באחד הטורים שלו לעיתון "גלובס", שבהם הוא משתף את הקוראים בקשיי הקריירה של טניסאי שוליים, כתב אמיר ויינטרוב: "אני ער לעובדה שיש סיכוי גבוה מאוד שבגיל 30 אצא לעולם הגדול עם נתוני פתיחה כלכליים כמו של ילד שסיים תיכון. אבל, וזה באמת מה שחשוב - הסיפוק שאני מקבל מכל ניצחון שווה לי הרבה יותר מכסף. אין שום צ'ק שישימו לי ביד שיהיה שווה את ההרגשה של לנצח משחק בטורניר פיוצ'ר עלוב בהודו, טשקנט או ניו קלדוניה".
עכשיו הוא בן 24 וחצי, ואת המוטיבציה הזאת אפשר אולי לייחס לעובדה שלפני שלושה חודשים הוא זכה באליפות הארץ אחרי ניצחון על דודי סלע, ולפני חודשיים הפך באופן רשמי למחבט מספר 2 של נבחרת הדייויס. ביום שישי הוא יערוך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת, וזה יקרה דווקא מול הקהל הביתי באיצטדיון "קנדה" ברמת השרון. ובכל זאת, המוטיבציה של ויינטרוב גם מפתיעה, משום שמדובר בטניסאי שהבין עוד בגיל 23 שהמרחק בין המקום ה-300 ל-100 בעולם הוא עצום, על אחת כמה וכמה כשאתה כבר לא בן 18. הוא הבין שבתור טניסאי הוא כבר לא יוכל לצאת לעולם הגדול והחליט להפוך למאמן כדי להתפרנס, עד ששלמה צורף שכנע אותו לעשות ניסיון אחרון, ובימים אלה הוא בעיצומו של הניסיון הזה. האם המחבט מספר 2 החדש שלנו מוכן להישאר כאן לכמה שנים? או שאולי בקרוב מאוד נצטרך לחפש יורש נוסף? הפעם, לצערנו, באמת אי אפשר לראות אף אחד כזה באופק.
עוד בוואלה!
מה חסר לו?
דווקא בחודשים שאחרי הפרישה הזמנית שלו, אמיר ויינטרוב הגיע לדירוג שיא בסבב המקצועני עם המקום ה-254 בעולם. את עונת 2011 הוא פתח מצוין עם שלושה ניצחונות בטורניר צ'לנג'ר שהתקיים בניו קלדוניה, ולאחר מכן תפס את המקום האחרון מרשימת ההמתנה למוקדמות אליפות אוסטרליה הפתוחה. הוא אמנם לא הצליח לעבור שם את הסיבוב הראשון, אבל חזר לארץ עם עוד חוויה חדשה והרבה אופטימיות לקראת המשך השנה. בסך הכל הוא עומד נכון להיום על מאזן חיובי של 10 ניצחונות ו-6 הפסדים בסבב מה-1 לינואר 2011.
מצד שני, העובדה ששניים מההפסדים היו בסבב הפיוצ'ר המיועד לשחקנים שעוד רחוקים מפריצה, ועוד שני הפסדים היו בשלבים המוקדמים של טורנירי צ'לנג'ר ברוסיה וצרפת מעוררת דאגה. אחרי הכל, נראה כי אם ויינטרוב לא יעשה השנה פריצה משמעותית בסבב, הוא ייאלץ לוותר על החלום. זה לא רק עניין של מוטיבציה, אלא הרבה מזומנים שנשפכים על הנסיעות, המלונות והמאמן. קשה למצוא שחקנים מחוץ למאייה הראשונה שמצליחים להתפרנס בכבוד מטניס, שלא לדבר על להתעשר - על אחת כמה וכמה שחקנים שמחוץ ל-200 הראשונים בעולם.
אז מה כל כך חסר לאמיר ויינטרוב? מדובר בשחקן שבנוי מצוין מבחינה פיזית וירשים כמעט כל אחד שיצפה בחבטות שלו באימון. שחקן נבחרת הדייויס לשעבר נועם אוקון מנתח: "לאמיר ויינטרוב יש כמה בעיות, ואחת מהן היא ברגליים. הרגליים שלו לא מספיק חזקות ומהירות בשביל הצמרת העולמית, וכשאני אומר צמרת אני מתכוון למאייה הראשונה. עוד דבר פגיע הוא שפשוט אין לו נשקים, אין משהו שהוא יכול להסתמך עליו במשחק. החבטה הכי טובה שלו היא הבק-הנד, אבל בטניס של היום זה לא מספיק כדי לעשות נקודות. שלושת הדברים שבונים שחקן הם פור-הנד, סרב ועבודת רגליים, ואף אחד מהם לא בולט אצלו. אם אני הייתי המאמן שלו, הייתי עובד איתו על זה".
