הקבוצה הכי קטלנית בעשור האחרון

כאשר כתבתי בתחילת העונה שהתקפת הפועל תל אביב היא זו שתעשה את ההבדל, חשדו בי בנטייה מסוימת לקבוצה בה שיחקתי. המשחק בבאר שבע לימד ששום דבר מהטענה הזו, כמו כל טענה שלי, לא נבע מהעובדה שפעם שיחקתי במדים האדומים. היום כולם רואים שהתקפת הפועל תל אביב היא היתרון הכי גדול שלה על הליגה, גם לעומת מכבי חיפה אותה תפגוש במשחק העונה במחזור הבא. יותר מזה: ברוב המוחלט של המשחקים, התקפת הפועל תל אביב היא בלתי ניתנת לעצירה. למה? כי יש לה כל הכלים לפתוח הגנה: כוח, מהירות, טכניקה. אם תעצור את המהירות שלה, תחטוף מהטכניקה שלה. אם תילחם בטכניקה שלה, תספוג מהכוח שלה. מי זוכר שהחלוץ הטוב בליגה בכלל פצוע וקוראים לו איתי שכטר. מי?

זו ההתקפה הכי קטלנית שידע הכדורגל הישראלי מאז הקבוצה של יעקובו במכבי חיפה. אלא שאז הקבוצה המדהימה ההיא הובלה על ידי זרים, וכאן מדובר בישראלים. בשני המקרים, מדובר בשילוב נדיר וחד פעמי של כל כך הרבה שחקנים יצירתיים, שילוב שמצליח רק בקבוצות מיוחדות. קבוצות יחידות סגולה שעוברות על כל השלבים בדרך לכיבוש שער: הנעת כדור שעוברת מההגנה לקישור ומשם לחלוצים, מבלי לפסוח על אף שלב, מבלי שאף כישרון ענק לא יפריע לכישרון הענק שלידו, אלא להיפך. מאז מכבי חיפה ההיא של 2002, לא היתה קבוצה מושלמת בכדורגל הישראלי, והפועל הנוכחית היא קבוצה מושלמת בקנה מידה ישראלי. קבוצות אחרות היו מאבדות גובה בעקבות האירוע שעבר אלי גוטמן, אבל לא הפועל תל אביב. אבוקסיס וגוטמן צריכים להמשיך להפקיד את הקבוצה בידי ההתקפה, זה הכוח שאמור להוביל אותה לאליפות. אבל גם אם הפועל תל אביב לא תזכה בסוף, היא תכנס להיסטוריה על השלמות הזו שלא נתנה לאף אירוע לשבור אותה.

משום מה, אולי מתוך הצורך לבקר בכל הזדמנות, היו מספר פרשנים שבחרו לקשר בין שיתוף הצעירים במכבי תל אביב ליכולת הקבוצה. מה הקשר? לא ממש ברור. מה מצפים ממאמן ומועדון שרואים שקבוצה שנשפך עליה מיליונים לא הולכת לשום מקום? לא לעשות כלום? להיפך, דווקא בעונה כזו מהלך כזה הוא חשוב. הוא מראה להרבה מאוד שחקנים צעירים שיש להם סיכוי להשתלב גם בעונה כזו. הוא מראה שבמועדון חושבים על עוד דברים מעבר לאליפות, וגם כששופכים מיליונים תהליכים בסיסים כמו בכל קבוצת כדורגל נורמאלית לא נשכחים בצד. אם זה לא מביא אליפות, זה לא אומר שזה לא חיוני.

הבעיה הכי גדולה במכבי תל אביב היא כמות הלידרים בסגל. אני בטוח שנמני ומזרחי חשבו על זה כאשר הביאו את קולאוטי או אלברמן, אבל זה לא מספיק: זיהוי השחקנים שיסחבו את הקבוצה ברגעים כאלה, לא היה מוצלח במיוחד. במכבי תל אביב רואים הרבה שחקנים טובים, אבל אף שחקן מוביל. אמרנו בוזגלו, חשבנו מדוניאנין, קיווינו שעטר, אבל אף אחד מאלו הוא לא שחקן שיכול לסחוב את מכבי למטרות שלה ולהוציא אותה מהבוץ ברגעי משבר.

כבר הרבה מאוד זמן שמוטי איוניר מנסה להעביר מסרים לשחקנים האלה ולא מצליח. אולי בגלל שאין בהם את מה שהוא מחפש. זה פשוט מאכזב לראות מועדון כזה ענק משווע לשחקן שיבוא וייקח אותו עליו, פריבילגיה חד פעמית, וזה לא קורה. אף שחקן לא מזהה את ההזדמנות. זה גם בא לידי ביטוי בצד המקצועי. אין לקבוצה מספר 10 שיארגן למכבי סוג של משחק מאורגן. חשבתי פעם שמדונאנין הוא כזה, אבל הוא לא. מכבי מגיעה במשחקים שלה לשטחים המסוכנים, אבל בלי שחקן שידע לספק כדורים לחלוצים זה חסר ערך. אני בטוח שאם בסגל שנבנה העונה היו יותר לידרים, הבעיות האלה היו פחות בולטות.