אין יותר משחק עונה מזה

הקרב על העתיד של חיפה: סיכום המחזור בליגת העל

לקבוצות צעירות כמו מכבי חיפה יש נטייה לברוח למחמאות על הדרך, ולשכוח מהר מדי את השפעת הפגיעה בניסיון של השחקנים במעמדים קשים. חיפה חייבת לנצח את משחק העונה למען חינוך הדורות הבאים שלה. חמי אוזן סוגר מחזור ומזהיר את שהר מאספניול

חמי אוזן

מרשים

השבוע בן שהר סגר חשבון עם מבקריו, למרות שבימים אלו הרבה יותר חשוב מבחינתו היה להבין כמה שחלק ממבקריו צדקו לגביו. כמה כל הקבוצות הניסיוניות שלו בעבר פגעו בו וכמה נכון היה מבחינתו להוריד את האף ולחזור ארצה, לקבל כמות דקות שבאף ליגה חשובה לא היו נותנים לו, לקבל מעמד, קבוצה שכבר פועלת כמו מכונה ומדביקה כל מי שמצטרף אליה בסיפור ההצלחה שלה.

השבוע בן שהר גם דיבר על האפשרות לחזור בעונה הבאה לאספניול, וזה כבר באמת מדאיג. הרפתקאות מהסוג של אספניול יכולות למחוק את כל מה שהוא הרוויח העונה ולחזור לאותה נקודה לא ברורה בה ניצבה הקריירה שלו עד לא מזמן. הדבר הכי חשוב ששהר למד השנה הוא ערכה של היציבות. יציבות בדקות המשחק, יציבות בהרכב, בתפוקת השערים. לא עוד הבלחות של כישרון על, אלא שחקן אמיתי. יציבות כזו לא משיגים בגיחה קצרה לשנה אחת מוצלחת, רק כדי לחזור להמר מיד אחר כך.

למרות שזה נשמע פחות סקסי לשהר, יכול מאוד להיות שעוד עונה בהפועל תל אביב תעצב את הכישרון שלו באופן סופי, הרבה יותר מתחנה נוספת במסע הבלתי נגמר של החלוץ הכי שלם שגדל כאן מזה עשורים. לצאת מכאן לא רק כשחקן שהצטיין והצליח, אלא ככוכב הבלתי מעורר שאין לו יותר מה לחפש בישראל. הקרבת עוד שנה של גדילה הדרגתית ומבוקרת עשויה להיות רווחית יותר לקריירה באירופה.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה

משמים

תיקו במשחק העונה יכול להיות הישג לא רע בכלל ויעד לגיטימי עבור אלישע לוי. אחרי הכל, הסיכוי לנצח את הפועל תל אביב בבלומפילד הוא קטן גם עבור קבוצות הרבה יותר טובות ממכבי חיפה. על הנייר, המקום הראשון בתום המשחק הרבה יותר חשוב לאלישע לוי. הצורך שלו להבטיח שהמשחק היותר משפיע בפלייאוף מול אותה יריבה מעט עדיפה יהיה בבית, היכן שאפשר לבטל את העדיפות הזו. המשחקים מול הפועל תל אביב לא באמת מכריעים את גורל האליפות. בואו לא נשכח, את האליפות בעונה שעברה חיפה איבדה מול בני יהודה בכלל.

ועדיין, המשחק הזה הוא צומת בדרך עליה עלתה מכבי חיפה החדשה. מבחן בגרות אמיתי לתהליך שעובר על המועדון בשנתיים האחרונות. מבחן שבו הדור הצעיר והחדש של מכבי חיפה יוכיח שהוא המשך ישיר לחינוך שהושרש שם בשלושת העשורים האחרונים, חינוך לפיו התוצאות קודמות לדרך. יש לא מעט דוגמאות של קבוצות שעברו הצערה כזו כמו מכבי חיפה וכתוצאה מהפגיעה המתמשכת באיכות התוצאות למדו להעריץ יותר מדי את הדרך. יש רגעים בהם החשש הזה עולה גם בהקשר של מכבי חיפה.