עודד יעקב, קפטן נבחרת הדייויס לשעבר, דווקא נשמע אופטימי יותר ומאמין שלגיל אין יותר מדי חשיבות. אחרי הכל, מדובר במי שהוביל את ציפי אובזילר לפריצה הגדולה בעשור הרביעי לחייה. "כל אחד מתפתח ונבנה בצורה שונה. לאמיר ויינטרוב, אם הוא רק ירצה, יש עוד 7-8 שנים לתת בטניס ואנחנו צריכים לשאוף לכך שיבנה לנו עוד שחקן לצדו של דודי סלע". לגבי היתרונות והחסרונות של ויינטרוב כשחקן אומר יעקב: "יש לו חבטת בק-הנד בלתי רגילה ביד אחת, ומה שחשוב זה שהוא עשה התקדמות גדולה עם הסרב שלו בשנה האחרונה. ככל שהוא יתקדם ברמה הוא יצטרך להשתפר בנושא התנועתי והפיזי, כי הדרישות רק הולכות ונעשות תובעניות יותר".
"תראו מה גביע דייויס עשה לדג'וקוביץ'"
בדומה לדודי סלע והראל לוי, אמיר ויינטרוב יערוך את הופעת הבכורה שלו בגביע דייויס ללא ניסיון במשחקים של חמש מערכות. בתסריט האופטימי הוא ינצל את האנרגיות של הקהל ברמת השרון וינצח בשלוש מערכות יריב שהוא לא נחות ממנו בהרבה. בתסריט הפחות אופטימי הוא ידזקק לארבע מערכות ויותר, ועל התסריט הפסימי אף אחד בכלל לא רוצה לחשוב.
"אני חושב שהכי טוב זה שההגרלה תזמן לדודי סלע לפתוח את המפגש", אומר נועם אוקון ומוסיף: "אם הוא יעלה לשחק במצב של 0:1 לנו זה ישחרר אותו. בכל מקרה הוא יהיה לחוץ מאוד, פעם ראשונה לשחק עבור נבחרת ומול קהל שמעודד. הוא לא רגיל לעומסים ולחץ מהסוג הזה. בכל מה שקשור למשחק של חמש מערכות, אף אחד לא מתכונן באמת למשחק כזה. אפשר להתכונן למשחק של 3-4 שעות, מעבר לזה הכל תלוי כבר בניסיון וביכולת פיזית".
עודד יעקב התייחס גם הוא לאפשרות של משחק ארוך במיוחד, מה שויינטרוב מעולם לא חווה: "אי אפשר ללמד איך לשחק חמש מערכות, וגם אי אפשר לתרגל את זה באימונים. צריך לדעת איך לווסת את העייפות ואיך לצאת ממצבים קשים ולהמשיך הלאה".
גם לאוקון וגם ליעקב קשה לנבא איך תיראה הבכורה של טניסאי הדייויס החדש בנבחרת ישראל מול פולין בסוף השבוע, אבל בדבר אחד הם בטוחים - אם זה יעבור בשלום, זה רק יוכל למנף את ההתקדמות שלו בסבב העולמי, ולהפוך אותה למהירה ויעילה יותר. "כשאתה מקבל תמיכה ואהבה מהארץ, אתה פתאום מרגיש שאתה שחקן", מספר אוקון המנוסה. "מדובר בהבדל מאוד גדול באגו. גם אם אתה חוזר להיות בחו"ל שבועיים אחרי ששיחקת מול הקהל בארץ, אתה עדיין מרגיש את זה. כשאתה משחק טוב בדייויס, אתה בדרך כלל יודע לתרגם את זה גם לסבב".
"אני חושב שכל השחקנים שלנו ידעו איך לנצל את התנופה מההצלחות בדייויס, אם זה דודי סלע, הראל לוי, נועם אוקון וגם אנדי ויוני", מספר עודד יעקב, שגם הולך רחוק עם הדוגמה הבאה, ובכל זאת משאיר הרבה חומר למחשבה. "תראה מה נובאק דג'וקוביץ' עושה השנה? הוא עדיין לא הפסיד, זכה באליפות אוסטרליה וניצח פעמיים את פדרר. הכל התחיל כשהוא זכה עם סרביה בגביע דייויס בסוף העונה הקודמת, תראה מה זה עשה לו".