פתח תקוה. ברור שכשאתה משחק נגד קבוצה מתחת לקו האדום, המשחק מקבל משמעות אחרת. תהיה קבלת פנים חמה, תמיד יהיו כאלה שידאגו לחמם את האווירה. אבל שמעתי אותי קודם, אתנהג כמו שצריך. לא אגרר לפרובוקציות. זה נגמר. עושה לזה 'קאט'. מבטיח שלא אתן יד לדברים אחרים".

"חד משמעית – אין שום קשר לצום. זה הסיפור: שבועיים לפני הרמאדאן חסן אבו סלאח דיבר איתי כי הוא ראה את תכנית האימונים שנקבעו לבוקר. הוא ביקש שהאימונים יהיו אחר הצהריים. הסכמתי. ביום שלפני שאלו אותי מתי האימון, הודעתי לשחקנים שאני יוצא לשתות משהו וכשאחזור אומר להם. בינתיים, מישהו דאג להודיע לחסן שהאימון בבוקר ואחרי חמש דקות הוא הופיע ואמר לי שזה לא בסדר שאני לא מכבד את החג. אמרתי לו 'חסן, יש 40 איש בחוץ, תביא לי אדם אחד שאומר שהאימון בבוקר'. אבל זה רק היה הקש ששבר את גב הגמל. לא בגלל זה עזבתי".

"אני יושב בבית ורואה דיסקים, אבל כל סוכן שאני שולח אליהם נתקל בסירוב. הם פוצצו לי עסקאות בכוונה. ואז הגיע השיא. שני חברי הנהלה הודיעו לי שראו שחקן שנוחת ורוצים להחתים. הם ראו שחקן, אתה מבין? אני שואל, זה התפקיד שלהם? אם אני צריך להיות כמו בובה, יש אחרים שיעשו את זה. לא אצלי. היה ברור שלא אשאר שם הרבה זמן אחרי שראיתי את ההתנהלות. כבר במחנה ברומניה אמרתי למאיר כהן וטל חן שלא אעמוד על הקווים למשחק הראשון".

"אז הנה הדוגמה השניה. אחרי יומיים בקבוצה עבאס סואן הגיע אליי ואמר לי שיש ארבעה שחקנים צעירים שלא מתאימים וצריך להשאיל. אמרתי לו שצריך לתת להם הרגשה שהם חלק ושיתאמנו שבועיים לפני שאני מתחיל. למה שאשחרר? כדי שיגידו שאני לא נותן הזדמנות? אחרי שבועיים וחצי הבנתי שהם לא מתאימים והכנסתי אותם לחדר. הודעתי להם שיהיה להם קשה להתלבש ושאם הם רוצים, אני מוכן שיתאמנו, רק שיידעו שאין להם הרבה סיכוי לשחק. הצעתי להם לעבור לעראבה כדי שיתחשלו, הם נענו, אבל למחרת, ביום שישי, הם לא הגיעו לאימון ובשבת לא הופיעו למשחק. אני מגיע ביום ראשון, ואת מי אני רואה לבושים? את כל הארבעה. הם באו אליי ואמרו לי 'אבא שלנו דיבר עם חסן ועבאס והם החליטו שאנחנו נשארים'. לא היה אכפת לי, אבל למה הם לא דיברו איתי? למה אחרים חשבו שהם יכולים לנהל את זה?".

"בוא נספר פעם אחת ולתמיד את הסיפור עם עבאס. כשהגעתי לסכנין, אף מאמן לא היה מוכן לבוא כשעבאס יהיה העוזר שלו. היחיד שהיה מוכן לבוא ללא פחד, עם המון בטחון, היה יובל נעים. בישיבה כשחתמנו שאלו אותי 'אכפת לך שעבאס יעזור?' אמרתי שלא. ישבנו בארבע עיניים. אמרתי לו 'תקשיב, עבאס, אף מאמן לא רצה אותך, אני מוכן כי היית שחקן גדול במגזר. אבל מה? תתנהג כמו גבר. תהיה גבר, תרוויח, לא תהיה – תפסיד'. הוא דאג שברגע שאני יוצא מהכפר לחמם את העניינים".

