לפני שלושה שבועות וחצי, עם שריקת הסיום למשחק החוץ בו ניצחה באיירן מינכן 1:3 את ורדר ברמן, התרחש על כר הדשא אירוע שממחיש בצורה הטובה ביותר את יחסי הכוחות בחדר ההלבשה במועדון הבווארי. תומאס מולר, שלא הספיק להתאושש מבעיטת הקונג-פו שספג מטים ויזה שתי דקות לסיום, ראה את אריאן רובן רץ לעברו בזעם, חונק אותו ולקינוח גם מוסיף חבטה לפניו. "אני שונא שחברים לקבוצה מדברים עם הידיים ומתלוננים", הסביר רובן את הסיבה להתפרצותו וטען כי מולר התלונן על בעיטה חופשית שלו במהלך המשחק. "זה לא מכובד. אנחנו חייבים להתנהג כקבוצה ולהוות מודל לחיקוי".
כולם יסכימו שפרץ האלימות של הקשר ההולנדי היה הדבר הכי רחוק ממתן דוגמה לאחרים, במיוחד כשמדובר במקרה שחוזר על עצמו (פיליפ לאהם היה הקורבן הקודם). אלא שאף אחד בבאיירן מינכן, למרות שהכל קרה על כר הדשא ולעיני המצלמות, לא טרח לגנות את כוכב הקבוצה ולהגן על אהוב הקהל הצעיר. המאמן לואיס ואן חאל אף ניסה לספק הסבר מקורי בהתחמקותו מהתעסקות בפרשה וטען כי זה חלק מהבדלי המנטליות בין הולנד לגרמניה. השורה התחתונה הייתה ברורה: מולר לא הצליח להוביל את באיירן בהיעדרם של רובן ופרנק ריברי, ולכן לא הרוויח את המעמד והיחס השמורים לכוכבים הגדולים. למרות עונת הבכורה המזהירה והמונדיאל הפנטסטי, מדובר עדיין בשחקן בן 21 שכרגע מסוגל לנגן רק כינור שני או שלישי. יכול להיות שגם הוא מסתפק בכך?
הכל קרה כל כך מהר
את עלייתו לגדולה של תומאס מולר לא ניתן להגדיר במילה אחרת מלבד מטאורית. בתחילת עונת 2008/9 הוא ערך את הבכורה שלו בבונדסליגה אצל יורגן קלינסמן, הפך לשחקן סגל וקיבל חוזה מקצועני ראשון בפברואר 2009, כשהמאמן כבר היה יופ היינקס. עם מינויו של ואן חאל הגיע שדרוג משמעותי במעמדו, וצמדים תוך שלושה ימים מול דורטמונד בליגה ומכבי חיפה בליגת האלופות העניקו לו מקום של קבע בהרכב הקבוצה. מולר נכנס למשבצת של 'מספר 10' אשר על חשיבותה דיבר מאמנו ללא הרף, השיב עם 13 שערים ו-11 בישולים בליגה, היה מלך השערים בגביע והיווה חלק חשוב מעונה נפלאה של באיירן, שסיימה עם דאבל מקומי והפסד בגמר ליגת האלופות.
אחרי שנבחר לתגלית העונה בבונדסליגה וזכה למחמאות מקיר לקיר, כולל מגרד מולר האגדי שראה בו יורש ראוי, מולר הצעיר הפך לבורג חשוב גם בנבחרת גרמניה והוביל אותה למונדיאל נהדר עם חמישה שערים ושלושה בישולים. גרמניה הודחה בחצי הגמר על ידי ספרד, במשחק אותו החמיץ מולר בגלל צהובים, אך הוא זכה בנעל הזהב ואף נבחר לשחקן הצעיר המצטיין בטורניר. "מאז ומתמיד המטרה שלי הייתה להפוך לשחקן הרכב בבאיירן, אבל לא האמנתי שהכל יקרה כל כך מהר", הודה בראיון לאתר אופ"א. "זה היה מטורף. מי האמין שאהיה תוך שנה שחקן נבחרת ואשתתף בגמר ליגת האלופות?".
כאשר הנבחרת חזרה לגרמניה וזכתה לקבלת פנים חמה, ניגשו מספר עיתונאים למולר וביקשו שיאמר כמה מילים. "הנה לאהם, הוא הקפטן, דברו איתו", זרק לעברם מולר, אך הם השיבו: "אתה הקפטן של הלב". כן, מולר הצנוע והמיושב (התחתן בגיל 20) חזר כשחקן הפופולארי בנבחרת הגרמנית, כוכב בקנה מידה עולמי, וכבש את לב האוהדים עוד כשמסר דרישת שלום לסבתו בתחילת המונדיאל. אלא שלזינוק הנחשוני הזה כבר בתחילת הקריירה, היה גם מחיר. המחמאות הורעפו מכל עבר, חוזי פרסום גדולים הונחו לפתחו והמשכורת בבאיירן שודרגה, אבל יחד עם כל אלה גם הציפיות הרקיעו שחקים.
