תוצאות האמת: הבלוג של אוהד גרינוולד

מכבי תל אביב למדה אתמול שיעור חשוב לחיים: אל תאמין לכל מה שאומרים עליך. עם כל הכבוד להישגיה של מכבי העונה – ובאופן יוצא דופן, יש הרבה כבוד – היא לא מוכשרת, לא מגוונת ולא עמוקה כמו ברצלונה. מצד שני, גם לא יתר הקבוצות ביורוליג.

בארסה היא קבוצה דומיננטית מהסוג שזורח בשמי הכדורסל האירופאי אחת לעשור, במקרה הטוב. צסק"א מוסקבה של אטורה מסינה הייתה הקבוצה הזו בעשור הקודם (יש להבדיל בין דומיננטיות לאיכות: אין ספק שהשושלת של מכבי הציגה את הכדורסל המענג ביותר, אבל להוציא את עונת 2004/5 היא הפסידה לא מעט – גם בעונת 2003/4 וגם בעונת 2005/6 – ומכל מקום לא התקרבה לרמות הדומיננטיות של צסק"א בחציו השני של העשור החולף).

ברצלונה הזו אולי אף דומיננטית יותר מצסק"א ההיא. היא לבטח יותר כישרונית וחסינה מנטאלית. שימו לב לרשימת השחקנים שנאלצו להסתפק אמש בזמן פרקט מוגבל: יאקה לאקוביץ' שיחק רק 4 דקות; פראן ואסקז, ששבר את מכבי בהארכה, קיבל 17 דקות בלבד; בוניפס נ'דונג עלה לשחק רק כדי להפריע לשחורציאניטיס (וביצע 5 עבירות ב-6 דקות); ארזם לורבק שיחק פחות מ-16 דקות.

מכבי דווקא התחילה נהדר. הבולדוגים ההיפראקטיביים שלה פתחו, כמו תמיד, בהילוך חמישי. ברצלונה נראתה אפאתית ומנותקת. מכבי שמרה אישית אגרסיבית, באה מצוין לעזרה, רצה בכל הזדמנות ופגעה באחוזים גבוהים מבחוץ. מהצד השני, אנדרסון זרק לבנים ונבארו נעלם. זה היה החלום הרטוב של בלאט. ועדיין, כל זה הספיק ל-9 הפרש בלבד בהפסקה.

המחצית השנייה כבר הדגישה את כל עמדות הנחיתות של מכבי מול בארסה. למעשה, הכל מתחיל ונגמר בספסל: נבארו נח ברבע השני, ולכן יכול היה לתת גז ברבע השלישי. טרנס מוריס, שלא פתח, ניצל את השומרים הבינוניים של מכבי בעמדה מספר 4, ברח החוצה וקבר שלשות באחוזים בלתי-אפשריים. וכשהגארדים של מכבי החלו ליפול מהרגליים זרק פסקוואל למערכה את ג'ו אינגלז הצעיר, שנתן את הנוק-אאוט הסופי. בסך הכל קלעו שחקני הספסל של ברצלונה 43 נקודות מתוך 92.

הספסל של מכבי, מנגד, לא הופיע. בלו סדק את הלוחות עם 1 מ-5 מבחוץ; פניני סיים ערב חלש במיוחד עם 0 מ-5 מהשדה; הנדריקס צבר רק 4 נקודות, ומצ'באן הוסיף 2. כל הספסל של מכבי גם יחד סיפק 13 נקודות מתוך 85, ורק 13 נקודות מדד.

זה לא היה מהערבים הגדולים של אלופת אירופה. ובדיוק בגלל זה היא נחשבת לקבוצה כל כך מפחידה. פילוח הזריקות שלה היה שערורייתי: 32 ניסיונות מ-2, 30 (!) ניסיונות מ-3. כמה דקות לסיום המשחק עמדה ברצלונה על יותר סלים מ-3 מאשר סלים מ-2 – למרות ארסנל שחקני הפנים המשובח שלה (שקלע 10 מ-15 מ-2) וחרף הדלילות בצבע של מכבי.