"במחנה האימון ברומניה. ארבעה ימים לפני שחזרנו הוא ניגש אליי וביקש ממני לבצע אימון בעיטות לכיוון השער. אני נותן יד חופשית לעוזרים, אז הסכמתי. בסוף האימון חיבקתי אותו אמרתי לו 'היה מצוין, כל הכבוד'. נגמר האימון, ומה מתברר? יום קודם הוא ישב עם חברי ההנהלה, הפרופסורים של סכנין, ושאל אותם איך יכול להיות שלא עשינו בעיטות לשער מאז תחילת המחנה. שמעתי את זה ורתחתי, קראתי לעבאס, ואמרתי לו 'כל עוד אני מאמן, אתה לא יכול לעלות על המגרש'. מאז הוא היה בחופשה, לא הגיע לאימונים. כשהוא חזר, לא דיברנו. הוא שאל מה הוא עשה, אמרתי לו שהוא יודע. הוא עשה דבר שלא ייעשה. אמרתי לו 'אני סומך עליך ונותן יד חופשית, מפרגן, ומתברר שאתה הולך עם חברי ההנהלה ועושה דברים מאחורי הגב שלי?".

"כשהחתימו אותי בפעם הראשונה אמרתי להם: 'תשמעו, אני לא אלישע לוי, גם לא מרקו בלבול. אני מאוד אמוציונאלי, מעורב, מאוד דעתן. יש הרבה מאוד מאמנים בסכנין שראו הרבה דברים ועשו את עצמם כאילו לא רואים. יכול להיות שבדרך הזאת אפשר לעבוד שם. היו מאמנים שדיברתי איתם שסיפרו לי שעיגלו פינות. אולי זו הדרך, אבל לא שלי".

"אני בטוח שאם הייתי נשאר והיו נותנים לי להביא שלושה או ארבעה שחקנים שרציתי, היינו במרכז טבלה ומעלה, ללא ספק. הקבוצה שלי, בלי שחקני רכש מלבד דנלאקי שרציתי, ניצחה את הפועל תל אביב בגביע הטוטו ועשתה תיקו מול מכבי תל אביב. זה בלי השחקנים שרציתי, בלי יא יא פטי שאחרי יומיים מודיעים לי שהוא לא בא למחנה אימון. הקרבתי לא מעט כדי לעבוד שם".

"נראה לך שהעזיבה של טל חן, יניב לוזון ומאיר כהן יכלה לקרות אצלי? חד משמעית אני אומר לך שלא. זה לא היה קורה, גם במחיר שהייתי הולך הביתה. באף מקום זה לא היה קורה. אצלי לא מתערבים מקצועית. כשדני לוי יושב בספסל הוא מתקשר אליי ושואל אותי אם זה מפריע. אישרתי לו לשבת ולא קרה כלום. בפתח תקוה מתנהלים אחרת. בכלל, ויתרתי על לא מעט דברים כדי לאמן בסכנין. הייתי יוצא מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר בלילה, מוותר על המון דברים אישיים. אם אני מאמן, אני סמכות עליונה ואף אחד לא יתערב לי. הבעלים יכולים להביע את דעתם, אבל צריכים להבין שאני קובע. כך זה גם יהיה בעתיד".

"פתח תקוה התבססה על שלושה שחקנים מובילים – ויסה, ביטון ואסוס. ביטון נתן תפוקה מבחינת שערים, ג'וניור ויסה לא עמד במספרים, ואסוס היה כוח במרכז השדה. כל כובד המשחק רבץ עליהם, אבל כשהם עזבו, כל אחד מסיבותיו הוא, הבנתי שאי אפשר להביא שחקנים יקרים. התבססנו על שחקנים מוכשרים, שקיבלו את הבמה שהם לא יכלו לקבל כשאותם שחקנים היו כאן. שיניתי שיטה. הייתי משחק עם חלוץ אחד, היום יש לי חלוץ ושני שחקני קו אמיתיים. בתקופה ההיא שחקני הקו היו אילוץ, אבל משהו השתנה. אנחנו מגנים עם כמה שיותר שחקנים, ועוברים מהר מההגנה להתקפה. הגדולה של הקבוצה היא ששלושת הקשרים האחוריים שלי (דהן, גורדנה, זגורי, א"י) לא באמת כאלה. כולם בעלי אוריינטציה קדמית. כשהכדור אצלנו כל הקישור יכול להחזיק את הכדור ואז יש כל הזמן הצטרפות של שחקנים. אני רואה בקלטות ארבעה או חמישה שחקנים ברחבה של היריב בדקה ה-90, וזה מדהים. הפועל פתח תקוה הביאה דבר מרענן לליגה".

בבני סכנין סירבו להגיב לכתבה