נדמה כי מאז המפלה בצ'מפיונס ליג, מכבי חיפה מתקשה לייצר ביטחון או דומיננטיות במשחקים מאתגרים באמת. הירידה הדרסטית בגיל, בניסיון וגם ברזומה של השחקנים, הורגשה היטב כאשר הרף היה מעט יותר גבוה מאלו שמכבי תל אביב או בית"ר ירושלים מציבות לה בדרך כלל. התהליך הזה פחות הורגש בעונת האליפות הראשונה של אלישע לוי, הסמיכות לימים אחרים במכבי חיפה עדיין עשתה שלה. העונה כבר מנקר החשש: לקבוצת הילדים המופלאה הזו יש תקרה מאוד ברורה מעל, תקרה של משחקים גדולים. תקרה שלא היתה קיימת בעידן השחקנים הגדולים במכבי חיפה.

גם במחזור האחרון של העונה שעברה חיפה נחנקה שלא לצורך, מול יריבה שעשתה את המינימום הדרוש, וכמרגוע פסיכולוגי מאז התנחמה במחמאות המוצדקות שמורעפות עליה ביום יום על הכבוד שהיא מעניקה לטיפול בכדורגלן הישראלי ובכדורגל ישראלי. זו מלכודת דבש. מלכודת דבש שקבוצות שעובדות כמו מכבי חיפה הנוכחית עלולות ליפול בה. זה קצת מזכיר את הדילמה של נבחרת גרמניה, מפסי הייצור הכי משובחים שיש בכדורגל העולמי, שצעיריה כבר הפסידו פעמיים ברציפות לספרד כשזה הגיע למאני טיים, לקרב מול הדבר האמיתי. אז ראינו משהו קצת מדאיג מאוזיל וחדירה הנפלאים, משהו שראינו מהם גם בקלאסיקו האחרון מול ברצלונה, משהו שלא ראינו מגרמניה כאשר שיחקו אצלה שחקנים ענקיים ולא רק כישרונות ענקיים, כמו פרנץ בקנבאואר או לותר מתיאוס.

למרות שהאנלוגיה קצת מחטיאה ולא מושלמת, היא ברורה לחלוטין עבור מכבי חיפה. ביום ראשון הילדים של מכבי חיפה לא רק באים לשחק על האליפות, אלא גם על האתוס של המועדון בעשור הבא. הם באים למתוח קו בין דרך לתוצאה. גבול שיוכיח לדורות הבאים שמה שקרה לחיפה בשנתיים האחרונות לא הוריד את רף המצוינות הבלתי מתפשר שלה בגלל אהבת הדרך. גם אם זה יסתיים בתיקו, למסר של המשחק יכולה להיות השפעה לא קטנה על הדורות הבאים. מסר לפיו מה שראינו נגד אתגרים כמו בורדו והפועל תל אביב (וקצת גם מינסק ובני יהודה) מאז הניצחון בבלומפילד בתחילת העונה שעברה, היה רק שלב בדרך ולא הגבול אותו קבוצת צעירים, מוכשרת ככל שתהיה, תתקשה לעבור גם בשנים הבאות.

מדהים

שבני יהודה של דרור קשטן, למרות כל המחאות, נמצאת רק שתי נקודות מהפלייאוף העליון.

מטריף

רבים מאוהדי הפועל חיפה לא יאהבו לשמוע זאת, אבל אנחנו נמצאים בתור הזהב של המועדון בעידן הבעלות הפרטית. רובי שפירא היה אשליה. אשליה שלא תואמת קבוצה שמביאה כמות מעטה של קהל ויוקרה. למרות שחלק מאוהדי הקבוצה עדיין עורגים לאותם ימים ומתעבים בשמם את יואב כץ, עליהם להבין שמה שהפועל חיפה עשתה בבלומפילד בסוף השבוע יותר משמח מהרבה מאוד הישגים בעידן הכסף הגדול. אלו הם ימי הזוהר: קבוצה תוססת, שמדי פעם מגרדת ניצחונות מרגשים, עם מעמד מובטח בליגת העל, ושגרת כדורגל שכל אוהד שחשוב לו לבוא בשבת לכיסא הקבוע שלו חייב להעריך. כמו קבוצת מרכז טבלה באנגליה שבשנות ה-50 וה-60 לקחה כמה תארים.