למרות המכה המוראלית שספגה עם העבירה המיותרת של אנדרסון, דווקא בהארכה שיחקה ברצלונה את הכדורסל הטוב ביותר שלה: הכדור קודם הלך פנימה, ללורבק ולואסקז, חזר החוצה לגארדים, והסתיים בחדירות או בסלים מטווח קרוב. בארסה חרכה את הרשתות בחמש דקות ההארכה עם 19 נקודות, בהן שלשה אחת בלבד. אם ברצלונה הייתה משחקת כך מההתחלה, סביר שהמשחק לא היה נגרר להארכה.

אידסון שוב אכזב אתמול. הוא נתן מחצית ראשונה גדולה, אבל התאדה בעשרים הדקות המכריעות. אנדרסון, לעומתו, לא פגע לאורך רוב המשחק, אבל כמדומני קלע 10 מ-14 הנקודות שלו ברבע האחרון. גם בלו, למרות ההבלחה בשבוע שעבר, שוב מדרדר. ואליהו שוב הוכיח כמה הוא תלוי בחבריו: הוא פרח כשמכבי רצה במחצית הראשונה, אבל במחצית השנייה, כשמכבי הואטה, הוסיף הפורוורד שני סלי שדה, גם הם בתחילת המחצית ממש.

בברצלונה נרשמה אכזבה מסוימת מריקי רוביו. הצעיר האירופאי המדובר של העשור משחק כמו הרכזים של שנות ה-70': הוא קודם חושב מסירה, אחר כך חושב מסירה, ובסוף חושב מסירה. הוא שיחק אתמול 27 דקות, אבל זרק 3 פעמים בלבד לסל (והחטיא את כולן). את 6 הנקודות שלו צבר מהקו.

לזכותו של רוביו ייאמר שאינטליגנציית המשחק, זריזות המחשבה ומהירות הידיים שלו עזרו לברצלונה לשרוד את המיני-בליץ של מכבי, שכן רוביו שמר היטב על הכדור וסידר את המשחק של הקטלאנים. ועדיין: ממי שנבחר בגיל 18 במקום החמישי בדראפט ושנחשב לכישרון הגדול ביותר שצמח באירופה בדור האחרון, היינו מצפים, בוודאי שאחרי ארבע עונות ברמות היורוליג הגבוהות (תחילה בבדאלונה ובשנתיים האחרונות בברצלונה), לקחת מעט יותר אחריות בהתקפה. רוביו עומד העונה על אחוזים נוראיים, מכל הטווחים (41.2% מ-2, 18.8% מ-3), ולא מציג יחד אסיסטים-איבודים יוצא דופן (3.9 אסיסטים, 1.9 איבודים). חבל.

ואחרי ערבים מהנים מהסוג של אמש, מה שבאמת חבל הוא שאנו מקבלים מהם כל כך מעט בעונה. צופי הכדורסל צריכים לצלוח חמישה חודשים של כדורסל משעמם ומייגע כדי להגיע לשלושה שבועות של דרמה. במפעל שבו יש כה מעט קבוצות ברמה גבוהה, מדוע שלא תשונה שיטת המשחקים, כך שהקבוצות החלשות יודחו אחרי שלב ראשון קצר ויוארך שלב הטופ-16? ואם לא תשונה שיטת המשחקים, מדוע שלא תצומצם עוד יותר כמות המשתתפות?

אכן, נעשו מהלכים בכיוון עם קיצור השלב הראשון מ-14 ל-10 מחזורים לפני שנתיים. ועדיין, זה לא מספיק. עם כל הכבוד לשיקולים הפוליטיים, העונה הנוכחית מוכיחה שאין באירופה יותר מ-12-14 מועדונים ברמה גבוהה באמת. למי שבאמת אוהב כדורסל מגיע לראות את מכבי ובארסה מתכתשות ארבע פעמים בעונה, לפחות, ולא פעמיים במקרה הטוב.

בחייאת, ג'ורדי: תחסוך מאיתנו את רומא ופרוקום וז'לגיריס. תן לנו לראות כדורסל אמיתי, כמו זה ששוחק אתמול בהיכל.

ohad@walla.net.il