עונה שקשה להתעלות עליה
ואן חאל עתיר הניסיון, שכבר ראה כישרונות צעירים פורחים ונובלים באותה מהירות, ידע שהעבודה עם מולר רק התחילה. השחקן אמנם כבש שער נפלא במשחק הפתיחה מול וולפסבורג, אבל ואן חאל טען כי עומדת בפניו עונה לא פשוטה וידע על מה הוא מדבר. באיירן התקשתה לכבוש בתחילת העונה, הפציעות של רובן וריברי פגמו ביצירתיות ובגיוון ההתקפי, ומולר התקשה להוציא את העגלה מהבוץ. "הציפיות של האוהדים ממנו הגיעו לגבהים חדשים, קשה להתעלות על העונה שעברה", הסביר לודוויג קוגל, שחקן באיירן בשנות ה-80 המשמש כיום כנציגו של מולר. "אי אפשר לצפות שיבקיע בכל משחק, במיוחד כשהוא משחק בקישור".
היכולת המאכזבת של באיירן בליגה, יחד עם המרחק העצום מהמקום הראשון, הובילו לשינויים בהרכב ובין היתר לספסולו של מולר בשלושה משחקי ליגה רצופים, כאשר ואן חאל העניק לו מנוחה לאחר שזיהה אצלו עייפות מנטאלית. מולר, בעיקר בזכות גילו הצעיר והחיבה העזה מצד הקהל, לא עמד במוקד הביקורות. הפרשנים הזכירו כי הוא תופקד העונה בכל עמדה התקפית קשר באגפים, מאחורי החלוץ או אפילו בשפיץ ולכן העדיפו לא להפנות אצבע מאשימה לעברו של יקיר האומה.
מה שכן, התהייה לגבי יכולתו להוביל רק גדלה וכך גם הגעגועים לשני הכוכבים הפצועים. "מולר שחקן מעולה שעשה את הפריצה בגיל צעיר, אבל הוא עדיין לא בשל לסחוב לבד את ההתקפה", טען חלוץ העבר ג'ובאני אלבר. "רובן הוא השחקן הכי משמעותי בבאיירן. בלעדיו היא חצי קבוצה". מולר לבדו לא השכיל לשמור על כוח ההרתעה של הבווארים, ונתן את הרושם שמדובר בשחקן מובל. אחד שנראה נהדר אך ורק כשהקבוצה רצה, כאשר אחרים אוחזים במושכות, ובשאר הזמן מעדיף להסתתר.
בחזרה לאזור הנוחות
לפי משחקיה של באיירן מינכן מאז חזרתם של רובן וריברי, אכן נראה כי האיש מאושר ביותר מהשינוי הוא מולר עצמו. שוב לא מוטלת עליו כל האחריות בצד ההתקפי, והוא יכול לספק את הסחורה בשקט האופייני לו מהעמדה שמאחורי החלוץ בזמן שרובן וריברי מושכים את מירב תשומת הלב. בשני הניצחונות המרשימים האחרונים של באיירן (0:4 על הופנהיים ו-1:3 במיינץ) הבקיע מולר מבישולים של השניים, ורץ לחגוג עם רובן כאילו לא הייתה חניקה מעולם. בכלל, בחודש האחרון כבש הכישרון הצעיר ארבע פעמים והכפיל את סך שעריו בליגה.
"החזרה של רובן וריברי נותנת לנו איכות עצומה בחלק הקדמי, וכך גם הביטחון שלנו עלה פלאים", הודה מולר לאחר המשחק מול הופנהיים, שהיה הראשון זה תשעה חודשים בו שני הכוכבים הגדולים פתחו יחד בהרכב, מאז גמר הגביע מול ורדר ברמן בעונה שעברה. "ידעתי שיהיו לי גם זמנים קשים אחרי העונה הגדולה שעברתי, ואני מקווה שהתקופה הזו הסתיימה. צריך לזכור שזו רק שנה שנייה שלי בקבוצה הבוגרת. אנחנו מכוונים כרגע להצלחה נוספת, ואין דבר חשוב יותר. הגיע הזמן שנהיה יציבים בכל 90 הדקות ולמשך רצף של משחקים".
עם כל הכבוד לגביע הגרמני, ובהנחה שהפער מדורטמונד המוליכה בלתי מחיק למרות העימות הישיר בסוף השבוע, ההצלחה אליה מכוון מולר נמצאת בליגת האלופות אזור הנוחות שלו ושל קבוצתו בשלבים הראשונים של העונה. כמובן, לבאיירן מצפים מספר משחקים חשובים במאבק על המקום השני בליגה, אך קשה להאמין שקבוצה אחרת תגזול מהם את הסגנות בכושר הנוכחי. אירופה הייתה ונותרה האתגר. הפיסה החסרה בפאזל של העונה שעברה.
מולר לא שכח את ההחמצה שהתגלתה כקריטית מול ז'וליו סזאר בגמר האלופות, כשאינטר עדיין החזיקה ביתרון של 0:1. המפגש מול הנראזורי בשמינית הגמר, במיוחד אם תושג הנקמה המיוחלת, יכול להוות פיצוי לעונה מאכזבת מבחינת הבווארים. עבור מולר תהיה זו הזדמנות להראות שגם אם הוא מודע למעמדו הנוכחי בקבוצה ועדיין לא תפס את הפיקוד, אין זה אומר שלא יעשה זאת בעתיד. למרות השיא המוקדם, הוא רק בתחילת הדרך.