אוהדי אנדרדוג צריכים לדעת להעריך סגנון חיים לא רע שכזה. מה שמאיים על עתידם הוא לא יואב כץ, אלא האצטדיון החדש שנבנה בחיפה. כולנו זוכרים מה קרה להפועל ירושלים אחרי שהקימו את טדי. הפיל הלבן שחק אותם שנה אחרי שנה עד שבאה הקריסה הטוטאלית. הפועל חיפה עלולה להיקלע לסכנה דומה. יעקב שחר ודאי בונה על היום הזה, יום בו תהיה רק קבוצה אחת בחיפה, אבל הפועל חיפה, כפי שצעיריה מוכיחים העונה, היא כוח חשוב לכדורגל הישראלי. עיר מקלט הכרחית לשחקנים מאזור הצפון שלא מגיעים למכבי חיפה. אומרים שכשיקום האצטדיון הפועל חיפה תעקור אולי לאצטדיון בנשר, אבל גם ניתוק שכזה הוא לא פחות מסוכן.

המחזור הבא: הפועל פתח תקווה – בית"ר ירושלים

ממה שקורה בבית"ר ירושלים ומכבי תל אביב בימים האחרונים אפשר ללמוד לא מעט על הטעויות שנעשו בשני המועדונים הפחות מוצלחים ובריאים מבין הגדולות. הנה, שוב מדברים בשתי הקבוצות על שחקנים שלא לקחו אחריות. ככה זה במכבי תל אביב ובית"ר: מדברים על שחקנים, ושוכחים את הקבוצה. לא מפסיקים להלל את כוחו של היחיד שיכול לשנות דברים, במקום לסגוד לקבוצה. זה בדיוק מה שקרה אצל השתיים בשנים האחרונות: בנו על השחקנים, השקיעו בשחקנים, ציפו מהשחקנים, מבלי להשקיע את אותם אנרגיות ומשאבים בבניית הכוח האמיתי – הקבוצה.

לרוני לוי, כמה שזה יישמע מוזר, יש הרבה יותר מרחב לעקור את העיוות הזה בתפישה. איוניר לחוץ מכל אירוע קטן שקורה במכבי תל אביב ונוטה לגלגל אחריות לשחקנים על כל שטות, כי הוא יודע שמעמדו לא מעוגן בחוזה לעונה הבאה. ללוי יש פחות מה להפסיד בדרך לבניית קבוצה שתסתיר את הכושר הספציפי של השחקנים במשחקים ספציפיים, ואין לו גם מה לפחד מהתחתית. דווקא תחת הלחץ של הירידה, הוא יכול להתחיל להרכיב קבוצה, עם יסודות של קבוצה והרגלים של קבוצה, הרחק מאזורים האדישים בהם נמצאת בית"ר היום.

מצד אחד, לבית"ר יש נחיתות באיכות הכלים היעילים לעומת קבוצות התחתית האחרונות. אין לה איזה מנור חסן שיציל אותה כמו פעם. מצד שני, אולי דווקא התחתית תעיר משהו קטן במועדון המבולבל הזה. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של קבוצות שהתאחדו והשתקמו בעקבות מסע היחלצות מרשים מהתחתית. בית"ר של רוני לוי תמצא שם חוויות מעצבות הרבה יותר מחלומות על הפלייאוף העליון או האמצעי. הפסד להפועל פתח תקווה – תוצאה הגיונית ואף יותר – ובית"ר בעצם כבר שם: בקו ההתחלה של מסע ההיחלצות המתבקש.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully